מאז 7 באוקטובר התגבר הרצון להגר בקרב החברה הערבית, כך עולה ממחקר שערך המכון להגירה ושילוב חברתי במרכז האקדמי רופין. טרם המלחמה שיעור האזרחים הערביים המעוניינים להגר עמד על 12% ובתום שנת 2024 שיעורם יותר מהכפיל את עצמו ועמד על 26%.

המחקר התמקד ברצון להגר בגילאי העבודה (65-25) בחברה הישראלית. החוקרות ד"ר סבטלנה צ'אצ'אשווילי-בולוטין, פרופ' קארין אמית, פרופ' נונה קושנירוביץ' וד"ר רוית תלמי-כהן מהקריה האקדמית אונו, התבססו על סקר שכלל 632 משיבים מכלל החברה הישראלית.

ביטחון וכלכלה: הסיבות המרכזיות להגירה בכלל החברה

המחקר מגלה כי בחברה הערבית 12% הביעו את רצונם להגר לפני המלחמה, אך בדצמבר 2023 שיעור המעוניינים להגר עלה ל-14%. כעבור שנה 26% מהנשאלים הערבים הביעו את רצונם להגר.

לעומת זאת, בקרב היהודים שיעור המעוניינים להגר נותר על 18% לפני המלחמה ובשלושת חודשיה הראשונים. עם זאת בדצמבר האחרון נרשמה עליה בשיעור המעוניינים להגר ל-24%.

הסיבות המרכזיות לרצון להגר נוגעות  למצב הביטחוני והכלכלי. בקרב הערבים 46% ציינו את המצב הביטחוני כסיבה מרכזית להגירה ו-40% את חוסר היכולת לצמוח כלכלית. בקרב היהודים המגמה דומה, אך בשיעורים פחותים. 31% מקרב היהודים ציינו את המצב הביטחוני כסיבה להגר, ו-19% את חוסר היכולת להתקדם מבחינה כלכלית.

העלייה באלימות בחברה הערבית – מוטיבציה מרכזית להגירה

"האלימות בחברה הערבית עלתה באופן משמעותי. אנשים פוחדים שהילדים ילכו לבד מבית הספר" מסבירה ד"ר סבטלנה צ'אצ'אשווילי-בולוטין, ראש המכון להגירה ושילוב חברתי במרכז האקדמי רופין. לדבריה, "הפחד לצאת מהבית והפחד מהתגובה ומהשלכות המלחמה על החברה הערבית" מסבירים את השיעור הגבוה של המניע הביטחוני. היא מציינת כי בחברה היהודית חודשי המלחמה הראשונים התאפיינו דווקא בחזרה לארץ, ורק לאחר מכן גדל שיעור המבקשים להגר: "בשלושת החודשים הראשונים למלחמה, אנשים היו במצב של מלחמה, מבחינת התפיסה, כיום יש לנו מעין נרמול של המצב".

47% מהיהודים ו-30% מהערבים ציינו את הרגש הלאומי כגורם מרכזי להישארות בארץ. גורם מרכזי נוסף הוא הקשר המשפחתי, 30% בקרב הערבים ו-14% בקרב היהודים. אצל הערבים הגורם השלישי בחשיבותו הוא הקשר ההיסטורי והתרבותי (18%) ואצל היהודים הקשר הדתי (10%).

"בחברה היהודית וגם בחברה הערבית אנחנו מאוד משפחתיים" אומרת ד"ר צ’אצ’אשוולי-בולוטין. "עניין המשפחה מאוד חשוב ולכן ניסו לעבור למדינות שהן קרובות גיאוגרפית לישראל". עם זאת היא מציינת כי בקרב הצעירים יש גם רצון לתהנתק, שלרוב משתנה כאשר הם מקימים משפחה.

המעוניינים להגר: צעירים יותר ומשכילים יותר

הנתונים מצביעים על כך שבעלי השכלה גבוהה נוטים יותר לשקול הגירה. בחברה היהודית, 49% מהמעוניינים להגר הם אקדמאים לעומת 39% מאלו שאינם מעוניינים. בחברה הערבית, הפער חד יותר – 34% מבעלי ההשכלה האקדמית מעוניינים להגר, לעומת 23% בלבד בקרב אלו שרוצים להישאר.

"זה לא מספיק שיש תואר אקדמי, אלא חשוב מאוד מה לומדים" מרחיבה צ’אצ’אשווילי-בולוטין. "מקצועות טרנס-לאומיים, כלומר, כאלה שפחות מושפעים מהסביבה התרבותית, כמו הייטק, ומקצועות שבמדינות אחרות, זקוקים להן, כמו רפואה".

החוקרות מציינות כי הנתונים מצביעים על סיכון להעמקת הפערים הסוציו-אקונומיים בין החברה היהודית לערבית, שכן מי שעוזבים הם לרוב בעלי השכלה גבוהה. אם מגמה זו תימשך, החברה הערבית עלולה להיפגע מאובדן כוח אדם איכותי, מה שעלול להשפיע על התפתחותה הכלכלית והחברתית.

"יש דמיון רב בין מהגרים יהודים וערבים" אומרת צ’צ’אשווילי-בולוטין, "במרבית המקרים, לא תמיד, אלה אנשים משכילים יותר בהשוואה לאלו שנשארים. הם אנשים גם צעירים יותר בהשוואה לאלו שנשארים במדינה, והם גם אנשים השייכים במרבית המקרים למעמד בינוני פלוס".

היא מדגישה כי אין המדובר בדפוסים של הימלטות מאזור מלחמה כמו באוקראינה, אלא "אנשים פחות רואים עתיד טוב לילדים. אין להם תקווה".

"הם צעירים יותר ומשכילים יותר. ברגע שהקבוצות החזקות, מבחינת ההון אנושי, עוזבות, נשארות הקבוצות החלשות יותר. אמנם זה מאפשר מוביליות חברתית, אבל בתמונה הכללית של החברה, הקבוצות החזקות עוזבות. והפערים בין החברה הערבית לחברה היהודית ימשיכו. ברמת המדינה אנחנו מאבדים את הקבוצות החזקות גם מבחינת ההון הכלכלי שלהם שזה מניע צמיחה כלכלית וגם מבחינת ההון האנושי. זה לא בריא למדינת ישראל. מדברים באופן כללי על ההגירה ולא מסתכלים על מה קורה בתוך החברה".