עם החטופים שעתידים להשתחרר בשלב א' של ההסכם הנוכחי להשבת החטופים, נמנים גם הישאם א-סייד ואברה מנגיסטו, השבויים בידי ארגוני הטרור ברצועת עזה כבר יותר מ-10 שנים. אחרי שנים של חוסר ודאות, דאגה אינסופית, חוסר אמון עם הרשויות ואינספור רגעי תקווה ומשבר, אמורים השניים לצאת לחופשי בפעימה האחרונה של שלב א', אם ההסכם יתממש במלואו.

מבחינת המשפחות, שחייהם בטלטלה מתמדת כבר עשור, הימים קשים במיוחד.

"אנחנו יודעים, כמי שעוסקים זמן רב בבני ערובה שבים, שהטיפול במשפחה הוא דרמטי", אומרת בשיחה עם 'דבר' הפסיכותרפיסטית גלית יצחקי, שמכשירה ומלווה את אנשי הטיפול המקיפים את משפחות החטופים. "המשפחה מחזיקה במשך שנים תקווה שישובו, ועד אז חלק גדול מהסימפטומים של הטראומה מושתקים. ברגע שיש חזרה, הסימפטומים האלו מופיעים. משפחת מנגיסטו מחכה כבר  10 שנים לאברה, ומי שמבין מה זה אובדן עמום צריך לטפל בהשפעות השונות".

האובדן העמום שיצחקי מתארת, אובדן לא-ודאי ומתמשך של בן משפחה, שאין לו סיום ברור או בהיר, מוביל לשלל קשיים נפשיים, אישיים, משפחתיים וקהילתיים. בשונה ממוות שבו האובדן מוחלט ומוגדר, באובדן עמום קיים ספק או חוסר ידיעה לגבי מיקומו ומצבו של בן המשפחה, ומצב זה מוביל למתח נפשי מתמשך עבור בני המשפחה.

"כשאירוע כמו ההיעדרות של אברה מגיע, לציבור אין מושג איך זה משפיע, אין טקסים או מילים", אומרת יצחקי. "המשפחה והמעגלים המקיפים מצפים להקלה גדולה שתהיה כשהוא יחזור, וזה בהחלט יהיה חלק מהחוויה, אבל לצד זה צפויים להופיע עוד סימפטומים רבים שלא ציפו להם, גם אצל חברים ואצל הקהילה. בני הערובה עוברים בשבי דברים קשים ואיומים, לצד זה הטראומה של המשפחה שמחכה מאוד מורכבת, היא אולי אחת הקשות שיש, והיא לא מסתיימת כשבן הערובה חוזר".

"הייתם בשקט, כפי שביקשו מכם, ואברה נשאר שם"

ביום שבת האחרון, עם שחרורם של אוהד בן עמי, אור לוי ואלי שרעבי, הדגישה ד"ר הגר מזרחי, ראש חטיבת הרפואה במשרד הבריאות, את התחייבות המדינה למשפחות, "למדנו שהמקרים שונים זה מזה – כמובן שגם המצב הבריאותי האישי של כל חטוף, מחלות הרקע שלו וההתמודדות האישית שלו השפיעו על מצבו. למדנו שהמשפחות של השבים עצרו את חייהן לחלוטין כדי להגיע לרגע שבו יקיריהן ישובו ארצה. הן נמנעו מלקבל טיפולים רפואיים, כולל טיפולים במחלות נדירות וכאבים שהתגלו במהלך השנה האחרונה. מערכת הבריאות ערוכה לתת מענה גם לכך". מזרחי התייחסה למשפחות המתמודדות עם חטיפת קרוביהן במשך שנה וחמישה חודשים מייסרים, אך משפחת מנגיסטו לא ראתה את בנה 3,808 ימים.

"משפחת מנגיסטו – אתם השיעור שלנו. אני מצטערת שלא הבנו את גודל האירוע כשהייתם שם לבד. אני מבקשת שתקבלו את התנצלותי על הדרך שעברתם", אמרה מעל במת העצרת לציון 10 שנים לשבי של אברה מנגיסטו יעל אדר, אימו של תמיר אדר, חבר כיתת הכוננות של ניר עוז שנפצע, נחטף לעזה ונרצח שם. "גם אני חשבתי שהמדינה דואגת והתבדיתי. הייתם בשקט, כפי שביקשו מכם, ואברה נשאר שם".

"כשהחטוף שב, עושים הערכה למצבו ותופרים חליפה לכל אחד מההורים"

את משפחת מנגיסטו מלווה קצינה בכירה במערך השו"ן (שבויים ונעדרים) של צה״ל מכ-10 חודשים לאחר שאברה עבר את הגבול לעזה ונשבה בידי חמאס. "הייתי עם המשפחה בכל העולם, במפגשים עם ארגוני זכויות אדם, באו״ם, בוותיקן ועם נבחרי ציבור וממשלה בארץ, העברנו להם מידע מגופי המודיעין, סייענו להם בכל שנתבקש. הם מאוד יקרים לי", אומרת הקצינה בשיחה עם 'דבר'. מאז 7 באוקטובר, לצד הליווי שלה את משפחות החיילות והחיילים שנחטפו, היא ממשיכה את הליווי של משפחת מנגיסטו, רק שכעת לנוכח האסון הנורא היחס של הרשויות למצב ולכל משפחות השבועיים והנעדרים קיבל מענה מותאם יותר לדבריה.

החקיקה המסייעת לחטופים, לשבים ולמשפחות, חלה גם על משפחות א-סייד ומנגיסטו, בזכות התעקשות מטה משפחות החטופים וחברי כנסת, אך אינה רטרואקטיבית. בפועל, ההורים והאחים נדרשו לגייס עוצמות וכוחות נפש גדולים, ולהיעזר באנשים טובים בסביבתם, כדי  לעבור את השנים המייסרות האלו.

"כשהחטוף שב, עושים הערכה למצבו , פיזית, נפשית ונותנים מענה לכל אחד מותאם לבני המשפחה״, אומרת הקצינה, שמדגישה כי היא וגורמי הצבא הרלוונטים נפגשו עם המשפחה ונעשתה הכנה טכנית לקראת החזרה הצפויה, תוך הבנת הרגישות, תרבותית והלכתית. "ניתן את מירב הקשב, כמו שתפרנו לכולם את החליפה שהם צריכים, אנחנו יודעים לתפור גם להם, כל צורך שיעלה יינתן במיידי".

"צריך למנות קייס מנג'ר, שיהיה אחראי מעכשיו ולשנים קדימה"

"העדה האתיופית, שהיא חלק מקולקטיב ישראלי גדול וחלק יהודי גדול, מחכה מאוד לחזרה של מנגיסטו", מדגישה יצחקי, העובדת בארץ ובעולם עם משפחות שחוות היעדרות של בן או בת משפחה כבר שנים רבות. "סביב כל אדם אחד שנעלם יש משפחה וקולקטיב וקהילה. ככל שההד הציבורי גדול – היכולת לחזור לשגרה תלוי בשיבה הזו. כשמישהו נעדר זה כמו חלק מפאזל שנאבד, יש עצירה של הסיפור".

יצחקי הקימה עם שותפות ושותפים את 'נמל מבטחים', במכון מפרשים, בית אקדמי להכשרה של מטפלים המקיפים את משפחות החטופות והחטופים מאז 7 באוקטובר. המכללה האקדמית תל אביב-יפו במימון של הפדרציה היהודית של סן פרנסיסקו, השכילו לנצל את הידע שצברה במשך שנים בעיסוק בנושא הנעדרות, וליצר קרקע עבור נשות ואנשי הטיפול שצריכים להחזיק את הסיפורים הקשים ביותר מאז השבעה באוקטובר.

"המשפחות צריכות שיחת פסיכואדוקציה" (הליך למתן חינוך ומידע בנוגע לטיפול פסיכולוגי, י.פ), מסבירה יצחקי, "מותאמת תרבותית, במטרה להכיר את הסיפור, להבין מה האמונות, תחושות אשמה, הכעס על המדינה. צריכים עיבוד והבנה שהוא לא יחזור אותו אדם. כולם מקווים שהעצב יעלם, אבל צריך להתכונן לזה שיש פה טראומה.  צריך למנות קייס מנג'ר, שיהיה אחראי מעכשיו ולשנים קדימה, ולדאוג שכל המעגלים הסובבים מטופלים".