ועדת הפיקוח על קרן לאזרחי ישראל ("קרן העושר") שבה מנוהלים רווחי המדינה ממשאבי טבע סיימה אתמול (שני) את שלב ההצעות לתמיכה ל-2025, כך שלא ניתן להגיש אליה בקשות נוספות. ההקצאה השנתית של הקרן עומדת על 189 מיליון ש"ח, אך עשרות רשויות, משרדים ממשלתיים וארגונים הגישו בקשות לתמיכה שהיקפן הכולל הוא 1-2 מיליארד ש"ח, לפי חבר הוועדה ח"כ מיכאל ביטון (המחנה הממלכתי). ביטון הדגיש שאף אחד מהגופים "לא ייצא עם כל תאוותו בידו". הוועדה צפויה להחליט על ההקצאה השנתית בשבועיים הקרובים.

קרן לאזרחי ישראל הוקמה ב-2014 בעקבות מציאת משאבי גז בים התיכון, והחלה להקצות מהכנסותיה ב-2023, בהתאם להחלטה שתקצה מרווחיה לאחר שיצטברו בה מיליארד ש"ח. היא הוקמה כגוף עצמאי, עם קופה נפרדת מקופת המדינה. היא נועדה לכך שתמלוגי הגז ישרתו את האינטרסים של אזרחי ישראל לדורות קדימה, אף שהעתודות של משאבי הטבע צפויות להיגמר בתוך כמה עשורים.

מטרות הקרן מוגדרות בצורה כללית ועמומה יחסית, ולכן חברי הכנסת החברים בוועדת הפיקוח נדרשת להחלטה מבלבלת: מה ישרת את הדורות הבאים הכי טוב. הסכום שמקצה הקרן השנה קטן מאוד ביחס לכ-620 מיליארד ש"ח בתקציב המדינה הצפוי ל-2025 (שטרם הועבר לאישור הכנסת), והתחומים שאליהם עשוי להיות מוקצה מרובים. שיתוף הפעולה בין הח"כים מהקואליציה והאופוזיציה בוועדה נחשב טוב יחסית, במיוחד ביחס לכנסת הנוכחית המקוטבת, והם יידרשו לסדרי עדיפויות מורכבים.

"רוצים להביא תקציב למה שמעבר"

בהצעת הממשלה להקצאות מקרן העושר ב-2025 הוצע שיופנו ליעדים "בראי המציאות החברתית בישראל בשנה החולפת וצרכי השעה האזרחיים, תוך תיעדוף "מטרות העולות בקנה אחד עם ערכי סולידריות חברתית, חיזוק החוסן האישי והקהילתי וחיבור חלקי החברה". בהצעה, שנבנתה בשיתוף האוצר, כלולים בין היתר בינוי מוסדות לתנועות נוער, בינוי מגרשי ספורט במערכת החינוך, בינוי ושיפוץ בתי חולים פסיכיאטריים והקמת מבני ציבור לעידוד התיישבות אוכלוסייה צעירה בקו העימות. "אנחנו רוצים להביא תקציב למה ש'מעבר', לא לדברים שמשרדי הממשלה היו אמורים לעשות בעצמם" אמר אתמול בדיון יו"ר הועדה ניסים ואטורי מהליכוד.

לאחר ההצעה הראשונית הגיעו בקשות מגורמים רבים, בדגש על הנגב והגליל: מרכז חוסן דו-לשוני באשכול בית הכרם שמאחד את כרמיאל והרשויות בסביבתה, תוכנית לילדי הגולן, מרכז חדשנות טכנולוגית בחינוך בירוחם, פרויקטים לעולים וסטודנטים בעוטף, ועוד. משרד החקלאות הגיש הצעה לתמיכה בקידום מיכון וטכנולוגיה בחקלאות בקו העימות, ומשרד האנרגיה – הצעה נרחבת להשקעה באנרגיות מתחדשות.

לפי החוק שבו עוגנה הקמתה, הקרן תקצה 3.5% מסך הכנסותיה מדי שנה ל"מטרות חברתיות, כלכליות וחינוכיות", ואחרי 8 שנים הקצאה השנתית תיקבע לפי התשואה הממוצעת של השנים הקודמות לה. ב-2023 הקצתה הקרן 40 מיליון ש"ח, ב-2024 70 מיליון שקלים, והשנה כאמור 189 מיליון ש"ח, שחושבו כ-3.5% מ-5.4 מיליארד השקלים שהיו בקרן בתחילת 2024. לפני כחצי שנה פורסם עדכון על כך שהצטברו בקרן 6.8 מיליארד שקלים.

בין המחלה ההולנדית לקרן הנורווגית

בהקמת הקרן היה רצון גם למנוע תופעה כלכלית שבה קפיצה חדה בהכנסות ממשאבי טבע גורמת בהמשך להידרדרות מצבה של המדינה. התופעה מכונה בין היתר "קללת משאבי הטבע" ו"המחלה ההולנדית". מקורו של השם השני במה שאירע בהולנד אחרי גילוי שדה גז ב-1959: ההכנסות שזרמו לקופת המדינה הביאו להתחזקות המטבע המקומי, מה שבתורו הביא לירידה בתחרותיות של התעשייה המקומית, ובסופו של דבר לירידה בייצוא ולעליה באבטלה.

עם זאת, תקבולי קרן העושר בישראל עד כה זעומים ביחס להכנסות המדינה ממיסים ולתוצר, ולכן הסכנה שישראל תחלה ב"מחלה ההולנדית" כתוצאה ממנה קלושה. מצב שדומה לכך יותר בישראל הן ההכנסות הגבוהות מענף ההיי טק, והפער בינו לבין שאר הסקטורים במשק.

בעוד שקרן העושר של ישראל שווה פחות מ-7 מיליארד שקלים, שהם פחות מ-700 שקלים לאזרח, במקומות אחרים בעולם הקרן משמעותית הרבה יותר. קרן העושר של נורווגיה ("קרן הפנסיה הממשלתית הגלובלית") נועדה גם היא לשמור את הכנסות משאב הטבע שלה, נפט, לדורות הבאים. קרן זו שווה היום 1.8 טריליון דולר, ובמדינה של כ-5.6 מיליון תושבים הסכום שווה ערך ל-344 אלף דולר או 1.2 מיליון שקלים לאזרח. קרן העושר הנורווגית היא קרן ההשקעות העצמאית הגדולה בעולם. כ-71.4% ממנה מושקעים במניות של כ-9,000 חברות ברחבי העולם, והיתר מושקע בין השאר באגרות חוב ממשלתיות ופרטיות.

גם הקרן הישראלית עתידה לגדול, ומוערך שתגיע ב-2050 ל-55 מיליארד דולרים. זהו סכום גדול כמעט פי 30 משווי הקרן כעת, לפי שער הדולר הנוכחי, אך לא צפוי להיות משמעותי ביחס לגודל התוצר – מה שמוריד כנראה מהפרק את הסכנה ל"מחלה הולנדית", אך גם מציב סימן שאלה לגבי מטרתה של הקרן. יו"ר הועדה לפיקוח על הקרן בכנסת הקודמת, מוסי רז (מרצ), אף טען שאין לקרן הצדקה ביחס לערך הנמוך שלה ולעלות התפעול שלה. לפי גישה אחרת, הקרן צריכה לחפות על היעדרו של הגז בעתיד, ולכן עליה להתמקד במטרות סביבתיות ובפרט במעבר לאנרגיות מתחדשות.

הקרן מרסנת בפועל את הוצאות המדינה, לעומת מצב שבו ההכנסות היו מגיעות ישר לקופת המדינה, משום שחלק מהכנסותיה לא מנותב לתקציב המדינה אלא להשקעות. לפי החוק הקרן מחויבת להשקיע בחו"ל, מנגנון שנועד למנוע "מחלה הולנדית". הבחירה להשקיע את הכספים האלו גורעת אותם מקופת המדינה בטווח המיידי, אך עשויה לממש את ייעוד הקרן לתרום לדורות הבאים אם התשואה תושקע בהמשך בתחומים צופי עתיד כמו מחקר ופיתוח, תשתיות ומעבר לאנרגיות מתחדשות.