יום השנה השלישי לפלישה הרוסית לאוקראינה, ו-3 מיליון אוקראינים ממשיכים לחיות תחת השלטון הצבאי והאזרחי של הפדרציה הרוסית. אזור הכיבוש, המשתרע על כחמישית משטחה של אוקראינה, כמעט ואינו מסוקר בתקשורת הלא-רוסית. ממאות עדויות של תושבים שהצטברו בארגוני זכויות אדם עולה תמונה ברורה של מדיניות 'רוסיפקציה' אינטנסיבית – השלטת האזרחות והתרבות הרוסית בכוח על התושבים, והטלת סנקציות ומעצרים על המתנגדים לה.

עתידם של האוקראינים בשטחי הכיבוש נעשה לאחרונה מעורער ולוט בערפל אף יותר בצל המשא ומתן בין רוסיה לארצות הברית על סיום המלחמה. ממשל טראמפ, בניגוד לקודמו, עוין את ממשלה של אוקראינה ולא מראה מחויבות לאזרחיה. המשא ומתן ככל הנראה לא יכלול החלפת שטחים, כך שקווי הלחימה הזמניים עלולים להפוך לגבולות קבועים, והסיפוח הרוסי של חלקים נכבדים מאוקראינה עלול להתקבע כעובדה מוגמרת.

"התושבים שיוצאים מהאזורים הכבושים ממעטים לדבר על הכיבוש – וזה מעיד עליו יותר מכול" אומרת ל'דבר' אוקסנה (השם המלא שמור במערכת), ראשת ארגון 'Helping to Leave' (סיוע לעזיבה), שמאז תחילת המלחמה עזר בהברחת יותר מ-20 אלף אוקראינים מאזורי הכיבוש לאזורים שתחת השלטון האוקראיני. אלפים מהם הוברחו מתחומי רוסיה עצמה. מבחינת השלטון הרוסי, מדובר בארגון עוין, ואוקסנה נמנעת אפילו מפרסום תמונתה ברשת.

הסיבה לשתיקתם של העקורים, לפי אוקסנה, נעוצה בחוויית הדיכוי הקשה: מניעת שירותי רפואה ורווחה, הפסקת תשלומי פנסיה או קצבאות סוציאליות, מעקבים, מעצרים שרירותיים, כליאה וגיוס בכפייה לצבא הרוסי. לדבריה, "לוקח לאנשים חודשים לצבור אמון כדי להתחיל לדבר".

אלפי אוקראינים נמצאים בבתי כלא ובמחנות עבודה באזור הכבוש ובעומק רוסיה, כך לפי תחקיר של סוכנות הידיעות AP מקיץ 2023, שנשען על עשרות עדויות של מי שבני משפחתם פשוט נעלמו. אוקסנה: "גברים צעירים שנתפסים יכולים ליפול קורבן לעינויים או רצח בידי גורמי הביטחון, יש לנו מאות כאלו. מבחינתנו כל הברחה היא הצלה. האכיפה היא 100% פוליטית וממוקדת באנשים שחשודים בהתבטאויות פרו-אוקראיניות – זה יכול להיות פוסט ברשת החברתית או החזקת ספר לימוד באוקראינית".

ארבעת המחוזות הדרום מזרחיים של אוקראינה (דונצק, לוהנסק, חרסון וזאפרויז'יה) סופחו לרוסיה במהלך המלחמה, בספטמבר 2022. בחלק מהמחוזות נותרו עדין שטחים נרחבים בשליטה אוקראינית. אף מדינה, כולל ישראל, אינה מכירה בסיפוח הזה. זאת נוסף על חצי האי קרים, שסופח ב-2014.

כבר בחודשים הראשונים לכיבוש, השלטונות הרוסים החלו לחלק דרכונים רוסים לאוקראינים, מהלך מנוגד לחוק הבינלאומי, ולמנוע שירותי רפואה ותשלומים סוציאליים (פנסיה וקצבאות) למי שיסרב לו. דווח על תושבים שנעצרים ללא סיבה מוצדקת ונרדפים על רקע פוליטי. הדיכוי הפוליטי וסכנת הגיוס בכפייה לצבא רוסיה דחפו רבים לנסות לעזוב.

לחצות את הגבול: "אישה נזרקה באיזה יער בבלארוס"

הארגון של אוקסנה מקבל עד היום, שלוש שנים למלחמה, כ-200 פניות בחודש בבקשה לעזרה לצאת. "הבנו שאנשים בצד השני תקועים כבר בשבועות הראשונים למלחמה. אי אפשר להעביר עזרה לשם, וקשה מאוד להוציא אותם לפה", היא מספרת, "אנשים מופתעים שעדיין לא כולם ברחו, הם לא מבינים שמדובר במסע קשה מאוד. רבים לא יכולים להתארגן לנסיעה כזו מסיבות בריאותיות או נפשיות, אחרים בגלל אחריות לבני משפחתם, או פשוט מתוך מפחד ממה שיקרה להם בדרך".

'Helping to Leave' נכנס לוואקום של מה שאוקסנה מכנה "הכלכלה השחורה של ההברחות". פושעים גדולים או נוכלים קטנים שעובדים בלהעביר אנשים מהאזור הכבוש החוצה בעמלות שמתחילות ב-500 דולר ויכולות להגיע, לפעמים תוך כדי הנסיעה, ל-5,000 דולר – סכומים מופרכים עבור האדם הממוצע באזור שבו השכר הממוצע ערב המלחמה עמד על כ-400 דולר בחודש. "יצא לנו לסייע לאישה שהנהג שלה ביקש באמצע הדרך סכום כסף נוסף מעבר למה שהוסכם. לא היה לה, והוא פשוט זרק אותה באיזה יער בבלארוס".

לטענת אוקסנה ופעילי הארגון, המעבר בין האזורים נעשה קשה במיוחד בשנה האחרונה. כל הדרכים הפיראטיות ליציאה מהשטח הכבוש נחסמו, וכדי לעבור לצד שתחת השליטה האוקראינית חייבים לעבור במחסום צבאי רוסי. מי שלא מחזיק בדרכון רוסי – כנראה שיסורב. המתנדבים מכינים את הנמלטים מבחינה פסיכולוגית לכל האפשרויות, כולל מעצר.

"במעברי הגבול התושבים עוברים חקירות פולשניות ואלימות. מכשירי הטלפון מוחרמים. השוטרים עוברים על נתוני הרשתות החברתיות בדקדקנות, ומאיימים שבשטח שתחת השליטה האוקראינית יעצרו אותם בהאשמת ריגול – טיעון שקרי, שכן באוקראינה ידוע היטב שהאזרחות הרוסית מוטלת על התושבים האלו בכפייה".

הארגון מסייע גם לאחר מעבר הגבול, למי שנותרו כמעט חסרי כל: "יוצאים דרך המעבר הרוסי עם תיק ומזוודה". אוקסנה מסבירה שאנשי הארגון ממלאים את הוואקום שמותיר הסיוע המועט מצד המדינה האוקראינית: "המתנדבים שלנו עוזרים למצוא להם מגורים, מקום עבודה ומסגרות חינוך ורווחה כדי להתחיל מחדש".

מריופול, עיר שהייתה בית לחצי מיליון איש ערב מלחמה, נמצאת היום תחת שליטה רוסית מלאה וזכורה בעקבות המצור הכבד עליה. היא הפכה לסמל להרס שהכיבוש הרוסי הותיר באזור. כ-90% מהמבנים נפגעו קשות. מספר ההרוגים מוערך בין 25 אלף ל-90 אלף. העיר היא אולי הדוגמא הכי קיצונית להרס המלחמתי, אך מצבו התשתיתי והכלכלי של האזור כולו לא רחוק מזה.

הילדים והנוער: "דור חדש שזהותו נמחקת"

בבתי הספר באזורי הכיבוש יש נערים שמגדירים את עצמם כאוקראינים ורק מחכים להגיע לגיל 18 כדי לברוח ולהתנתק מהאינדוקטרינציה הרוסית. חלקם בורחים כשהם עדיין קטינים. הם עושים זאת בניגוד לרצון הוריהם, והמתנדבים נדרשים להמציא להם מסמכים ולאתר משפחות שייקחו עליהם אחריות. "במלחמה גדל דור חדש של ילדים שהזהות האוקראינית שלהם נמחקת. הרשויות משנות ומחליפות שמות. נשללת מהם הזכות ללמוד ולהכיר את ההיסטוריה והמורשת שלהם".

מוסדות החינוך הציבוריים תחת האזור הכבוש עברו במלואם לתוכנית הלימודים הרוסית – עם התאמות מיוחדות לאזורים הכבושים שנועדו להדגיש את מה שהרשויות הרוסיות מגדירות כ"המורשת הרוסית האמיתית שלהם". בגלל בריחה המונית של מורים שלא היו מוכנים לשתף פעולה עם המהלך, לבתי ספר רבים הובאו מורים מתוך רוסיה עצמה.

הורים רבים בוחרים להוציא את ילדיהם ממערכת החינוך ולהעביר ללימודים אוקראינים בזום (לפי הערכות, כ-60 אלף תלמידים באזור הכבוש לומדים במערכת החינוך האוקראינית באמצעות למידה מרחוק), אך הם עלולים להתגלות במעקב הרשויות הרוסיות. יש מאות עדויות על בדיקות תקופתיות בבתים בחיפוש אחר ספרות בשפה האוקראינית, ועל איומים שהילדים יילקחו למעונות סגורים, או אפילו יועברו למשפחות מאמצות בתוך רוסיה במקרה הרע. "בדצמבר שעבר הוצאנו בפינוי חירום אם חד הורית ושני ילדים שהרשויות הגיעו אליהם הביתה עם צו מעצר. הם היו על הקשקש, קרובי המשפחה שלהם התקשרו כשהם חצו את הגבול".

יותר מ-60 אלף בני נוער באזורים הכבושים לקחו חלק במחנות קיץ ממשלתיים בתוך רוסיה – כך לפי תחקיר שערך מכון המחקר האמריקאי 'מרכז וילסון' באמצעות ראיונות. חלק מבני הנוער מקבלים יחס והכשרה כאל עתודה צבאית. "מערכת החינוך היא המנוע הפועם של תהליכי הרוסיפיקציה" אמרה פליטה, אם לילד שלקח חלק בפעילות הזו וצוטטה בתחקיר, "כיום עוד יש אפשרות לעקוף את מסגרות החינוך האלו, אבל היא תיחסם לחלוטין אם המלחמה תסתיים במצב הזה".

העברת תושבים בכפייה, לרוב קטינים, מחוץ לתחומי אוקראינה למשפחות מאמצות ומוסדות סגורים בתוך רוסיה הן תופעות שכבר אינן שכיחות, אבל היו מאוד נפוצות בתחילת המלחמה. לטענת הרשויות באוקראינה, כ-20 אלף קטינים, לרוב חניכים במוסדות חינוך סגורים ויתומים, נלקחו לתוך רוסיה – וקבוצות מתנדבים ממשיכות לעזור לאתר אותם במטרה לאחד אותם עם משפחותיהם באזור החופשי. אוקסנה מספרת שבתחילת המלחמה עזרו לאמא מחרסון למצוא ולהוציא את הילד שלה מהאזור הכבוש: "אז זה עוד היה יחסית פשוט, היום זה הרבה יותר קשה".

היום שאחרי: "עבודתנו תיעשה קשה בהרבה"

צו נשיאותי שיצא ממוסקבה בינואר האחרון דורש מתושבי האזורים הכבושים שעדיין לא מחזיקים באזרחות רוסית להסדיר את המעמד האזרחי שלהם או לעזוב את האזור. עבור מאות אלפי תושבים שהדרכון הרוסי נמנע מהם מסיבות פוליטיות או שרירותיות, לרוב שילוב של השניים, מדובר במלכודת. הם לא יכולים לעזוב בגלל מגבלות היציאה על חסרי הדרכון, ומצד שני נמנע מהם מעמד אזרחי.

"הפחד שלנו היא שרוסיה תחזיק בכל האנשים האלו כשבויים למטרות פוליטיות", מסבירה אוקסנה. השיחות המתגבשות בין ארצות הברית לרוסיה על הקפאת המלחמה נתפסות בקרב האוקראינים כקיבוע של מצב שעד כה קיוו שיהיה זמני, וכהפקרת תושבי השטחים הכבושים לעתיד עגום ונטול ודאות. "החוק הרוסי מאפשר להפקיע נכסים של תושבים ללא מעמד, והרבה יותר קל לעצור אותם בהאשמות ביטחוניות. אני לא חושבת שהגבול ייאטם לחלוטין, למרות שיש חשש כזה, אבל ברור לי שהעבודה שלנו תיעשה קשה הרבה יותר".