צופית גורדון, מנכ’’לית עמותת ‘יוזמות עתיד’ המסייעת לנשים במשבר כלכלי להקים עסק ולפתח עצמאות כלכלית, מספרת על אישה שהעמותה ליוותה בהקמת עסק בתחום הקוסמטיקה. “היא נישאה בגיל 22 לאדם שכבר היה בהליכי הוצאה לפועל. לאחר שנה נולדו לה תאומים. היא עבדה בתור נציגת שירות. היא החליטה לעזוב את עבודתה, והגיעה אלינו דרך הרווחה.

"שאלתי אותה מדוע עזבה עבודה עם הכנסה קבועה. היא ענתה לי, ‘דבר ראשון, אין לי השכלה. גם בעוד עשר שנים אהיה נציגת שירות. זו תקרת הזכוכית שלי. דבר שני, אני מאוד אוהבת לצייר, זה הכישרון שלי’. ואז היא סיפרה שדרך העסק היא שוברת לגמרי את תקרת הזכוכית מבחינת ההכנסה ומבחינת המימוש העצמי”.

גורדון ממהרת לסייג, ולהדגיש גם את האתגרים. “הנשים שמגיעות אלינו מגיעות ברוב המקרים ממקום של חולשה. הן מגיעות כשהן לא יודעות מה צריך לעשות כדי להקים עסק. הן יודעות שיש להן כישרון". תהליך הליווי ממושך: "יש הכשרה תיאורטית קבוצתית, שנותנת כלים ראשונים, אבל זה לא מספיק. אנחנו ממשיכות בתהליך פרטני ארוך טווח לאורך כל המסע העסקי של הנשים. העוצמה שלהן צפה לאט לאט בתוך התהליך הזה. העניין הוא לתת חכות, ולא דגים".

ב‘יוזמות עתיד’ סייעו מאז 2015 לכ-5,000 נשים. מדי שנה מתקבלות לתוכנית של העמותה כ-1,000 נשים, ולדברי גורדון, 75% מתוכן מצליחות להקים עסק. לאחר תהליך בדיקה מתחילות הנשים בתהליך קבוצתי, ואז עוברות להכשרה פרטנית של מנטורים שמתנדבים בעמותה.

"העסק העצמאי הוא אלטרנטיבה תעסוקתית, לפעמים היחידה"

לדברי גורדון, “נשים מגיעות ברוב המקרים עם כל מיני חסמים, חסמי שפה, חסמי תרבות, חסמי השכלה. הנשים הללו מוצאות את העסק העצמאי כאלטרנטיבה תעסוקתית עבורן. לפעמים היחידה, לפעמים כזו שמאפשרת מימוש של כישרון ויכולות עצמיות לצד היותה מקור פרנסה. הנשים מגיעות אלינו לאחר שחוו משבר כלכלי או משבר בבית, או תוך משבר כזה. יותר מ-60 אחוז מהנשים אצלנו הן חד-הוריות. הן יוצאות מהמשבר בסופו של דבר מחוזקות יותר, גם ברמה הכלכלית כמובן, וגם ברמה של המימוש העצמי שלהן, של הביטחון שלהן מול הבית”.

כשאישה פונה לעמותה, נבחנת מידת הבשלות שלה להקים עסק. "אם מישהי בחופשת לידה מגיעה אלינו ואומרת שרוב זמנה מוקדש לתינוק ולבית, נאמר לה, ‘תתקדמי קצת עם התינוק, ואפשר יהיה לדבר אחר כך’. נשים נכנסות אלינו דרך בדיקה של קריטריון כלכלי – הסף צריך להיות נמוך, אבל בכל זאת כזה שמאפשר לעשות את ההכשרה”.

חלק מהנשים נאלצו להתמודד עם אירועי חיים בלתי צפויים בזמן התהליך. “יש לנו בעלת עסק, אם לארבעה ילדים, בעלה קבלן, שהתחילה איתנו תהליך הקמת עסק בתחום המזון. היא חיה חיים מאוד טובים. ואז ביום בהיר מגיעים מההוצאה לפועל, מפרקים את הבית, הסתבר שהיו שם חובות. היא סיפרה שהיא נמנעה מללכת לבנק לשחרר את החשבון המעוקל במשך חודשים ארוכים”. האישה התקשרה למנחה מהתוכנית ונכנסה לבנק, והמנחה עודדה והדריכה אותה דרך הטלפון.

“משברים נמצאים מסביבנו כל הזמן, וגם כשאין משברים עדיין מורכב, אישה יכולה להרגיש בודדה או תקועה בעסק שלה. לכן אנחנו שם, מלוות יד ביד לפי מה שצריך. המטרה היא שתהיה פרנסה ועצמאות כלכלית לאורך זמן”.

לא כל הנשים מצליחות להקים עסק, ולפעמים האישה לא פנויה לכך, על אף רצונה. “בתהליך עם החונך לפעמים מבינים שהדברים רחוקים מדי, או שהיכולות לא מתגבשות. ואז צריך פשוט להגיד את האמת. רעיון קשה לפעמים לשפוט, יש רעיונות מפתיעים שיכולים להצליח, אבל כשכבר נכנסים לעומק העשייה, צריכה להיות גם האחריות, לא רק כלפי האישה. לפעמים צריך להגיד כאן – לא יקרה.

"זה לא פשוט, אבל מתוך תהליך מקצועי אחד על אחד, גם היזמת יכולה לראות את המציאות הזו. כמובן, זה דורש עדיין את הרגישות. לפעמים הן חוזרות אלינו עם רעיון אחר, ולפעמים הן ממשיכות הלאה. אנחנו מנגישים להן ארגונים ועמותות בחברה האזרחית שעוסקות בתחומי התעסוקה, משתדלים לראות שאותה אישה מצאה פרנסה, גם אם זה לא קורה בדרך של עסק עצמאית”.

העמותה מגייסת את המשתתפות דרך הרשתות החברתיות. "הן תמיד מספרות על מודעת פייסבוק שעלתה להן במקרה, והן ראו בזה סימן. הן מסתובבות עם איזשהו חלום, כישרון, משהו שיש להן בידיים, התפקיד שלנו זה לסייע להן לממש אותו. הנשים האלו אומרות ‘אני רוצה’ ולנו יש את היכולת לסייע – פה קורה הקסם”.

"הפרנסה היא גשר מעל חסמים אישיים ופוליטיים"

'יוזמות עתיד' מנסה גם לפרוץ את המחיצות בין הציבור היהודי לציבור הערבי וליצור שיתוף פעולה בין יזמויות ערביות ויהודיות. “הרעיון הוא לתת גשר, ליצור סביבה כלכלית קצת יותר נרחבת”. התוכנית פועלת במרחבים ובערים המשותפות. “יש פה יזמיות, שהן בדרך כלל בודדות או יחידות בעסק שלהן, וחיות בסביבה שיש בה גם חברה ערבית וגם חברה יהודית. הן מגיעות אלינו כל אחת בשביל העסק הפרטי שלה, לא בהכרח בשביל דו-קיום, אבל הן מבינות שהקהל בצד השני חשוב להן”.

גורדון מספרת כי לפני פרוץ המלחמה העמותה הייתה בשלב הגיוס לתוכנית. “לקח לנו כחודש להתאושש, ואז אמרנו, ‘ננסה’. על פניו זה נראה בלתי אפשרי שהן יישבו יחד, אבלגילינו לשמחתנו שיש היענות. כחודשיים לאחר פרוץ המלחמה פתחנו קבוצה משותפת ליהודיות וערביות, ואחר כך פתחנו עוד קבוצות, כמו שתכננו במקור".

גורדון מודה שהופתעה מהתגובה החיובית של הנשים למפגש היהודי-ערבי. “ממש הפתיע אותי, שהן באות, שהן נרשמות, שאין להן בעיה עם תוכנית משותפת. הפתיע אותי גם שהן מעריכות אחת את השנייה, והן מעריכות את המפגש הבלתי אמצעי הזה. זו בועה שנותנת פתאום שפיות ותקווה. אנחנו באמת מאמינות שיצירת הפרנסה היא הרבה פעמים גשר מעל חסמים אישיים ופוליטיים”.

עם זאת, המציאות חודרת גם לבועה הזו: “הן מגיעות להקים עסק, אבל אי אפשר להתעלם מהנשים האחרות שבחדר. היו גם נשים שעזבו על הרקע הזה, אבל לשמחתנו זה לא הרוב. המציאות נוכחת, ומתגברים עליה ביחד".

היא מספרת על צעירה חרדית בת 18, אם לארבעה ילדים, שהגיעה לקבוצה בירושלים מביתר עלית. “היא הגיעה עם התינוקת שלה, בת 3 חודשים, ובדרך זרקו עליה אבנים. היא מגיעה נסערת מאוד למפגש, לא יודעת איך היא תכיל את המפגש עם הנשים הערביות ממזרח ירושלים. בעזרת המנחה ובזכות השיח המשותף, שמאפשר לגשר על מקומות כאלו, היא המשיכה בקבוצה.

"בסוף התהליך הצעירה אמרה לי שהתהליך איפשר לה לפגוש נשים שלא היה לה סיכוי לפגוש אותן: ‘אני רואה מולי נשים, כמוני, אבל עם פערים עוד יותר גדולים משלי. התהליך גרם לי להבין שיש נשים בצד האחר, שאני בסופו של דבר, למדתי להעריך. למדתי לאהוב, למדתי להתקרב’. אנחנו בסיטואציה מאוד לא פשוטה, ופתאום בתוך כל חוסר ההיגיון ניתן לראות אופק”.