אלפים ליוו היום (שלישי) למנוחות את עודד ליפשיץ שנרצח בשבי חמאס. ליפשיץ נקבר באדמת קיבוץ ניר עוז שהיה ממקימיו.
יוכבד ליפשיץ, אשתו של עודד ומי ששרדה את השבי בעצמה, ספדה: "עודד יקירי. מוזר לי ובלתי נתפס שאני עומדת מול קהל ומספידה אותך. הבמה הייתה תמיד שלך, ואני לצידך. אתה כתבת בכישרון רב ואני הייתי הצלמת האישית שלך. אני רוצה להודות לך על מסע החיים של 67 שנים שצעדנו יחד, הקמנו משפחה לתפארת, דור המשך שיש במה להתגאות בו.
"אני רואה אותך ממשיך להתקיים בכל אחד מילדינו, נכדינו ונינתנו. בחיים המשותפים הצלחנו לעודד אחד את השנייה בהתפתחות אישית ומקצועית שלנו. גידלנו ילדים וקקטוסים, טיילנו בעולם בהנאה רבה, לקחנו את נכדינו, כל אחד בתורו, שיחווה איתנו את כל אשר אהבנו".
היא הוסיפה: "חטיפתינו ומותך מערערים אותי. לחמנו כל השנים למען צדק חברתי, למען השלום. לצערי חטפנו מכה קשה מהאנשים שעזרנו להם בצד השני. אני עומדת פה המומה לראות את כמות הקברים וההרס הנורא של קהילתנו, שהופקרה ב-7 לאוקטובר באופן מוחלט. חטופינו עדיין אזוקים, מורעבים ומעונים מתחת לפני האדמה בעזה מעל 500 ימים". בהלוויה הזמרת נורית גלרון ביצעה את השיר "ילדות נשכחת", ויוכבד ציינה: "היא באה לשיר לך היום את שיריה שכל כך אהבת. אני מודה גם לה כל כך. בכל לילה כשאני הולכת לישון, אתה במחשבותיי, ובכל בוקר אני מתעוררת למציאות עגומה. אתה מאוד מאוד חסר לי יקירי".
עוד אמרה: "ימים ספורים לאחר שחזרתי מהשבי הופעת בחלומי בפעם היחידה ואמרת: 'אני שולח לך את השיר שלנו: לא אבקש את ידיך', ביצועו של יוסי בנאי לשיר של ברסנס. אנחנו יודעים עכשיו ששלחת לי את השיר ברגעיך האחרונים. אם אתה שומע, תהנה גם אתה. היה שלום עודד יקירי, נפגש בבוא העת".
ארנון, בנו הבכור, ספד: "אבא, עכשיו אתה פה, עכשיו אתה בבית. על צבי ישראל במותיך חלל איך נפלו גיבורים. הוחזרת בעסקה, וברור לי כי לא היית מוכן שמישהו יסכן את עצמו על מנת לחלץ את גופתך. רציתי לספר לך מי אתה עבורי, ילד גאון חיפאי רגיל". הוא הוסיף: "משפטים 'נאה דורש, נאה מקיים' ו'ואהבת לרעך כמוך' לא היו בשבילך סיסמאות – הם היו דרך חיים. השאיפה האינסופית שלך לעולם שוויוני וטוב יותר הייתה שם תמיד, יחד עם התסכולים שחשת לגבי מצב החברה, המדינה, העולם".
הוא הוסיף: "ידעת לעזור ולפרגן לכולם, אבל מעולם לא ויתרת על דעתך, נלחמת על אמונותיך. ידעתי שאתה מוערך, אבל רק עכשיו אני נחשף לאהבה העצומה ולהיכרות העמוקה של כל כך הרבה אנשים איתך". עוד אמר הבן: "ראיתי אותך ואת אמא תמיד יחד – אהבת משפחה, נכדים ונינה. אמא, 'המלכה האם', הפכה לסמל המאבק. עכשיו חזרת הביתה, לניר עוז – הקיבוץ שממנו נחטפת. היית גאה לראות שהחינוך ההומניסטי שלך יצר גיבורים. לא ביקשת נקמה, רק שיקום ואור. נוח על משכבך בשלום, אבא. נשתה כוס 'אבסולוט' אוכמניות לזכרך".
הבן יזהר נפרד בדמעות: "אבוש, עודד, ד"ר, עודד אתה כה חסר לי. איך אמרת שתחיה בתקופה מעניינת כי זו קללה שאתה בורכת בה, ובגדול גדלת בצל השואה בבית, במלחמת השחרור. מהריאלי בחיפה, חלוץ, השומר הצעיר, לניר עוז. לוחם צדק, לוחם קרבות רגיש ואוהב, ערכי וצנוע, דעתן אמיץ, אב משפחה. לא הצלחתי לכתוב הרבה מילים, חשבתי על זה הרבה, אבל אבוש – סליחה. סליחה שלא הייתי בשבילך ב-7 באוקטובר, שניסית להגן על אימא לבד, שעברת מוות בעינויי גוף ונפש בעזה כמו חבריך מהקיבוץ".
אחותו של עודד, תלמה, סיפרה: "עודד אחי היה אח מהאגדות. תומך, מקבל ואוהב. בילדותנו הורינו עבדו הרבה שעות. היינו שעות יחד בבית. היינו מדברים ומשחקים ולעודד היו הרבה רעיונות. הוא הסביר לי דברים והיה עושה איתי שיעורים. אחרי זה היה מראה לי מקומות עם דברים מעניינים. הוא היה אח מסור ואוהב, הקשר שלנו תמיד היה קרוב ונשאר כזה גם כמבוגרים. בתור ילדה היה לוקח אותי מרצונו לכל מקום שהלך".
בהספד שנשיא המדינה יצחק הרצוג הוא ביקש סליחה, "לא רק בשמי, אלא גם בשם מדינת ישראל כולה". הרצוג אמר: "אני ניצב כאן, על שפת קברך, מול רגבי אדמתך, וכנשיא מדינת ישראל, בשם מדינת ישראל מבקש ממך עודד האהוב, מיוכבד וממשפחתכם היקרה – סליחה. סליחה שמדינת ישראל לא הגנה עליך, על משפחתך ועל קיבוצך. סליחה שמול מפלצות האדם נאלצת לעמוד לבד. סליחה שלא הספקנו להציל ולהשיב אותך ואת כל חבריך – ממלתעות המרצחים, לכאן, הביתה, בשלום".
הרצוג פנה גם לבני קיבוץ ניר עוז: "כנשיא מדינת ישראל, אני מבקש במעמד הכואב והמייסר הזה להרכין ראש גם בפניכם ולבקש מכולכם סליחה: סליחה על שבאותו יום ארור לא היינו כאן בשבילכם. סליחה על המחדל וליקוי המאורות שבעטיים שילמתם, ושילמנו כולנו, מחיר נורא כל כך".
מסע ההלוויה החל סמוך לחברה קדישא בראשון לציון. מאות בני אדם עם דגלי ישראל צעדו יחד סמוך לבניין העירייה, והמטה להחזרת החטופים הזמין את הציבור להיפרד ממנו בצומת סעד ובצומת ניר עוז, לשם גם הגיעו עשרות רבות של ישראלים.
ליפשיץ נחטף מביתו בקיבוץ ניר עוז בגיל 83 יחד עם יוכבד אישתו, ששוחררה משבי חמאס "מטעמים הומניטריים" כשבועיים לאחר המתקפה על העוטף. ליפשיץ היה במשך שנים רבות עיתונאי ובעל טור ב"על המשמר", והוא אחד ממקימי הקיבוץ.
קיבוץ ניר עוז: "עודד ליפשיץ ז"ל הקדיש את חייו למשפחתו, לעשייה חברתית, לעיתונות, לקידום זכויות מיעוטים ולמאבק לפתרון הסכסוך הישראלי-פלסטיני. גינת הקקטוסים שטיפחו עודד ויוכבד לאורך 63 שנות נישואיהם נותרה עדות חיה למסירותם ולבית שבנו יחד".



