"בשבועות הקרובים נשיק את רשת המעסיקים שלנו, שזו קריאה פתוחה למעסיקים להצטרף למשימה הלאומית של קליטת פצועי צה"ל לעבודה" – כך אמר היום (חמישי) אילון גולדשטיין, ראש חטיבת תעסוקה ולימודים באגף השיקום במשרד הביטחון, בכנס אילת לעבודה. לדבריו, "אנחנו נציע הכשרות לפני כניסה לעבודה, לימודי המשך שנממן, מימון התמחות במקומות העבודה. אנחנו בשיתוף פעולה עם משרד העבודה לסדנאות של מנטורינג. יש לנו חברות שיודעות לתת ליווי, אימונים תעסוקתיים ועוד. מי שיהיה מוכן להירתם למאמץ, אנחנו נהיה שם איתו מא' עד ת'."

בפאנל שעסק בקליטת נפגעי המלחמה בשוק העבודה סיפר גולדשטיין על המהלכים לסיוע תעסוקתי שנעשו באגף בעקבות המלחמה: "הקמנו מחדש את חטיבת התעסוקה והלימודים. לפני מלחמת חרבות ברזל, 8% מהפצועים היו צעירים. היום אנחנו ב-50% מתחת לגיל 30. סט המענים שנדרש מאיתנו הוא אחר, שמתאים יותר לצעירים. הקמנו מחדש את החטיבה, שמעניקה לפצועים מעטפת לימודים מרחיבה מאוד. מימון שכר לימוד של תואר ראשון עם דמי קיום כדי לדחוף אותם ללמוד ולצאת לחיים. אנחנו מבינים שלא נוכל לעשות זאת לבד, ולא הכול אפשר לפתור בכסף. דרושים שיתופי פעולה, בעיקר עם מעסיקים".

מה אפשר לעשות: התחשבות במשמרות, עבודה מהבית, וייעוץ שיקום מקצועי

"יש כלים פשוטים ושימושיים שיכולים לסייע לקליטת נפגעי המלחמה בשוק העבודה", כך אמרה היום (חמישי) עו"ד גלי שטיינברג, ראש תחום בכיר מרחבים בלשכה המשפטית של האיגוד המקצועי בהסתדרות, שהנחתה את הפאנל. בין הכלים שהיא ציינה: "אפשר להתחשב במשמרות ובשעות העבודה, או לאפשר עבודה מהבית. לפעמים נפגע פוסט טראומה צריך רק סביבה שקטה, ולפעמים אוזניות יכולות לסייע. מחקרים הראו ששירותים של גורמי שיקום תעסוקתי, שהמדינה מממנת עד 3,000 שקל לאבחון, עוזרים מאוד לשילוב ולחזרה לעבודה. אלו שירותים שניתנים כבר היום על ידי המטה לשילוב אנשים עם מוגבלות במשרד העבודה. וחשוב להיעזר בהם."

דוגמה נוספת שהציעה שטיינברג מוכרת לרבים מצופי הטלוויזיה: "חדשות 12 יצרו לכתב הפלילים שלהם משה נוסבאום, שחולה במחלת ניוון שרירים ומתקשה לדבר, דמות מלאכותית שהוא כותב עבורה מה הוא רוצה להגיד, והיא אומרת במקומו. כך שאפשר להיעזר בדיגיטציה".

לדברי שטיינברג, "מ-9 בינואר 2025 יש כבר 14 אלף פניות לאגף השיקום, מהן 67% הם אנשי מילואים שיידרשו לחזור לשוק העבודה. 37% פציעות גפיים ו-31% פציעות נפשיות שאנחנו לא כל כך יודעים להתמודד איתו היום. נצטרך ללמוד לחבק אותם ולהשיב אותם לשוק העבודה. יש עוד הרבה פצועים נוספים שנחשפו לטראומות ופגיעות כאזרחים. נפגעי חרדה ופוסט טראומה. הביטוח הלאומי טיפל ביותר מ-70 אלף נפגעי פעולות איבה בעקבות המלחמה, מהם כ-12 אלף ביקשו הכרה בנחות צמיתה ומהם כ-11 אלף על רקע נפשי.

"הנתונים מצביעים על כך שמדובר בתופעה מאוד רחבה שנצטרך להתגייס אליה גם בהסכמים קיבוציים, חקיקה, נהלים. יש חקיקה שכבר קיימת, כמו חוק שוויון לאנשים עם מוגבלות שאוסר על אפליה של עובד או מבקש עבודה. הוא מגדיר מוגבלות בצורה מאוד רחבה, כולל מוגבלות נפשית ומוגבלות זמנית. הוא מחייב ביצוע התאמות.

שטיינברג הזכירה שמאז 2006 יש יכולת למעסיק לקבל סיוע כלכלי מהמדינה עבור ההוצאות שנדרשות לשילוב עובד עם מוגבלות, בסך של עד 19 אלף שקל. "במשרד העבודה מסרו לנו שזה כלי שלא מספיק מנוצל. במקרים מיוחדים אפשר לקבל גם עד 60 אלף שקלים, כשההשתתפות שנדרשת מהמעסיק היא מינורית – 5%."

סמנכ"לית רכבת ישראל: "יש לנו פורום שיקום, ייעדנו תקנים לנכי צה"ל"

גיתית רוזן אליצור, סמנכ"לית משאבי אנוש ברכבת ישראל: "ברכבת יש 5,000 עובדים ועוד 2,000 עובדי מיקור חוץ, בין היתר מאבטחים ומנקים. אלו 7,000 סיפורים אישיים. הרכבת כגוף ממשלתי גדול עם מסוגלות, שמה לעצמה למטרה לעזור להתאים ולטפל באנשים עם מוגבלות. יש לנו 2 עובדות סוציאליות ו-2 רופאים. יש לנו עובדים שאחראים לפורום שיקום, שמלווים עובדים שלא יכולים להמשיך בתפקידם. ועד העובדים והעובדים בכלל מאוד רתומים לעניין הזה. כארגון תפעולי גדול, יש לנו יכולת גדולה להתאים.

"במלחמה ייעדנו תקנים לנכי צה"ל, בשיתוף עם אגף השיקום במשרד הביטחון. לא מעט עובדים כבר נכנסו לתפקידים שמותאים בהתאם ליכולות. אנחנו חברה ממשלתית גדולה ויש לנו יכולות משמעותיות ולכן אנחנו רואים בזה חובה שלנו. זה לא היה עובד בלי שיתוף הפעולה עם הוועד שלנו. ההתגייסות של העובדים ברגעים הקשים קורית בשיח יום יומי של העובדים וההנהלה."

"פעם שלחו פצועי מלחמה לעבוד במפעלים מוגנים בתנאי עבדות. היום זה כבר לא יתקבל בשקט"

גיא שמחי, הממונה על תעסוקת אנשים עם מוגבלויות בהסתדרות: "אני פונה לוועדים שלנו, למעסיקים, למחלקות משאבי האנוש – אתם מהממים. יש לנו הסכם קיבוצי שנחתם לפני 10 שנים לייצוג הולם של 3% במקומות העובדה, וחוק של ייצוג הולם 5% במגזר הציבורי. בעשור הזה אני רואה שאתם עושים עבודה מדהימה. אנחנו עוד לא רואים את זה משמעותית בנתונים, אבל אלו תהליכים ארוכי טווח של שינויים חברתיים, שינוי תפיסות עמוק. מה זה מוגבלות נפשית, מה זו פוסט טראומה, אלה דברים מורכבים שצריך ללמוד אותם. ואתם יחד עם עם ישראל לומדים את זה לעומק. אני רואה את הוועדים והמעסיקים הגדולים מחויבים לזה בצורה מדהימה – עם ממוני הגיוס והגיוון. התשתית שאנחנו פוגשים במציאות של פצועי המלחמה היא יותר טובה משהיה בעבר.

"יש לנו שעת רצון עכשיו. החבר'ה הלוחמים שלנו יצאו לקרב להגן על מדינתנו. להגן עלינו, שנשאר פה ונחיה פה ונמשיך את החיים במדינה. והם נפצעו. לפני 15-20 שנה, אנשים שהתעוורו במלחמה – שלחו אותם למפעלים מוגנים בשכר של שקל שישים לשעה. אלו תנאי עבדות לחיילים שהלכו להילחם בשבילנו. זה כבר לא יתקבל בשקט בחברה הישראלית.

"יש 800 אלף איש עם מוגבלות בשוק העבודה, מתוכם 400 אלף לא עובדים. יש עכשיו את פצועי המלחמה. זו משימה לאומית. הנוסחה היחידה לנצח את הדבר הזה ולהצליח בו זה להסיר חסמי תודעה, וליצור שיתופי פעולה בין כל הגורמים בתחום – המעסיקים, ששת משרדי הממשלה שנותנים שירותים בתחום, העמותות השונות שמסייעות וכמובן ההסתדרות שיודעת להושיב את כולם סביב שולחן אחד בהתאם לחזון של ארנון לקידום שיתופי פעולה. אנחנו פיתחנו מודל רשותי, מתייחסים לתא שטח ספציפי, כשהעיר מציבה אדם אחד שמתכלל את התהליך. אנחנו עובדים עם המודל הרשותי בחמש רשויות מקומיות. מציעים מערך מחקרי מלווה שמסייע כדי לתת מענים אמיתיים בשטח."

התקנות הנשכחות מ-1951 לא מיושמות: "הולכים פחות לעולם של כפייה, ויותר לעשייה ושיתוף"

עו"ד שטיינברג סיפרה שיש תקנות להעסקת נכי מלחמה משנת 1951, שנכתבו אחרי מלחמת העצמאות, שמחייבת שכל מפעל עם מעל 10 עובדים חייב להעסיק נכה מלחמה אחד וככל שיש לך יותר עובדים אתה חייב להעסיק יותר נכי מלחמה. "זה לא מיושם היום, ואנחנו הולכים היום פחות ופחות לעולם של כפייה ויותר לעולם של עשייה בשיתוף. זו גם המגמה שלנו בהסתדרות. החזון של שיתוף פעולה ראינו אותו גם בקורונה וגם במלחמה. יו"ר ההסתדרות מדבר הרבה על שיתופי פעולה ועשייה ביחד. זה האופן שההסתדרות פועלת."

לדברי אילון גולדשטיין, ראש חטיבת תעסוקה ולימודים באגף השיקום במשרד הביטחון, "התקנות כל כך ארכאיות כך שכל שוער או כרטיסן צריך להיות פצוע צה"ל. כלומר זה תקנות שאנחנו לא מתכוונים לאכוף, אלא לפעול בשיתוף פעולה".