מאז שחזר משבי חמאס בעזה אתמול (שבת), סשה טרופנוב בלוח פגישות צפוף מאז שיצא מהשבי. כבר אתמול פגש את שגריר רוסיה בישראל אנטולי ויקטורוב שהעניק לו דרכון רוסי, והבוקר הניח תפילין עם הרב הראשי של רוסיה ברל לזר. אך בעיקר הזמן הוא נדרש להתחיל את השיקום הארוך שמצפה לו. "טיפלו בפצעים שלו כשהיה בשבי", מתארת ל'דבר' גל פרטקובניק, חברתו הקרובה, את טרופנוב לאחר שנפצע בשתי רגליו ב-7 באוקטובר. "אבל גם הוא היה צריך לטפל נפשית ופיזית בעצמו, כדי לשרוד את הדבר הזה. יש לו עוד שיקום ארוך, פיזי ונפשי".
טרופנוב, בן 29 מרמת גן, שוחרר אחרי 498 ימים בשבי. אביו ויטלי נרצח באותה שבת, והוא נחטף מניר עוז עם אמו ילנה, סבתו אירנה ובת זוגו ספיר כהן, ששוחררו בעסקה בנובמבר 2023. "לא היה לנו ספק שהוא יחזור", אומרת פרטקובניק, "האמנו מהיום הראשון שהוא יחזור הביתה אלינו ונחבק אותו".
הוא נורה ברגליו ב-7 באוקטובר ונפצע, וקרוביו לא חשבו שהוא מסוגל ללכת. "לא חשבנו שנראה אותו הולך על הרגליים כשהוא יוצא מהשבי", אומרת פרקטובניק. "ציירנו תרחישים הרבה יותר קשים. כל תרחיש אחר, חוץ מזה שהוא ייצא על הרגליים, אז הייתה שמחה גדולה לראות שהוא בסדר".
הם צפו אתמול יחד בשחרורו בכפר המכביה, ולקראת הערב המשיכו משם לבית החולים שיבא לפגוש אותו, בהתרגשות גדולה. "הדופק היה על 9,000. חיבקנו איתו ובכינו איתו. דיברנו איתו קצת, השלמנו חלק מהפערים של 500 הימים האלה".
טרופנוב שיתף מעט ממה שעבר עליו בשבי, ולכולם ברור שזה קצה הקרחון בלבד. "הוא היה לבד, ולמד ערבית מאוד מהר. הוא לא היה חשוף לתקשורת יותר מדי. אנחנו בעיקר צוחקים איתו על דברים של לפני 7 באוקטובר ומדברים איתו קצת על דברים של פעם. הוא אותו סשה שלנו, ועוד כל מיני תוספות של התרגשות, ושמחה, ואהבה".
היא מתארת שהוא מסתגל לאט לאט לחיים מחוץ לשבי, ועוד לא חזר לאכול בהיקפים הרגילים. "הוא לאט לאט אוכל את הכול. הוא ממש חיכה פשוט להיות עם המשפחה ולהיות עם החברים. הוא היה מאוד צמא לדבר עם מישהו בעברית, ולהיות עם המשפחה שלו, עם אנשים שהוא אוהב".
אימו של טרופנוב מאושרת. "לא ראיתי את לנה זורחת ככה מאושר בכל השנה וחצי האחרונות, עם הילה של אור מסביבה", מתארת פרטקובניק. "הלב שלה חזר הביתה".
בימים הקרובים הוא בעיקר יעבור בדיקות רפואיות, ופרקטובניק מתארת שגם מפגשים חברתיים מכל הסוגים. החברים נמצאים שם איתו כל הזמן, היא אומרת, וימשיכו לתמוך בו. "לא נזוז ממנו עד שיגידו לנו ללכת. וגם אז לא בטוח שנלך, אנחנו איתו לאורך כל הדרך".
