"מי לא קיבל בירה?", קרא בני אביטל בפאב בקיבוץ ניר עוז, בשעות ששלושה מחבריו שוחררו מהשבי אחרי 489 ימים, וייחל: "לחיים". סשה טרופונוב, יאיר הורן ושגיא דקל חן שוחררו היום בשעות הבוקר, במסגרת הפעימה השישית בהסכם הפסקת האש שנחתם בין חמאס וישראל. בבוקר הזה, את הקיבוץ עטף שקט מתוח, והוא נותר שומם מאדם. מאוחר יותר, לאחר שקיבלו את פניהם של השבים במחנה רעים, חבריו נהרו לפתוח את הפאב במרחק שעה נסיעה משם, וקולות השמחה שברו את הדממה.

פתיחת הפאב בניר עוז לאחר שובו של יאיר הורן (צילום: הדס יום טוב)

"פתחנו פה ואנחנו מאוד מתרגשים", סיפר בני, "יאיר היה הלב של המקום. אנחנו בהיי מטורף. צריך לשמוח על הדברים הקטנים. שלושה חברים מהקיבוץ חוזרים, אבל צריך לזכור גם את כל היתר, ולהמשיך להיאבק שיחזרו כולם".

"הפאב הוא הלב של יאיר"

ימית (מימין) ובני אביטל, בעלי הבית. "הפאב הזה היה לב ליבו של יאיר, בשבילו פתחנו אותו" (צילום: הדס יום טוב)

הפאב היה לב ליבו של יאיר, והוא נפתח מחדש לכבוד החזרתו. ימית, אשתו של בני: "אנחנו ממש שמחים ומתרגשים. שמחים להיות שם ולחכות להם. אנחנו מקווים שהשיקום שלהם יהיה מהיר, ושכולם יחזרו בקרוב". "בדרך כלל הפאב הזה לא כל כך מלא", מספרת לוטוס, תושבת הקיבוץ. "אנחנו קיבוץ קטן. אבל תמיד הייתי פוגשת פה את ארבל, סשה, את אריאל קוניו, את יאיר כמובן – שהיה מפעיל את הבר, ואת שני".

"יאיר תמיד היה מסמר הערב. הוא חזר להצחיק אותנו"

לוטוס להב, תושבת ניר עוז: "מרגש לראות אותם הולכים, עומדים בעצמם"

"יאיר היה תמיד מסמר הערב, הבן אדם הכי מצחיק שאני מכירה. אתם שומעים את השיר שלו ברקע", לוטוס מסבירה, "'משקה מטרייה'. זה שיר שהוא הקליט עם מבטא ארגנטינאי. הוא היה מארגן את מסיבות פורים של הקיבוץ. הוא איש מצחיק ויקר שאנחנו כל כך שמחים שחזר ויחזור להצחיק אותנו ולעשות פה שמח", ממשיכה לוטוס, "אבל בשביל שהוא באמת יהיה שמח צריך שגם אח שלו איתן הורן יחזור. צריך שכולם יחזרו. עד אז, השמחה היא כל הזמן עם דמעה בקצה העין".

קהילת ניר עוז ספגה אסונות רבים באותו יום ששינה הכול. "בשנה שעברה סיימתי את הלימודים, אבל מאז 7 באוקטובר אני מרכזת את המאבק של הקהילה להחזרת החטופים", מספרת אילי מרקוביץ' תושבת ניר עוז ולקוחה אוהדת. "ראיתי את הפאב, שהיה מלא באנרגיות של יאיר, והחלטתי שאני עוברת לגור פה".

אילי למדה במכללת ספיר. מגוריה בכפר סטודנטים של קדמה, שהיו ממוקמים בקיבוץ, היווה כר לחברויות שנרקמו בהמשך: "הקהילה הזו כבשה אותי. התחברתי ליאיר באופן אישי, גם הכרתי כאן את הבן זוג שלי. העברנו הרבה ערבים שמחים ושיכורים בחיים האחרים שהיו לנו, שהם כל כך חסרים".

"גם עכשיו ברגעים השמחים, הראש והלב עוד שם"

אילי מרקוביץ', תושבת ניר עוז: "יש 20 חטופים בקהילה שאנחנו עדיין מחכים להם" (צילום: הדס יום טוב)

שנה מפרוץ המלחמה והדברים רחוקים משגרה, אבל כדי להתחיל לשקם את ניר עוז, אילי מדגישה, חייבים להחזיר את כולם: "יש לנו עוד 20 שבויים מהקיבוץ, ואנחנו מחכים להם. זו הקהילה שספגה כנראה את המכה הכי קשה. אי אפשר שלא לעשות הכול בשבילה. וגם עכשיו, ברגעים הכי שמחים, הראש והלב עוד שם. לא נעצור. אנחנו דורשים את שלב ב, ואת כולם עכשיו. אין להם זמן".