דונלד טראמפ הכריז: מכסים יוטלו על ייבוא תוצרת חקלאית לארה"ב. המסר ברור – רוצים שהחקלאים האמריקאים ירוויחו יותר? פשוט נייקר את הייבוא, והייצור המקומי יזנק. אבל זה בדיוק אותו היגיון פשטני שמנחה את מי שחושב שאם רק נבטל את כל המכסים, הכלכלה תשגשג. שתי הגישות האלו מבוססות על אותו כשל – ההתעלמות מהמציאות המורכבת של חקלאות, ייצור, ותכנון כלכלי.
החקלאות אינה פס ייצור אוטומטי – היא דורשת מחויבות והשקעה
הנחת היסוד של טראמפ, שאם יוטלו מכסים, החקלאים האמריקאים פשוט "יגדילו ייצור" – מתעלמת מהעובדה שחקלאות אינה תעשייה גמישה כמו פס ייצור במפעל; היא לא אקורדיון, ואי אפשר להגדיל היצע בלחיצת כפתור. ייצור חקלאי תלוי במחזורי גידול, בתנאי מזג אוויר, בהשקעות לטווח ארוך בתשתיות, בהון אנושי, ובמחקר ופיתוח.
מדיניות שמבוססת על שינויי מכסים רגעיים בלי אסטרטגיה לטווח הארוך היא הימור חסר אחריות, שלא לוקח בחשבון את האתגרים שמולם ניצבים החקלאים.
מי ישלם את המחיר? הצרכנים – והחקלאים עצמם
המכסים החדשים עשויים להוביל לעליית מחירי המזון בארה"ב. הייבוא יהפוך ליקר יותר, אבל החקלאים המקומיים לא יוכלו למלא את הפער באופן מידי. המשמעות? הצרכנים ישלמו יותר, אבל החקלאים עצמם לא בהכרח ירוויחו. חוסר הוודאות הכלכלית יכול להוביל דווקא לפגיעה ביציבות החקלאות המקומית, שכן התלות בהחלטות פוליטיות רגעיות מקשה על תכנון לטווח הרחוק. במקום לעודד חקלאות יציבה ובריאה, טראמפ משחק בכלכלה כאילו מדובר במשחק של תמריצים פשוטים – והאמריקאים ישלמו את המחיר.
חקלאות דורשת השקעה, היא לא כלי פוליטי
כדי להבטיח ביטחון מזון ולשמור על ייצור חקלאי יציב, נדרשת מדיניות עקבית – לא פתרונות קסם. במקום לשנות מכסים ולצפות לשינויים מידיים, ארה"ב (וכל מדינה שרוצה לשמור על חקלאות איתנה) צריכה להשקיע ביציבות:
- מחקר ופיתוח חקלאי – קידום טכנולוגיות לשיפור היבולים והתמודדות עם שינויי האקלים.
- תמיכה ישירה בחקלאים – הבטחת הכנסה יציבה ותמריצים להשקעות ארוכות טווח.
- מדיניות תכנון חכמה – הגנה על שטחים חקלאיים ושילוב נכון בין ייבוא לבין ייצור מקומי.
מלחמות סחר רק יגבירו את הכאוס בעולם
מעבר לנזק הכלכלי הפנימי, המהלך של טראמפ עשוי להצית סכסוכים כלכליים גלובליים. מלחמות סחר אינן משחק חד-צדדי – הן גוררות תגובות נגד, פוגעות ביחסי מסחר בין מדינות, ומייצרות אי-ודאות עולמית. בעולם שגם כך נמצא באי-יציבות חסרת תקדים – עם מלחמות אזוריות, משבר אקלים, ואינפלציה שמשבשת את שרשראות האספקה – צעדים כאלה רק מחמירים את הכאוס.
מה ישראל צריכה ללמוד? חקלאות היא העתיד, ובעתיד צריך להשקיע
גם בישראל יש מי שחושב שאפשר ללחוץ על כפתור, להוסיף או להסיר מכסים, והחקלאות תתאים את עצמה מידית. אבל אם נרצה חקלאות משגשגת שמספקת בטחון מזון, צמיחה כלכלית ותעסוקה – אנחנו חייבים להשקיע בה בצורה מחושבת ומתמשכת.
חקלאות היא לא רק ענף כלכלי, היא עוגן לאומי. עלינו ללמוד מהטעויות של אחרים ולהבין שחקלאות משגשגת תלויה באסטרטגיה ארוכת טווח:
- השקעה בתשתיות ובמו"פ כדי להפוך את החקלאות לחדשנית ועמידה בפני משברים.
- מדיניות עקבית שתומכת ביצרנים ולא רק במשווקים.
- תכנון אסטרטגי שמאזן בין ייבוא לבין ייצור מקומי לטובת יציבות מחירים ובטחון מזון.
ישראל לא יכולה להרשות לעצמה לחכות למשברים. חקלאות היא הבסיס לאספקת מזון יציבה, לחיזוק הכלכלה המקומית, ולביטחון המזון שלנו ושל הדורות הבאים. זה לא עניין של מכסים או ביטולם – אלא של מדיניות עקבית, מתוכננת ונחושה, שתבטיח עתיד חקלאי בר קיימא.
____________________________________
עמית בן צור הוא מנכ"ל פורום ארלוזורוב ומכון יסודות
