זה קרה ביום ראשון השבוע, באולם בית המשפט המחוזי בבאר שבע: סופר והוגה דעות, חבר כנסת מיש עתיד, וראש מנהלת תקומה הנכנס, באו לדבר בשבחו של אדם שהורשע בגרימת מוות ברשלנות של תשע נערות ונער, למרות שכפר באשמה. ד"ר מיכה גודמן, ח"כ משה (קינלי) טור-פז, ואביעד פרידמן התייצבו בדיון האחרון לפני מתן גזר הדין של שני המורשעים באסון מכינת בני ציון בנחל צפית, יובל כאהן ואביב ברדיצ'ב.

כך למשל, התיאורים "עילוי ברמה האינטלקטואלית", "מצטיין בכתיבה ולמידה", "איש חינוך ענק", לא נאמרו על פרופסור ביום פרישתו על ידי תלמידיו, אלא על ראש המכינה בזמן האסון, יובל כאהן, מפיו של גודמן, אחד האינטלקטואלים המשפיעים בישראל. בקהל נכחו בני המשפחות השכולות של הנערים שנספו באסון שאירע לפני כמעט שבע שנים.

גודמן, חברו הטוב של כאהן מימי ילדותו, הגיע להעיד לטובת כאהן בשלב הטיעונים לעונש, במשפט שנמשך מזה חמש וחצי שנים. במשפט הזה הורשעו כאהן וברדיצ'ב, המנהל החינוכי במכינה ורכז הטיול ביום האסון, בגרימת מוות ברשלנות.

בתחילת הדיון סיפרו בני המשפחות, לראשונה באולם בית המשפט, מה עבר עליהם מאז האסון: על הגעגוע ותחושת האשם שלא עוזבת, על שבע שנים של לילות ללא שינה, על המצב הבריאותי שהידרדר ועל מחשבות אובדניות.

מיד לאחר מכן, עלה לדוכן העדים גודמן, שהוזמן על ידי כאהן לדבר בזכותו. בדבריו, הוא חזר לפחות עשר פעמים על המילה 'עילוי'. "הסיבה שהגעתי לכאן", הדגיש גודמן, אחרי שליחת מחווה קלה להורים של 'ליבי אתכם', "היא שזיהיתי אצל יובל האשמה עצמית והרס עצמי.. אני אמרתי לו שהוא מרצה ענק, שחלקים שלו שרוצים בטוב עדיין כאן, והוא יוכל להיות אזרח מטיב ותורם לחברה שלנו".

כמובן שאין כל פסול או פגם בעדות אופי לזכותו של אדם, גם מי שנמצא אשם בטרגדיה כה חמורה. כל אדם הוא רב-מימדי, וכשגוזרים את דינו ראוי להתבונן במכלול חייו ומעשיו. ובכל זאת, היה משהו צורם בהתלהבותו היוצאת מגדר הרגיל של גודמן לספר על איש החינוך הגדול כאהן, מספר דקות בלבד אחרי שהמשפחות סיפרו כיצד האסון הנורא הרס את חייהן. אסון שבו כאהן נמצא אשם, בין היתר, בהתעקשות להוציא לפועל טיול במועד ובאזור עם התרעות חמורות לשיטפונות, והתנהלות ארגונית שלא תאמה את מידת הסיכון שהקבוצה לקחה על עצמה.

משבחים את מי שסירב לקבל אחריות

"אנחנו חיים בחברה שלא יודעת להעריך את המחנכים שלה", טען אביעד פרידמן, ראש מנהלת תקומה הנכנס ומנכ"ל משרד השיכון לשעבר, לזכותו של כאהן. כמו גודמן, לפרידמן קשרים משפחתיים קרובים לכאהן, שבעבר לימד במכינה שלו. לדבריו, כאהן עזר למשפחתו הרבה בתמיכה בילדו, שנמצא על הרצף האוטיסטי. מעשה ראוי ללא עוררין, שמצטרף לשורה של דברי הלל שנאמרו על עברו של כאהן טרום האסון במשך כשעתיים.

אך טענתו של פרידמן על כך ש"ראיתי אדם שלא בורח מאתגרים של ניהול, שלא בורח מלעמוד מול חניכים וסיטואציות לא נעימות", אינן משתלבות בהדיפה הגורפת של כל הביקורת שהופנתה כלפיו לאורך המשפט מצד עורכי דינו, ובסירוב הגורף לקחת אחריות חוקית על האסון מצד מי שהיה הסמכות הבכירה במכינה.

"יובל הוא איש חינוך רציני, מעמיק וחושב", קבע ח"כ משה טור-פז, איש חינוך ותיק מירושלים שבעבר עמד בראש מחלקת החינוך של העיר. גם הוא קולגה ותיק של כאהן, שטען לזכותו שיצר סטנדרט בטיחות "מאוד מרשים" בכל מה שקשור בעולם הטיולים (הלא מפוקח) של המכינות. אמירתו של טור-פז שמדובר באדם ערכי "שציונות ועשייה זה מי שהוא", ניסתה ליצור רושם הפוך ממה שהצטייר בבית המשפט בשנים האחרונות. נאשם בעבירה קשה שהעובדות בה מדברות בעד עצמן, שמסרב לקבל על עצמו שום אחריות ומטיל אותה לכל כיוון אחר: המנהל שהיה בשטח, העדים ה'שקרנים', המשטרה והפרקליטות ה'מגמתיות', התקשורת הצמאה לכותרות ומזג האוויר הנדיר.

מדבריו של טור-פז השתמע שכל הדברים האלו לא בהכרח חשובים, מכיוון שכאהן התפטר מתפקיד ראש המכינה אחרי האירוע. "זה לא מובן מאליו בימינו שהוא הבין שהוא הראש, לקח אחריות והתפטר", אמר טור-פז בקריצה למצב הפוליטי בשלטון, בלי להתייחס להתנהגות והבחירות של כאהן בששת השנים שבאו לאחר מכן.

כאילו לא היה 7 באוקטובר

למרבה התדהמה, הבושה והצער – עוד שורה של אנשי חינוך הגיעו באותו יום להעיד לטובתו של כאהן. שרגא בר און, מראשי מכון הרטמן, ממוסדות החינוך היוקרתיים של הציונות הדתית, ושמריהו בן-פזי, דמות בכירה בעולם המכינות. כולם ניסו לגשר על המבוכה האישית בין שמיעת עדויות המשפחות ועל כך שנדרשו להגיד דברים טובים על כאהן. אך כאן חשוב לציין, שבקרב גודמן, פרידמן וטור-פז לא נראתה כל מבוכה כזו, והיה ניכר שהם הרבה יותר נלהבים לעמוד לצדו של כאהן ועל מה שהם זיהו, כל אחד בצורתו, כעוול לא מוצדק שנעשה לחברם ולמשפחתו, בלי להתייחס כלל למעשיו בפועל.

גוטמן, פרידמן וטור-פז, כל אחד בדרכו, ניסו להראות שהמציאות 'מורכבת' יותר ממה שנראה, אך בפועל נתנו לגיטימציה להסרת האחריות של כאהן מהאסון.  אך בתוך "המורכבות", לשיטתם של המדברים בטובתו של כאהן, עמד טיול שכאהן אישר ודחף לקיימו, בשבוע שבו השופט קבע שאסור היה לטיול כזה לצאת, ובו מתו תשע נערות ונער – אירוע תקדימי בהיסטוריה של מדינת ישראל, עליו כאמור, כאהן מתעקש עד היום שאין לו אחריות במישור הפלילי.

האסון במכינה אירע לפני כמעט שבע שנים. עד היום, אף גורם ממשלתי, וגם לא האחראים על הטיול במכינה, לא לקחו עליו אחריות. מאז ישראל ידעה עוד אסונות רבים וכבדים, בהם מתקפת חמאס ב-7 באוקטובר, בעקבותיו התפטרו מתפקידיהם הרמטכ"ל וקצינים בכירים בצה"ל, והדרישה לקבלת אחריות עליו מצד הממשלה עדיין מטלטלת את המדינה.

אבל כל זה כאילו נעלם באולם בית המשפט בבאר שבע. הוגה דעות שכותב השכם והערב על השינויים שהחברה הישראלית צריכה לעבור בעקבות 7 באוקטובר; חבר אופוזיציה שמאשים את הקואליציה באחריות ל-7 באוקטובר; והאדם שיעמוד בראש הליכי התיקון של יישובי עוטף עזה לאחר 7 באוקטובר – כולם הגיעו לדבר בשבחו של האדם שסירב לקחת אחריות על האסון שאירע במכינה שהנהיג.

"העניין פה לא 'מורכב' כמו שנוטים להציג אותו פה כבר שנים", אמר אייל בללי, אביה של גלי ז"ל, מספר דקות לפני שגודמן עלה לדבר על הדוקטורט היוצא-מן-הכלל בקומת האינטלקטואליות של כאהן. "הוציאו טיול במזג אוויר חריג שלא היה שנים, התעקשו מסיבות לא ברורות לצאת בכול הכוח, גם אם נמשיך בדיון עוד 10 שנים ויביאו את טובי הפרקליטים והעדים זה לא ישנה את העובדות האלו".