אלפים התכנסו הבוקר (חמישי) בכיכר החטופים, בצמתי הדרום ומחוץ למכון לרפואה משפטית באבו כביר, עם החזרתם של ארבעת החטופים החללים לישראל. לאורך נסיעת השיירה המשטרתית עם ארונותיהם של החללים החטופים חיכו רבים בצמתים ונופפו בדגלי ישראל לאות הזדהות ואבל.

בצומת סילבר עמדו כ-20 אנשים עם דגלי ישראל. נטלי טריימן-מכלוף הגיעה עם דגל ושלושה בלונים כתומים. "הלוואי והם לא היו כתומים", היא אומרת בקול רועד. היא עדיין מפונה מנתיב העשרה, ומספרת שזו הייתה יכולה להיות היא וילדיה הקטנים. "לא ידעתי איך לעבור את היום הזה, רציתי לקבור את עצמי, להיעלם. אז באתי לכאן לעשות משהו שמרגיע את הלב".

"אני עצוב וכואב", אומר נדב כהן מאשקלון שהגיע עם הוריו. ״זה היה באוויר איזה שנה, אבל הייתה תקווה. כל הספקולציות עושות את זה רק עוד יותר כואב״. עלי שטרן-כהן הגיע משדה יואב לצומת, "כדי שיראו שאנחנו כאן, שאנחנו לא עוזבים גם אם לא מגיעים בחיים".

המכון לרפואה משפטית: "הרגשתי שאני לא יכולה לעזוב את שירי לבדה"

מחוץ למכון לרפואה משפטית באבו כביר התכנסו עשרות. ניסים יעקב, בעל הקיוסק הקרוב, הצטרף ליורם ויוני אלוני שהגיעו ממושב קדרון לחלוק כבוד. "זה המעט שאפשר לעשות", אומרת יוני. "אין מילים היום, רק לעמוד פה בשקט. אפילו אין ממי לבקש סליחה. מקווה שיהיה כוח לבנות מחדש".

דניאל ליפשיץ, נכדו של החטוף עודד ליפשיץ שגופתו הוחזרה היום לישראל, הסתובב בין המפגינים, חיבק אותם והודה להם על נוכחותם.

לפני הגעת החללים, עובדי המעבדה לרפואה משפטית ויתר המעבדות לבריאות הציבור בבניין ערכו טקס קצר לזכרם של החטופים החללים.

בשעות אחר הצהריים, עדיין ישבה מול המכון לרפואה משפטית טליה פור מחולון, עם עמדת זיכרון שאלתרה בעצמה לבני משפחת ביבס – שירי וילדיה אריאל וכפיר, שלפי הודעת חמאס גופותיהם הוחזרו לישראל. "בבוקר היו פה המונים, באו לכבד ושרו התקווה, ואז כולם הלכו, כנראה לכיכר החטופים. אבל לא רציתי להשאיר את שירי לבדה. הרגשתי שאני לא יכולה לעזוב אותה, שכבר נטשנו אותה ואני לא יכולה לנטוש אותה שוב".

ניצול השואה ונכה צה"ל אלתרו פינת זיכרון: "הרגשתי שצריך לעשות משהו"

לקראת הערב הגיע למקום מוטי ורדי, בן 80 משכונת שפירא, והקים פינת זיכרון מאולתרת. הוא התרוצץ סביב המכון במשך חצי שעה, הרים גדרות מתכת של המשטרה שעמדו בהמשך הרחוב, התכופף והצמיד ארגזי קרטון שיגנו על הנרות מהרוח. "עברתי את השואה כילד, והגעתי לארץ בלי משפחה. אני לא יודע מאיפה אני ומי המשפחה שלי. כשראיתי את שירי ביבס הרגשתי שהיא בת משפחה שלי. אני גר בשכונת שפירא, וראיתי שיש לי קצת זמן לבוא באופן ספונטני ולתת כבוד למה שקרה פה".

אייל בגדדי כהן (41) הצטרף אליו. "אני מחולון היום, אבל יליד השכונה. אני נכה צה"ל כבר 23 שנה. הייתי בכיכר החטופים, ומשם רציתי להגיע לפה, לאבו כביר להדליק נרות. כשראיתי שהכול פה ריק הרגשתי שצריך לעשות משהו. היו רק מעט נרות ופרחים. החלטתי להזמין גם גלגל פרחים.

"הסרטון של החטיפה של משפחת ביבס הרג אותי. כאב לי הלב על האמא והתינוקות. המבט המפוחד שלה לא יוצא לי מהראש. הרגשתי שאני חייב לבוא, ואחרי זה הבן אדם המבוגר כאן (ורדי) הביא את הקרטון והגדרות כדי ליצור פה פינה". למרות הרוח, ורדי ובגדדי התעקשו לשמור על הנרות דולקים בתוך ארגזי הקרטון.

כיכר החטופים: חיבוקים, נרות ומיצג דגלים

מאות הגיעו משעות הבוקר לכיכר החטופים ברחבת מוזיאון תל אביב, גם הם עם דגלי ישראל, סמלי החטופים ובלונים כתומים. בערב נערך טקס בכיכר, בהשתתפות עברי לידר שביטל את הופעתו שהייתה אמורה להיערך בבארבי בנמל יפו.