הישג לאופוזיציה בבג"ץ: משרד האוצר יחויב לפרסם פירוט מלא על השינויים התקציביים, ובפרט את "החוברת הכחולה" שכוללת פירוט מילולי מלא, גם כשיעביר תקציב ממשלתי נוסף, ולא רק בחוקי התקציב הרגילים – כך הוחלט בבג"ץ השבוע. ההחלטה התקבלה לאחר 8 שעות של משא ומתן בין משרד האוצר לעותרים – קרן ברל כצנלסון וח"כים מהאופוזיציה. על האוצר והממשלה הוטלו הוצאות משפט של 18 אלף שקלים.
לפי הסכם הפשרה, "כל הוראות הדין החלות על הצעת חוק תקציב יחולו על הצעת חוק תקציב נוסף, לרבות ביחס לחובה לצרף מסמכים נלווים". משמעות ההסכם היא שגם בהעברת תקציב נוסף האוצר יחויב לחשוף מידע מפורט על הגדלות תקציב ועל קיצוצים לוועדת הכספים, לכנסת ולציבור, כולל פירוט מילולי מספק.
תקציב המדינה צריך לעבור בכל תחילת שנה בכנסת, לאחר שאגף התקציבים באוצר בונה אותו בשיתוף המשרדים השונים. על הממשלה לפרסם את הפרטים על התקציב 60 יום לפני העברתו כדי לאפשר לוועדת הכספים, שאר חברי הכנסת וכלל הציבור לבחון אותו על סעיפיו ולהעלות השגות וטענות.
כאשר למדינה עולה צורך בלתי מתוכנן, יש אפשרות להעביר תקציב נוסף, ולהגדיל את התקציב לאחר ההחלטה על התקציב המקורי. התקציבים לשנים 2024-2023 נקבעו במרוכז בתחילת 2023, והצרכים הכלכליים הבלתי צפויים שעלו מהמלחמה הובילו להעברת תקציב נוסף ב-2023 וארבעה תקציבים נוספים ב-2024.
בדצמבר 2023 אושר תקציב נוסף ל-2023, והח"כים נאלצו להצביע עליו ללא פירוט מספיק. "אנחנו לא מצפים שיאפשרו לכנסת ולציבור חודשיים לעבור על התקציב במצב חירום כזה, כשצריך להגדיל תקציבים למערכת הביטחון, לפינוי ולשיקום", מסבירה ל'דבר' עו"ד ניצן כהנא מקרן ברל כצנלסון. "אבל ח"כים צריכים לדעת על מה הם מצביעים, ולקבל את האפשרות לפקח על התקציב למען הציבור". כהנא עתרה לבג"ץ עם חברי הכנסת אפרת רייטן, גלעד קריב ונעמה לזימי (העבודה); ומטי צרפתי הרכבי, ולדימיר בליאק ומירב כהן (יש עתיד). גם בהעברה הראשונה של התקציב הנוסף ל-2024 בפברואר לא הועבר פירוט מילולי ועדכון התחזית התלת-שנתית.
העתירה לבג"ץ הוגשה לאחר התקציב הנוסף הראשון של 2024, ולאחר שהוגשה, האוצר החל להעביר יותר. "במהלך הדיונים הממשלה התקשתה להסביר מדוע החוק שחל על תקציב רגיל בתחום הפירוט אינו מחייב בהעברת תקציב נוסף", מסבירה כהנא, "ונראה שטענותינו התקבלו בקרב הממשלה והשופטים". בדיון השבוע קבע בית המשפט כי על הצדדים לקבוע פשרה בנושא, והאוצר ניסה לאפשר לעצמו חופש פעולה גדול ככל האפשר בפרסום "החוברת הכחולה".
