הבוקר עלה בתי החימר האדומים של צנעא. רחובות הרובע היהודי לובשים חג לקראת פורים. נערים צעירים משלימים את הכנת בובות המן הרשע, עליהן הם עמלים בימים האחרונים. הבובות לבושות בערבובייה של בגדי גברים ונשים, בעיקר כאלו הנהוגים על ידי שכניהם הערבים. כל בובה מוצבת על עגלה או חמור, והשיירה יוצאת לתהלוכה צוהלת ברחובות הרובע. מדלת לדלת עוברים הילדים וצועקים "המן מבקש את ברכת משפחת זה וזה", מבפנים עונים להם יושבי הבית "לא יקבל ארור המן", וכך ממשיכה השיירה לבית הבא.
בבתים טורחים על משלוחי המנות שישוגרו לקראת הצהריים מבית לבית. בשר ויין ומיני מגדנות נארזים למשלוח. בערב תקיים כל משפחה סעודת חג ממאכלים שהכינו שכניהם.
השמש כבר עברה את רום השמים. בתי הכנסת הגדולים המפוזרים ברובע היהודי מתכוננים לקריאת המגילה. הגבאים אוספים מעות לאביונים. את התרומה יחלקו בהיחבא, על מנת לא לבייש איש. אחד הנערים, בעל קול ערב, לומד כבר שבועות את הטעמים והניגונים של המגילה. בשעה זו הוא מקבל משליח הציבור את העצות האחרונות. רק לפני חודשים ספורים עלה לתורה. היום, כל קדושת החג מונחת על כתפיו הצנומות.
ברחובות צנעא אין תחפושות ואין אוזני המן. גם ברעשן לא נוהגים להרעיש. כל אלו מנהגים שהיהדות תימן תכיר רק אחרי העליה לישראל.
הציבור החל ונאסף הרחבת בית הכנסת. אבות מחלקים לילדי השכנים מעות פורים. כל ילד יודע כי מאביו לא יקבל, אלא מאבות חבריו. בכסף שקיבלו, רצים הילדים לקנות נפצים וחזיזים שיובאו מהודו ויפן. קולות נפץ מכריזים כי היום יום חג.
אחרי קריאת המגילה יצאו הגברים לביתם. שם יקראו שוב את המגילה על מנת לזכות במצווה את נשותיהם שנעדרו מבית הכנסת.
על שולחנות עמוסים מכל טוב, יעבור הערב בשתיית שיכר. אחרי קריאת המגילה בשנית, נוהגים בני המשפחה לשחק משחק שיבדוק אם שתו די – האחד קורא "ארור המן" והאחרים משיבים לו "מבורך מרדכי" ולהיפך. מי שטועה, סימן ששתה די הצורך, ואינו מבדיל בין המן למרדכי.
מכירת אלכוהול אסורה בתימן על פי חוק, אך ליהודים שזה חגם, מותר. מראה יהודי העיר מסתובבים שיכורים ברחובותיה, יזכה את החג בשם 'עיד קראקר', שפירושו חג הגביע, בפי המוסלמים. ישנם מוסלמים הרואים בעין לא יפה את חגיגות היהודים. עם זאת, האימם של העיר דורש מהם כי יכבדו את מנהגי היהודים שזה חגם.
כשהם שמחים, מרוצים ובעיקר שתויים עדלאידע, היו פורשים יהודי צנעא אל מיטותיהם. מחר ימשכו החגיגות. מחרתיים יחלו בהכנות לקראת חג הפסח.
זקני צנעא המוסלמים אולי עוד זוכרים את רעשי הנפצים ונדנוד השיכורים. עוד שנים לא רבות ילכו הם לעולמם ואיתם גם זיכרון יהודי העיר.
תודה למרדכי יצהרי על עדותו ולד"ר מנשה ענזי מאוניברסיטת בן גוריון על הסיוע בהשגת המקורות
