שורדת השבי, נועה ארגמני נשאה דברים בפני מועצת הביטחון של האו"ם היום (שלישי) במסגרת תדריך שערכה המועצה בנושא המלחמה במזרח התיכון והשאלה הפלסטינית, שנגע גם בסוגיית החטופים. ארגמני היא שורדת השבי הראשונה מחטופי 7 באוקטובר שמשתתפת בדיון במועצה מאז פרוץ המלחמה. בנאומה, היא תיארה את הזוועות שחוותה בשבי החמאס וקראה למועצת הביטחון לפעול לשחרורם של 63 החטופים שעודם בעזה.

הדיון במועצת הביטחון של האו"ם בנושא המלחמה במזרח התיכון והשאלה הפלסטינית (צילום: נועה ארגמני בתדריך של מועצת הביטחון של האו"ם על המלחמה בעזה ומצב החטופים (צילום: UN Photo/Manuel Elías))

ארגמני הדגישה את החשיבות שביישום עסקת החטופים על כל שלביה, כדי להציל את חיי חפים מפשע וביניהם בן זוגה אבינתן אור: "העסקה חייבת להמשיך במלואה, על כל שלביה. בן הזוג שלי אבינתן אור וחטופים רבים אחרים אמורים להשתחרר רק בשלב השני לעסקה. אנחנו מדברים על אנשים חפים מפשע שנלקחו ממיטותיהם, מפסטיבל מוזיקה, מחייהם הפשוטים – לגיהינום מחולט".

אבינתן אור. "אמור להשתחרר בשלב השני של העסקה. עד שהוא יחזור, ליבי בשבי" (צילום: רשתות חברתיות על פי סעיף 27א')

בפתח דבריה, הציגה ארגמני את סיפור חטיפתה: "שמי נועה ארגמני. נחטפתי בידי מחבלי חמאס ב-7 באוקטובר מפסטיבל הנובה יחד עם בן זוגי אבינתן אור.נלקחנו בכוח, הופרדנו ונכנסנו לגיהינום עלי אדמות. החזקתי את ידו של אבינתן ככל שיכולתי, אבל ברגע אחד של אימה – נקרענו זה מזו, ונגררנו אל הלא נודע.
נלקחנו לעזה, הוחזקנו בפחד מוחלט, חיים בסיוט. אחרי שמונה חודשים בשבי חולצתי על חיילי צה"ל. להיות כאן היום זה נס, אבל אני כאן היום להגיד לכם – אין לנו זמן! בעודי מדברת ישנם 63 חטופים שחיים בסיוט, כולל בן הזוג שלי אבינתן".

היא התייחסה לרציחתם של שירי ביבס וילדיה כפיר ואריאל: "אתם לא צריכים שאספר לכם על תינוק בן 9 חודשים, כפיר, ועל אחיו בן ה-4, אריאל ביבס, ואימם שירי. רק אם ותינוקיה – והם נרצחו באכזריות בשבי. הם לא מתו בקרב. הם לא היו לוחמים. הם היו ילדים רכים, שדמם נשפך בברוטליות שלא תיאמן. זהו חמאס – ארגון שמרסק תינוקות בידיו וחוגג את המוות".

בנאומה, תיארה ארגמני גם חוויות קשות מתקופת השבי, ובין היתר את מותו של יוסי שרעבי ז"ל בהפצצה ואת רציחתו של איתי סבירסקי ז"ל: "ערב אחד, הבית שבו היינו מוחזקים הופצץ, ומצאנו את עצמנו קבורים תחת ההריסות. איתי הצליח לקום, אבל אני ויוסי נלכדנו מתחת לערמות הבטון. לא יכולתי לזוז. לא יכולתי לנשום. נשאבתי לחשכה וחשבתי שזהו, אלו השניות האחרונות של חיי. צעקתי בכל כוחי כדי שמישהו ישמע אותי, ושמעתי גם את הצעקות של יוסי. צעקות של כאב, של תחנונים, של אדם הלכוד בין חיים למוות. ואז, אחרי כמה שניות, שמעתי רק דממה. יוסי מת לידי, לבד, חסר ישע.
"יומיים אחרי שעברנו לבית אחר, איתי נרצח באכזריות על ידי אחד מחוטפינו. הוא היה איתי מהיום הראשון של השבי. דיברנו על משפחותינו, על החיים שהשארנו מאחור. הוא היה נשמה טהורה. ועכשיו הוא איננו.
הקהילה הבינלאומית חייבת להבין: החטופים שלנו חיים בגיהינום עלי אדמות. אין להם זמן! אין להם תקווה בלי מעשה. הם חייבים לחזור הביתה עכשיו".

"מה שהחזיק אותי בחיים בשבי ועד עכשיו זה משהו שאמא שלי תמיד אמרה לי", אמרה ארגמני בסיכום דבריה, "תמיד תהיי טובה, תמיד תחזיקי באור. אז כאן, בפורום הזה, אני אסיים במילים האלה: תהיו טובים. אך יותר מזה, תהיו צודקים. תפעלו עכשיו. תביאו אותם – את כולם – הביתה עכשיו".

View this post on Instagram

A post shared by Danny Danon | דני דנון (@danny.danon)