"השירותים החברתיים בישראל מוזנחים לא מזה יום או יומיים. זו לא ממשלה כזו או אחרת, אלא שנים ארוכות אחורה" – כך אמר אתמול (חמישי) יו"ר הסתדרות האחים והאחיות, שאול סקיף, בפאנל בנושא אתגרי שיקום השירותים החברתיים בכנס אילת לעבודה. בפאנל שהנחה ראש המחלקה הציבורית בפורום ארלוזורוב, עו"ד בועז גור, אמר סקיף: "כשאתה עובד ב-120% תפוסה בשגרה, במשבר אתה קורס. לצערי אנחנו כבר שנים ארוכות נאלצים לצעוק את זה."

לדברי סקיף, "הצלחנו עם יו"ר הסתדרות האחיות היוצאת אילנה כהן לעשות הרבה הסכמים בנושא השכר, שכרגע אנחנו לא יכולים לומר שאין אחיות במדינת ישראל. אלא שמה אין עדיין? תקנים. המדינה מקמצת את ידיה. ממש לא מוכנה בשום אופן לחשוב קדימה. לפתוח מחלקות חדשות, להקצות תקנים ולתת לאנשים טיפול הולם. ואז כשיש משבר, מי נפגע ראשון? האוכלוסיות החלשות.

"יש שתי אוכלוסיות שמאוד קרובות לליבנו – הראשונה זו אוכלוסיית בריאות הנפש, שהם הכי מוחלשים. אין להם אף אחד שידבר עבורם. ראינו את דוח מבקר המדינה. אני פשוט חי בשטח ורואה את המצב הקשה. אין לאנשים האלה מענה בשום תחום. ויש לנו אחיות מקצועיות נהדרות. מנוסות. תהליכים שנעשים בתוך מנהל האחיות במשרד הבריאות להפוך אחיות למומחיות. הבעיה היא, שהם רוצים שזה יהיה בתוך התקן הקיים, שאין. וככה אי אפשר. אחריות רוצות ללמוד ולהתמקצע. ראוי גם שהמדינה תשים על זה כסף ותכשיר אותן. אבל ראוי גם להביא תקנים.

"התחום השני שנפגע בעקבות המלחמה ואף אחד לא מדבר על זה – זה הזקנים. בגלל הצורך הגדול בשיקום פינו מחלקות שלמות – והזקנים מחכים במחלקות הפנימיות העמוסות. ואז בא החורף, הם חוטפים זיהומים ופשוט מתים. ולא מבינים את זה."

"צריך תכנית מערכתית להוספת תקנים"

לדברי סקיף, "המדינה צריכה לבוא עם תוכנית אמיתית של הוספת תקנים מערכתית. לא כל פעם אד-הוק בגלל מלחמה או שביתות. מתוך הבנה שבסוף מי שנותן פה מענה ברגעי משבר זה המגזר הציבורי. זה הוכח חד משמעית. אף אחד אחר לא. וראוי שיעריכו אותנו, גם כלכלית וגם מבחינת היכולת לעמוד במשימותינו.

"האחיות הן גיבורות על. במלחמה הן נשארו בקריית שמונה. המרפאות של קופח כללית נשארו לעבוד. הן לא נטשו לרגע. לא את בתי החולים בקווי העימות. בסורוקה וברזילי טיפלו במקרים המטורפים של השבעה באוקטובר, ועד היום. גם בקורונה היינו הראשונים בחזית. עם מיגון, בלי מיגון. להיכנס ולטפל בכולם.

ולצד התקנים, הוא הדגיש שנדרש תגמול הולם, בייחוד לעובדים בפריפריה"אי אפשר להמשיך להישען על המוטיבציה וטוב הלב שלנו. על הרצון שלנו להחזיק את המדינה הזו. בסופו של דבר יש מי שמקבל את השלטון והוא צריך להיות אחראי שהדברים האלה יעבדו. הוא חייב לתגמל ולתמרץ את האנשים. גם לחזור ולגור בפריפריה ובצפון. לתת מענקים ותנאים ללכת לגור ולעבוד שם. את היכולת להשתכר בכבוד, לחיות בכבוד ולהחזיר לקהילה ולמדינת ישראל את החוזקה שלה. אני קורא פה לממשלת ישראל – כמו שאתם יודעים להוציא כספים על הא ודא – שימו את הכסף במקום הנכון. המגזר הציבורי זה המקום הנכון. העובדים יחזירו לכם כפליים."

"מישהו שהיום הוא ראש הממשלה החליט שהמגזר הציבורי שמן, והיום הוא אנורקטי"

יו"ר איגוד העובדים הסוציאליים, ענבל חרמוני, ביקרה את הממשלה שהסתמכה במשבר על מתנדבים ולא הפנתה תקציבים: "בימים הראשונים גם אנחנו כאיגוד נרתמנו וסייענו לפעילים ולפעילות בשטח לפתוח קבוצות שאליהן הצטרפו עובדים ועובדות סוציאליים שלא היו במגזר הציבורי, שפשוט ארזו תיק וירדו למלונות לעזור. החל מהשבוע השלישי למלחמה כאיגוד אמרנו – אין דבר כזה. צריך משהו עם קיימות ולטווח הארוך. להתנדבות אין קיימות והמשכיות.

"הנחנו תוכנית על שולחנה של ממשלת ישראל, שהיה מצופה אולי שתתעשת לפחות ברגע הזה. כל מה שאמרו החברים, שהשירות הציבורי מרוקן מעובדות סוציאליות. למרות שיש למעלה מ-40 אלף עובדים סוציאליים רשומים בפנקס הרישוי. מתוכם, 17 אלף עובדים בשירות הציבורי. איפה השאר? לא בא להם שימשיכו לדרוך עליהם ולהתעמר בהם, ושכל דבר צריך לבוא במאבק. מעולם לא קרה שמדינת ישראל מעצמה נתנה, על הכול צריך להילחם. לעובדים נמאס, וגם הם פותחים קליניקות ויוצאים החוצה. הנחנו תוכנית על שולחן הממשלה להחזיר עובדים ועובדות למגזר הציבורי. ואנשים היו בתחושת שליחות והיו מוכנים לחזור. הממשלה לא שעתה להצעה שלנו. לצערי בלי מאבק אי אפשר להשיג כלום, ובדצמבר 2023 לא הייתה אפשרות לצאת למאבק, למרות שאני הייתי עושה את זה. עבור אזרחי ישראל, לא רק עבור העובדים.

חרמוני ביקרה את מדיניותו של ראש הממשלה בנימין נתניהו, עוד כשר אוצר ב-2003, להחלשת המגזר הציבורי, שהובילה למשבר הקשה. "מישהו, שהיום הוא ראש הממשלה החליט שהמגזר הציבורי שמן – והיום הוא אנורקטי. מדינת ישראל הצליחה במה שתכננה – לרוקן את המגזר הציבורי. הגישה שלנו מנובמבר 2023 היא שאין מתנדבים. אם רוצים עובדים צריך לשלם על זה"

היא האשימה את האוצר בעיכוב החתימה על הפעימה השנייה של רפורמת הישג להעסקת העובדים הסוציאליים, למרות חשיבותם הקריטית במלחמה ובתהליכי השיקום. "אנחנו גם היום על סף פעימה נוספת להסכם שלנו, ולצערי גם עכשיו האוצר גורר רגליים ולא מבין את גודל השעה. אומרים לי 'זה לא משנה לעובדים מתי הם מקבלים את הכסף'. ואגב, ברור שמדובר בהעלאות שכר, אבל גם אחרי הפעימה הקרובה שלנו שכר העובדות הסוציאלית עדיין יהיה נמוך יחסית."

"העובדות הסוציאליות והמטופלים מול שוקת שבורה. אין להן מה להציע"

בדומה לסקיף, גם חרמוני התייחסה למחסור בתקנים ובשירותים חברתיים כגורם שמקשה על העובדים מהשירותים החברתיים. "אחד הדברים שעולה כשאנחנו מדברים עם העובדות הסוציאליות על מה מבריח אותן מהשירות הציבורי, זה שמגיעים מטופלים והן עומדות יחד איתם מול שוקת שבורה. אין להן מה להציע, אין מספיק שירותים בקהילה, וגם את עצמן הן לא יכולות להציע לשיחה שבועית, כי יש עומסים כל כך גדולים. זה נכון בכל המדינה ובייחוד בפריפריה. ואנשים גם מגלים את זה עכשיו, כשהיו מפונים למרכז, וזה יהיה חלק מהדברים שיגרמו להם לא לרצות לחזור.

"העובדות שלנו רוצות שיאפשרו להם להרגיש משמעות, לא רק פקידות שנותנות שתי דקות בחודש לאנשים שיש להם צרכים מורכבים. לכן אנחנו נלחמות ביחד כדי שהמצב הזה ישתנה. שתהיה השקעה בשירותים החברתיים. יחד עם הקולגות שלנו, הפסיכולוגים, האחים והאחיות – צריך לאפשר להם לעבוד, וזה אומר משאבים, כסף. לקחת כסף ממשרדים מיותרים, מהסכמים קואליציוניים ולהשקיע באזרחים, בשירות הציבורי. אנחנו רוצים שירות ציבורי גדול ומתפקד.

בסיום דבריה התייחסה חרמוני למשמעות הנפשית של החזרת החטופים עבור הציבור. "אני רוצה להגיד שום כסף בעולם ושום פסיכולוג מעולה או עוסית – יש דברים שכסף לא קונה. הלכידות החברתית שנפגעת מההתמהמהות שלנו עם החטופים זה לא עניין של כסף. זה עיניין שהחברה הישראלית לא תקום ממנו ומה שצריך לעשות זה צמצום הנזק. להחזיר אותם כמה שיותר מהר. כי בלי חזרת החטופים אין בריאות נפש, אין רווחה ואין כלום בישראל."

"שכר הפסיכולוגים הציבוריים יעלה ב-40%. אני מקווה שהוא ימנע את הנשירה"

יו"ר הסתדרות המח"ר, אלכסנדרה קרושינסקי, התייחסה להסכם השכר המתגבש של הפסיכולוגים בשירות הציבורי, שמאוגדים בהסתדרות המח"ר. "עוד הרבה לפני המלחמה השירות הפסיכולוגי היה מוזנח. אם אתה רוצה היום לקבוע פגישה עם פסיכולוג, זה לוקח בממוצע 8 חודשים. יחידות השירות הפסיכולוגי החינוכי (שפ"ח) ברשויות המקומיות כמעט ריקות, ומדובר בבריאות הנפשית של ילדינו בתקופה של אלימות, חרם. ילדים שעברו חרם. יש מספיק פסיכולוגים בארץ, הם פשוט לא באים למערכת הציבורית כי השכר מאוד נמוך. הפסיכולוג מסיים התמחות, פותח קליניקה ובורח. היינו במאבק ארוך שנים, ועכשיו אחרי ה-7 באוקטובר עלה מספר האנשים שצריכים פסיכולוג.

"ההסכם הוא ממש רפורמה בפסיכולוגיה הציבורית, וייתן בממוצע 40% תוספת שכר. זה הסכם מאוד גדול ואני מקווה שהוא ימנע את הנשירה. כל פסיכולוג ששוקל לצאת מהשירות הציבורי כן יישאר, ואנחנו מקווים שפסיכולוגים גם יחזרו לעבוד בשירות הציבורי. אנחנו מאוד מקווים שבימים הקרובים ההסכם ייחתם, ואני רוצה להודות מאוד ליו"ר ההסתדרות שהיה מעורב אישית בהסכם, דחף והבין את הקשיים והבעיות. וליו"ר אגף כלכלה בהסתדרות, אדם בלומנברג, שליווה אותנו הרבה ימים ולילות."