
כמו בפעמים הקודמות, הכיכר מתמלאת הבוקר (שבת) לאט בנוכחים שבאו להביע תמיכה בשחרור החטופים – סשה טרופנוב, שגיא דקל חן ויאיר הורן. במקום כלי תקשורת ישראלית וזרה. בשולי הקהל, ליד הפסנתר של אלון אהל, יש לא מעט הורים עם ילדים קטנים.
עיני הנוכחים מציצות מפעם לפעם אל המסך המרכזי בכיכר, שבו השידור מוקרן כדי להתעדכן בהתפתחויות. לידו, תלויות תמונותיהם של חטופים שטרם שבו, עם קריאה ברורה שיש להשיב גם אותם.
"אנחנו פה בשביל לתמוך באנשים בישראל"
ג'יימס מקליפורניה, יאני מהולנד וטיה מפיליפינים: "כולנו נוצרים מ-icej, השגרירות הנוצרית הבין-לאומית של ירושלים. אנחנו פה בשביל לתמוך באנשים בישראל ולהיות איתם, בגלל שאנחנו נוצרים. אנחנו רוצים להראות את התמיכה שלנו לחברה הישראלית. עבדנו עם הרבה אנשים מהעוטף".
"אין לי קרוב משפחה חטוף, אבל מבחינתי כולנו משפחה"
נעמי וורמברנד מתל אביב: "אין לי קרוב משפחה חטוף, אבל מבחינתי כולנו משפחה. החטופים מראים לנו שאין גבול לרוח האנושית. אני פה בכל שבת בשביל ההזדהות והשמחה".
בת שבע שגיב שושן, בת 75 מתל אביב, מספרת שהיא מגיעה לכיכר בכל שבת: "מבחינתי זו הדרך להזדהות עם חזרתם של החטופים, זה המינימום שאני יכולה לעשות. כל ישראל ערבים זה לזה. לא נהיה שלמים כל עוד הם לא יהיו פה. השיקום שלנו לא יהיה מושלם בלעדיהם".


