חותרת הקאנו טליה אילת חוותה שנה ספורטיבית מדהימה, שעליה זכתה להוקרה בטקס מצטייני השנה של הוועד הפראלימפי. אילת הוזמנה לבמה בטקס על רקע זכייתה במדליית הארד באליפות אירופה. היא הייתה גם אחת המועמדות הסופיות לזכייה בספורטאית המצטיינת של השנה והספורטאית הצעירה של השנה.

זאת הייתה השנה הטובה ביותר בקריירה של אילת (26), היא זכתה בפעם השנייה ברציפות במדליית הארד באליפות אירופה, והשתתפה לראשונה במשחקים הפראלימפיים בפריז.

"רק כשהגעתי לשם הבנתי כמה זה אירוע גדול ומדהים", אומרת אילת בראיון ל'דבר'. "אלו היו המשחקים הראשונים שלי, ואני הייתי מאוד חדורת מטרה, להיות הכי טובה שאני יכולה.  הייתי כל כך חדורת מטרה לגבי התחרות שלי, שבכלל לא חשבתי על זה לפני. זה היה חלום שהתגשם".

המשלחת הישראלית יצאה למשחקים בפריז באחת התקופות הקשות של מדינת ישראל. אילת אומרת שזאת הייתה זכות גדולה לייצג את המדינה בימים מורכבים אלו. "מבחינתי זאת הייתה שליחות מטורפת. קודם כל חשבנו על החטופים, הדגל, הצבא והמדינה. זה היה באמת כבוד גדול לייצג את המדינה, ואני עושה את הכול בשביל לייצג אותה עוד פעם, במשחקים בלוס אנג'לס 2028".

אילת מתחרה בענף קאנו/קיאק, שבהתאם לשמו מתחרים בו סירות קאנו או קיאק. תחרות הקיאק/קאנו מורכבת מכמה מקצים: ספרינט (שבו מתחרה אילת); סירת יחיד, זוגות או רביעיות –  למרחקים של 200 מטר, 500 מטר ו-1,000 מטר; וסלאלום, שבו המתחרים מתמרנים בין נקודות מסוימות במסלול, לפעמים כולל חתירה נגד הזרם. בכלל הענפים, החתירה בקאנו מתבצעת באמצעות משוט בעל כף אחת ובקיאק באמצעות משוט בעל שתי כפות.

ח"התייחסו אלי כספורטאית, וכך השתקמתי"

מצעירותה הייתה אילת פעילה במסגרות ספורטיביות. מגיל חמש עסקה בריקוד, ובמקביל התחרתה במסגרת בית הספר בתחרויות אתלטיקה בקפיצה לרוחק וריצת 3,000 מטר. "הספורט תמיד היה בתוכי, כל הסביבה שלי ראתה אותי כך. תמיד הייתי טליה הספורטאית, גם לפני הפציעה".

שבועיים אחרי שחגגה את יום הולדתה ה-18, במהלך הבגרויות של כיתה י"ב, אילת החלה להרגיש כאבים בעצם הזנב. "זה היה תהליך של יומיים וחצי", היא מספרת. "התפוצץ לי כלי דם בתוך עמוד השדרה. וזה שיתק אותי, הגעתי לניתוח כאשר אני משותקת מהמותניים ומטה. את הבגרות האחרונה השלמתי בבית חולים".

כחלק מתהליך השיקום עברה אילת לשבעה חודשים לאיטליה. היא התחברה מאוד לשיטות השיקום שנחשפה אליהן שם, והחליטה להקים דבר דומה בארץ. "התייחסו אליי כספורטאית, וכך בעצם השתקמתי. הקמנו מקום לשיקום דומה בארץ עם הפיזיותרפיסט שלי והצלחנו בגדול".

במהלך תהליך גיוס העובדים, קיבלה אילת המלצה על פיזיותרפיסט שעובד במרכז לחתירה דניאל שנמצא על גדות הירקון. "קבענו פגישה, לא הכרתי את המקום, אני לא בן אדם של מים וכזאת שאוהבת להירטב. ראיתי את המקום וזה נראה לי כמו גן עדן, לא האמנתי שיש מקום כזה שקט באמצע תל אביב העמוסה והרועשת. ראיתי שם המון ספורטאים פראלימפיים בניהם מורן סמואל, שמוליק דניאל ופסקל ברקוביץ'. לא הכרתי בכלל את הספורט הפראלימפי, שהוא ברמה מאוד גבוהה".

בגיל 21 אילת קבלה הזמנה לנסות ולחזור לעסוק בספורט ולהצטרף לאימונים. תחילה התאמנה בענף החתירה המכונה "חתירה אקדמית", ואחר כך עברה לחתירה בקאנו וקיאק. "אחרי שאת שלוש שנים בשיקום, את כבר רוצה התחלה חדשה", אומרת אילת. "רציתי להתחיל את החיים שלי, אמרתי לעצמי 'קרה לי, הבנתי, השתקמתי, יאללה'. ראיתי את הדבר הזה, ואמרתי – ננסה".

"רגע שמתכוננים אליו 4 שנים"

הספורט הפך לאהבה הגדולה שלה. מכאן החלו שנים של אימונים ועבודה קשה, שהשתלמו עם הופעה ראשונה במשחקים הפראלימפיים. היא מספרת על ההכנות האינטנסיביות למשחקים בפריז, שם התחרתה בקיאק: "את מתכוננת לרגע הזה במשך ארבע שנים, לא רק בשנה האחרונה. עשיתי המון ויתורים בדרך, לא ראיתי את המשפחה שלי המון זמן. היו לי המון אימונים והייתי במחנה אימונים לפני פריז ואז הכול התנקז לרגע של התחרות עצמה".

אילת סיימה במקום השלישי במשחקים בפריז במקצה שלה, 200 מטרים בקיאק בדרגת נכות KL2, ועלתה לגמר. "שרפתי את המסלול. ידעתי שאני יכולה לעשות את זה. הייתי על אוטומט, ידעתי בדיוק מה שאני עושה, אני עושה את זה כל יום מחדש. אני שמחה שיצא טוב".

בגמר סיימה אילת במקום השישי המעולה, בתוצאה 57.41 שניות. "זאת תחושה מדהימה, להיות בגמר א'. אני הספורטאית הישראלית הראשונה שהגיעה לגמר א' בקיאקים. זאת תחושה של סיפוק ועוצמה."

לאחר הפסקה קצרה חזרה אילת לאימונים אינטנסיביים, והיא מתכוננת למטרות הבאות שלה. "עונת התחרויות מתחילה בחודש מאי, ואז יש אליפות אירופה ביוני בצ'כיה ואליפות העולם באוגוסט באיטליה. המטרה היא להמשיך להתקדם ולהוכיח את עצמי".