פעימה שביעית בכיכר החטופים, התמונה מוכרת: התקשורת הזרה והאנשים בכיכר בשבת קרה זו עם טפטוף קל. כל הקהל מביט במסך בציפייה דרוכה לשחרור ששת החטופים: אליה כהן, אברה מנגיסטו, הישאם א-סייד, עומר ונקרט, עומר שם טוב וטל שהם, אחרי 505 ימים בשבי.

אליה כהן, עומר שם טוב ועומר ונקרט יצאו על רגליהם מרכבי חמאס במרכז הרצועה. "זה אליה, הוא פה, הוא מחייך", קראו בני משפחתו ברגעי שחרורו. דוד של אליה, קובי, פתח שמפניות: "אליה נראה טוב, ברוך השם, והוא מחייך", אמר ל'דבר', "יש לנו קהילה מדהימה, אנחנו מאוד רוצים לראות את כל החטופים חוזרים, זו שמחה שאין לי איך לתאר אותה אבל כולם צריכים להרגיש את מה שהרגשנו עכשיו, צריך להחליט להחזיר את כולם".

בני המשפחה התאספו בבית דודיו של אליה במודיעין. המקום מלא כמעט עד אפס מקום בבני המשפחה וכלי תקשורת. קולות השמחה התחילו כבר בזמן צפייה בחזרתם של טל שהם ואברה מנגיסטו משתחררים מידי חמאס.

ההתרגשות בבית דודיו של אליה כהן במודיעין ברגעי שחרורו (צילום: יובל לקח)

"אושר לא מספיק כדי להמחיש את התחושות", אמרה רוני שדה חברתו של ונקרט, ברגעים שאחרי שחרורו, "זו תחושה של הקלה ענקית. כל כך דאגנו לו כל הזמן הזה, ופתאום לראות אותו עומד, כמו עומר, עם חיוך, עושה צחוקים מול המחבלים הארורים האלה. רק לזה חיכינו". מלכי שם טוב, אביו של עומר: "505 ימים של דאגות וחרדות וגעגועים הגיעו לסוף. וואו, אני לא יודע בכלל איך להסביר את זה, עומר הוא אחד האנשים השמחים בעולם. הוא רזה וחיוור אבל הוא הכי חיובי בעולם. ילד מהמם".

החברים של עומר ונקרט צופים ברגעי שחרורו בגדרה. "לראות אותו עומד, מחייך מול המחבלים הארורים, לזה חיכינו" (צילום: ניצן צבי כהן)

"ועדיין, הלב שלי ושל כולנו עם משפחת ביבס", מוסיפה רוני, "זו שמחה גדולה שמהולה בעצב, זו סיטואציה לא נתפסת. נמשיך להילחם, זה לא נגמר עד שאחרון החטופים לא כאן". שי דיקמן, בת דודה של כרמל גת ז"ל, אמרה הבוקר ל'דבר': "אתמול הלב של כולנו התפוצץ עם משפחת ביבס, ואני עוד סוחבת את זה, אבל קמתי בבוקר עם שמחה בלב על שחרור של ששת החטופים. הסיפור של כל אחד מהם נכנס ללב שלי".

לילך לבטון, בת 52, ישראלית במקור ומתגוררת מזה 19 שנים בלאס וגאס: "אני מבקרת את הבת שלי, זה חשוב להיות עדים לזה. אני תמיד צופה בזה מרחוק והלב פה. שם אנחנו צופים בזה בלילה, ובוכים לבד. היום אני חלק מהעם שלי, מרגישה חלק מהשחרור. העבודה שלי בארצות הברית היא במאבק באנטישמיות. מבחינתי, היכולת של מדינת ישראל להחזיר את החטופים היא גב במאבק באנטישמיות בעולם".

שי דיקמן, בת דודה של כרמל גת ז"ל, בכיכר החטופים. "הסיפור של כל אחד מהחטופים נכנס ללב שלי" (צילום: מיכל מרנץ)

בחטיבת הביניים זאב ז'בוטינסקי בהרצליה, שם למד עומר שם טוב, מתרכזים עשרות אנשים לצפות ברגעיו החופשיים הראשונים, לאחר ימים רבים שהוחזק בידי חמאס. הצופים מרימים שלט לכבודו בכניסה. ורד מלר, שבאה לתמוך ברגעי שחרורו: "אני לא מכירה אותו או את המשפחה שלו, אבל הבן שלי משחק במכבי הרצליה, והם החליטו שכל משחק הם לובשים חולצה שלו. ככה יצא שאני מכבסת אותו כבר 14 חודשים, והתרגשתי מאוד".

ורד מלר, בחטיבת הביניים זאב ז'בוטינסקי בהרצליה. "במכבי הרצליה, שם הבן שלי משחק, החליטו שהם לובשים חולצה שלו בכל משחק" (צילום: אמיתי פרץ)

"כל שבוע אנחנו בהפגנות, וגם באים לכאן", מספרת מרינה רוחלין, שעבדה כסגנית מנהלת בית הספר בזמן לימודיו, "הכרתי ילד חברמן וחברותי בצורה בלתי רגילה, אני בטוחה שגם שם הסתדר עם כולם". רביב הדר, מנהל האשכולות: "מרגש לראות את הקהילה הזו מגיעה לרגע כזה. אנחנו בכלל לא הרצליינים. אני מנהל האשכולות פה בהרצליה, ומרינה היא מנהלת האשכול, הרימה את כל האירוע הזה". "איזה כוח יש לקהילה הזו", מדגישה מרינה, "הלוואי שבקרוב נחזיר את כולם".

יצחק אבו אלקיעאן ממועצת א-סייד, נכח עם משפחתו של הישאם ברגעים המתוחים: "כולנו כאן מחכים, מתרגשים, אבל מודאגים. אנחנו לא יודעים מה מצבו. ההתרגשות חלקית, צריך שכל החטופים ישוחררו".