חיילים התגייסו והשתחררו, נגדים וקצינים עברו בין תפקידים ואפילו הרמטכ"ל התחלף – אבל עובדי צה"ל נשארו במערכה וצפויים להישאר עוד זמן רב. "פעם הייתה תזה שמלחמה היא חודש-חודשיים, אבל בלבנון כמה זמן היינו? 17 שנה? עכשיו אנחנו כבר כמעט שנה וחצי במלחמה", אומר מאיר בן הרוש, יו"ר ארגון עובדי צה"ל. לבן הרוש ניסיון של יותר מ-42 שנה בצה"ל, לאחר שנים שבהן ניהל את מערך ההובלה הכבדה בצה"ל, נבחר ליו"ר ארגון העובדים. כשהוא נקלט כעובד צה"ל, היו לצדו עוד 22 אלף אזרחים עובדי צה"ל. "היו איתי ניצולי שואה ואנשים שהיו בגדוד נהגי הפרדות". אבל כשהוא נכנס לתפקיד יו"ר הארגון ב-2021 היו רק 7,000 אזרחים עובדי צה"ל. כיום יש קרוב ל-9,000, ומעל 10,500 גמלאים חברי הארגון.

"יותר מ-90% מעובדי צה"ל התייצבו ב-7 באוקטובר, לפי הנתונים שקיבלתי מהיחידות", הוא אומר. "הגיעו גם עובדים חרדים, דתיים, בכל הזרועות ובכל היחידות הגיעו והתחילו לתת מענה כבר בשבת". המענה היה קריטי – בכל מרכז הספקה (מרה"ס) התייצבו עובדי צה"ל, הנפיקו וחילקו אספקה לחיילים, ממנות קרב ועד ציוד קשר מורכב.

"בארגון יש 26% נשים, בתפקידים משמעותיים, באמ"ן, במש"אות (מרכז שיקום ואחזקה, א"ג), במרה"ס,, במרכז התחמושת, בחיל האוויר, במספנות, בבינוי, בתקשוב ובכל המקומות שצה"ל צריך אותן, אלה כמובן תפקידים שמתאימים גם לגברים וגם לנשים. הנזק שהיה בדרום ובצפון בתחילת המלחמה, מי שתפעלו ותיקנו את זה, הרבה פעמים בסביבת לחימה או כשגופות מוטלות באזור, אלה אזרחים עובדי צה"ל".

הכלים הכבדים של צה"ל, מנגמ"שי האיתן והנמ"ר ועד ל-D-9 ושאר הכלים ההנדסיים, נסעו מאות אלפי קילומטרים ואף יותר במלחמה הנוכחית. המיגון החזק של הכלים הפך אותם למטרה איכותית מצד ארגוני הטרור, שירו עליהם טילים והפעילו נגדם מטענים רבי עוצמה. הכלים הרבים שנפגעו, וגם אלה שנדרשו לעבור חידוש אחרי אלפי הקילומטרים שנסעו, הגיעו לאזרחים עובדי צה"ל במש"אות.

עובדים רבים מתקנים את המנועים של הטנקים במעין פס ייצור, כי הכלים נפגעים מחול שנכנס למנוע, מרטיבות, מפגיעות מטענים ועוד. "אותם עובדים שיקמו וגם ייצרו כלים חדשים שהיה צריך אותם לפעילות בצפון ובדרום. לא על הכול אפשר לפרט".

"מאנשי המודיעין ועד מאחזקי התחמושת, כולם עובדי צה"ל"

"יש מאות עובדים שהיו בתוך עזה בתפקיד, וגם בסוריה יש לנו הרבה מאוד עובדים כרגע, אלה מי שמקימים את המוצבים בגבול לבנון, בעזה, באזור החיץ עם סוריה. רק לפני כמה שבועות היינו בסוריה כדי לפגוש את העובדים שלנו.

"כמעט בכל יום אנחנו מסיירים ביחידה אחרת. אני מעדיף להיות בשטח מאשר להיות במשרד, כי כשאתה פוגש את האנשים, אתה מחבק אותם ושומע אותם, ורואה את היכולות שלהם בשטח, זה דבר מדהים. אתה רואה בחיל האוויר מה הם עושים. אתה רואה במספנות מה הם עושים, אלה דברים מדהימים. במשך המלחמה לקחתי גם את הרמטכ״ל, גם את מנכ״ל משרד הביטחון וגם את האלופים, לסיורים ביחידות צה״ל, והיו דברים שהם עצמם עוד לא ראו כי אלה לא חיילים, אלה עובדים שחלקם התחילו לעבוד לפני שהרמטכ"ל התגייס".

"יש 300 מקצועות בצה"ל, מקצועות ייצור, מסגרים, רתכים, ונהגים במנעד עצום, ממדריכי טיסה ועד גננות, מרופאים ועד טכנאי רנטגן, וגם מקצועות שהם ביטחוניים נטו כמו מודיעין, אנשי מחשוב, מאחזקי תחמושת ועוד. במלחמה דיברו הרבה על המחסור בתחמושת, והאנשים האלה, שלא היו בבית חודש שלם, עובדים בלי הפסקה".

"אנשים צברו עשרות שנים של ידע, אנחנו לא יכולים לוותר עליהם"

את תיקון חוק שירות הקבע בצה"ל שעבר בינואר השנה רוב הציבור כנראה לא מכיר, אבל עבור מאות מסיימי שירות קבע שנכנסו לעבוד בצה"ל כאזרחים, הוא חוסך אלפי שקלים בשנה. "לפני שעבר החוק, מי שפרש משירות קבע ונכנס לעבוד בצה"ל נדרש לשלם פעמיים מס הכנסה, כי הגמלה שלו כפורש נספרה לו כהכנסה והוא היה צריך לעשות תיאום מס ועולה למדרגת מס חדשה, והיה צריך לשלם בין 2,000 ל-4,000 שקל בחודש", אומר בן הרוש. "אז מה עשינו בזה? הוא לא ירצה להגיע כעובד במצב כזה, אז הוא יגיע כיועץ, ואז גם צריך לשלם לו יותר וגם הוא לא עובד שלך, אנחנו עכשיו במלחמה וצריכים שעובדים יישארו".

את החוק יזמו חברי הכנסת שלום דנינו, ניסים ואטורי (הליכוד) ואפרת רייטן (הדמוקרטים), אחרי שבן הרוש והייעוץ המשפטי של הארגון הסבירו את תועלת החוק לוועדת השרים לחקיקה ולוועדת העבודה והרווחה בכנסת, החוק עלה להצבעה בקריאה שנייה ושלישית ועבר ברוב של 12 מול 0. "החוק הזה מתקן עיוות של 40 שנה", אומר בן הרוש. "אנשים כבר לא רצו להגיע אחרי קבע כי לא היה שווה להם, והצבא מפסיד פה אנשים שהיו יכולים להישאר עד גיל 67 עם ניסיון שנצבר לאורך שנים, זה ידע שחייבים לשמר, בין היתר של סא"לים, אל"מים וכיום גם תא"לים שנכנסים לעבוד בצה"ל, אנשים שצברו עשרות שנים של ידע, זו אוכלוסייה שאנחנו לא יכולים לוותר עליה, והייתי על זה בקשר עם שר הביטחון הקודם והנוכחי וגם עם המנכ"ל (הרמטכ"ל הנכנס אייל זמיר – א"ג), שהיה לנו קשר טוב איתו".

לצרף רבש"צים וחרדים

מעמדם של עובדי צה"ל עלול לבלבל: הם אינם משרתי קבע, אינם בדיוק עובדי מדינה ואינם בדיוק עובדי משרד הביטחון. "אנחנו עובדים במרובע מיוחד", אומר בן הרוש. "אנחנו כארגון עובדי צה"ל, משרד הביטחון, מרכז תעסוקת עובדי צה"ל ומשרד האוצר. זה שיתוף פעולה שיש בו המון הקשבה ועבודה משותפת, כי כל הצדדים רוצים בהצלחת מדינת ישראל".

על הקיר מאחורי בן הרוש ניצב בהדפסה מיוחדת אחד ממקורות גאוותו, הסכם השכר האחרון לעובדי צה"ל. "חתמנו חמישה הסכמים באחד, ועשינו פה תיקון היסטורי", הוא אומר, "3,200 עובדים קיבלו השלמה לשכר מינימום, מהנדסים, טכנאים, אנשים בדירוג מח"ר, לקחנו את כל התשלום הזה והכנסנו אותו לשכר".

"וחשוב לי להגיד תודה ליו"ר ההסתדרות ארנון בר-דוד, שתמך לכל אורך ההסכם והוא והצוות שלו תמיד נמצאים שם לתמיכה, עזרה והקשבה בכל מה שנדרש, וגם יודעים לתת הרבה מעבר", אומר בן הרוש ומסביר. "בהסכם אחר התייחסנו לרבדים השונים של הרווחה, זכויות העובדים, לימודים והכשרות, צה"ל והאוצר הלכו לקראתנו כי הבינו את המצוקה".

מה הייתה המצוקה?
"מהנדסים עזבו אותנו, רתכים, מסגרים, כרסמים, הם הלכו למפעלים שנתנו משכורת כפולה ויותר מזה, והתחלנו לאבד אוכלוסייה. הבנו שאנחנו במצב בעייתי ונכנסנו למשא ומתן תוך כדי המלחמה. ההסכם נחתם בערב פסח. עמדתי על זה שנגיע לחתימה לפני פסח, כדי שלאנשים תהיה קצת אנחת רווחה. חתימת ההסכם הייתה במעמד שר הביטחון, יו"ר ההסתדרות והממונה על השכר באוצר. הגיעו בכירי צה"ל ומשרד הביטחון, המנכ"ל, אלופים, כי זה באמת היה אירוע מיוחד ומרגש עבור כולם".

יש עובדים במערכת הביטחון שלהבנתך צריכים להיכנס לעבוד בצה"ל?
"יש, אבל קודם כול יש לנו מאבק צודק, וזה הכנסה של כל הרבש"צים לקליטה כעובדי צה"ל. התחלנו את זה עם שר הביטחון הקודם יואב גלנט, והמשכנו עם שר הביטחון הנוכחי ישראל כ"ץ שרואה זאת כמגמה חיובית ותהליך שנכון שיקרה. האנשים האלה הם מלח הארץ, יש רבש"צים שנהרגו בקרבות, הם עושים לילות כימים פשוטו כמשמעו, גם לפני המלחמה. נפגשתי עם הרבש"צים של הדרום, של הצפון ושל יו"ש, אנחנו רואים שאין להם תנאים סוציאליים, אין להם רווחה, הם עובדים 24/7, ובפגישה האחרונה שלי עם שר הביטחון ביקשתי ממנו לעשות מאמץ גדול להכניס אותם להיות עובדי צה"ל, שיהיה להם בית, שיהיה להם אבא. האנשים האלה הם לוחמים, ואנחנו רוצים לקלוט אותם, זו הפעם הראשונה שאני אקלוט לוחמים".

יש אוכלוסיות של חרדים בקרב עובדי צה"ל?
"יש לנו מאות עובדות חרדיות מתוכנית 'הדסים' לחרדיות בתחום הסייבר, יש לנו כרגע עוד מאות עובדים חרדים שאנחנו הולכים להכניס, כי המפקדים רק רוצים שנכניס עוד ועוד ועוד, כי יש להם מוסר עבודה גבוה ורוצים אותם, אבל חשוב לוודע שמתאימים את תנאי הרווחה והמעטפת לאוכלוסייה הזו. העובדות מתכנית הדסים עובדות שלוש שנים, מרוויחות שכר טוב כדי להתקיים ומעוניינות להמשיך".

אז אחד מאפיקי השירות של חרדים בצה"ל יכול להיות דווקא כאזרחים עובדי צה"ל?
"אני לא רוצה להיכנס לפוליטיקה, אבל מהניסיון שלי כשהייתי במרכז ההובלה קלטנו המון חרדים, כנהגים ובמקצועות אחרים של תומכי לחימה, כי בגיל הזה הם כבר נשואים, צריך להתחשב בהם ברמת הכשרות של האוכל, שלא ישרתו עם נשים, שיהיו להם מקלחות לבד, מגורים לבד, והצבא צריך להכין את עצמו לתהליך כזה, אבל יש הרבה תפקידים שהם יכולים להשתלב בהם. יש לא מעט אנשים שגייסנו במלחמה והם נקלטו כעובדי צה"ל, אנשים בני 40-30, וזה חשוב מאוד, אבל צריך פה גם תהליך בריא. אני חושב שאפשר לשלב אותם כעובדי צה"ל כי באמת יש הרבה חרדים שעובדים בצה"ל ומקבלים את כל מה שהם צריכים".

איך זה מתבטא?
"אם ברווחה ואם בשירותים שהם צריכים, אם באוכל בימים שאנחנו עושים לעובדים, גם יש את המהדרין שהם מבקשים, ואם פעם היינו עושים את יריד יום המשפחה למשפחות בבריכה, היום אנחנו עושים את זה בסופרלנד".

סימה שמש, מנהלת חטיבת האיגוד המקצועי בארגון עובדי צה"ל, חתומה בין השאר על הסכם השכר האחרון. לדבריה, הרבה מהחרדים שמתגייסים לנצח יהודה או למסלולי שחר נכנסים לעבוד בצה"ל בסוף השירות הצבאי.

"מוטיבציה שאי אפשר לראות במקום אחר"

בן הרוש: "יש לנו מערך של עובדות סוציאליות, קב"נים הם גם עובדי צה"ל, ובעקבות המלחמה כמובן גייסו אנשי בריאות הנפש. גם בעולם הרווחה, ארנון בר-דוד עזר לנו מאוד בדיור למפונים. יש עובדים שב-7 באוקטובר ברחו יחפים מהבית, דאגנו להם דרך ההסתדרות עם גיפטקארד, פנינו למרכז תעסוקת אזרחים בצה"ל והם גם סייעו במענקים.

"יש גם עובדים שנפצעו, בצפון ובדרום, בפעילות סמוך לגדר ובפעילות שגרתית. חלק מהעובדים עבדו 24/7, הרי מובילי הטנקים הם אזרחים עובדי צה"ל שמעבירים 110 טון על כבישי ישראל, והיה צורך בהעברה של המון כלים לצפון ולדרום שוב ושוב, ולא היו מספיק נהגים. בשלב מסוים האלוף אודי אדם התנדב למילואים ובמשך שבוע וחצי עבד איתנו. סיפורים של מוטיבציה שאי אפשר לראות במקום אחר. לא עניין אותם השכר, הם נשארו לעבוד בלי קשר למשמרות".

איך המלצות ועדת נגל אמורות להשפיע על תעסוקת עובדי צה"ל?
"אני יודע שיש תעשיות ביטחוניות שאמורות לקום בתוך ישראל, כבר דיברו בזמנו על להקים מפעלי ייצור בדרום, ויש את כל מרכזי התחמושת שפורשים בכל הארץ, וצריכים גם לתקן את התחמושת, גם לייצר תחמושת, וגם לנפק המון תחמושת, וגם תוך כדי המלחמה ייצרו ודייקו את אופי הטילים לפי הצרכים שעלו מהשטח".

כמו מה?
"בכיפת ברזל למשל, אחרי שהיא יורה את הטמירים (שמם של טילי היירוט במערכת – א"ג), השארית שנשארת מהטיל עולה 700 אלף שקל, ופעם היו זורקים את זה לפח, אבל עובדי צה"ל מהשטח הבינו שאולי אפשר להשמיש את זה, העבירו את זה למומחים בתחום וייצרו טמירים חדשים על בסיס השארית של הטיל, בהשקעה של 10,000 שקל".

שמש: "אחת הסיבות שעובדי צה"ל חשובים למערכת של משרד הביטחון וצה"ל היא הניסיון והידע, וההמשכיות עד גיל 67. הניסיון שהעובדים צוברים במשך 40-30 שנה במערכת הופך אותם למוקד ידע. קצין מתחלף אחרי שנתיים ונגד אחרי ארבע-חמש שנים, אזרח עובד צה"ל מגיע לקדנציה של 40 שנה, אין משהו אחר שיכול להחליף את הידע והמומחיות שלו".

בן הרוש: "אבל לצד זה, אחד הדברים שהכי חשוב לי להגיד הוא שאי אפשר לפגוע באנשי הקבע. אלה אנשים איכותיים שמגיעים, והערך של החדשנות לא פחות חשוב מהניסיון, וזה לא יכול לבוא על חשבון זה. התפיסה של צבא קטן וחכם היא בדיוק לנסות להביא משהו על חשבון משהו אחר ולקוות שיהיה בסדר.

"אני אומר לא. אתה חייב גם את החדשנות וגם את הניסיון, הייתה לנו פה יותר משנה שבה ראינו את מה קורה כשהדברים עובדים ביחד ובאים לענות על צורך, אז אסור לפגוע באנשי הקבע, צריך לתת להם את התנאים שמגיעים להם, וגם אם לא מצליחים להשוות אותם לתנאים של החברות הגדולות שבחוץ, לכל הפחות לתת סטנדרט מספיק טוב שמושך את האיכותיים להישאר במערכת.

"בסופו של דבר איש קבע רוצה להתחתן, להביא ילדים, לקחת משכנתה, הוא צריך את הביטחון הזה. לדעתי הצבא חייב לצאת בקמפיין אגרסיבי כדי להשאיר את אנשי הקבע, הוא יוצא ומקבל 25 אלף שקל, או מגיע אליי ומקבל גם תנאים טובים, אז מה עשית בזה? תעלה את התנאים ותשאיר אותם בצבא. למה לפגוע בהם? אני אומר להם, אמרתי לראש אכ"א, אני אומר לרמ"ט אכ"א, אני אומר במשרד הביטחון, חבר'ה, תדאגו לילדים האלה. זה דור ההמשך שאנחנו צריכים. צריכים גם את המשאב הזה".

בן הרוש מתגאה במועדון הצרכנות של אזרחים עובדי צה"ל, שמפעיל גם 30 מועדוני גמלאים בכל רחבי הארץ עבור 10,500 גמלאים וגמלאיות, המסונפים לשישה אזורים ונעזרים במזכירות ארצית וב-15 ועדות. המועדון מארגן אירועים שנתיים ליום המשפחה, יום כיף בספארי לילדים שעולים לכיתה א', אירוע בני ובנות מצווה, אירוע הוקרה שנתי לעובדים בהיכל מנורה, כנסים מקצועיים, אירועים ומפגשים נוספים ותנאי שכר, תרבות ורווחה מהטובים שיש כיום במשק.