היקף המכירות של מפעלי התעשייה הקיבוצית עלו ה-5.1% ב-2024, זאת על אף השפעות המלחמה, בכלל – ועל קיבוצי עוטף עזה והצפון בפרט. בכנס איגוד התעשייה הקיבוצית, העלו על נס את המשך פעילותם של המפעלים גם באזורי הלחימה בצפון ובדרום, לרבות מפעלי העוטף שחזרו לפעולה במהירות לאחר ה-7 באוקטובר. עוד נחשף בכנס כי העלייה בהיקף המכירות של התעשייה הקיבוצית הייתה גבוהה אף מזו של התעשייה בכלל שעמדה על 4.2%.

על פי הנתונים שהציג מנכ"ל איגוד התעשייה הקיבוצית דגן לוין, חלקה של התעשייה הקיבוצית מכלל התעשייה הישראלית עמד על 11% מהמכירות, 10% מהעובדים ו-9% מהעובדים המועסקים. עוד ציין כי חלק הארי של המפעלים הקיבוציים פרוש בפריפריה הגיאוגרפית של ישראל – 49% בצפון ו-28% בדרום הארץ. סך הכל מעסיקה התעשייה הקיבוצית כ-39.3 אלף עובדים מהם 56% בצפון ו-18% בדרום.

מחצית מהמפעלים בקיבוצים הם בבעלות מלאה של הקיבוץ, 27% נוספים בבעלות חלקית של הקיבוץ, כאשר בשנים האחרונות יש ירידה עקבית ומתונה במספר המפעלים בבעלות קיבוצית. לדברי לוין, מספר המפעלים הקיבוציים הגדולים (200-700 עובדים) גדל מאז 2016 מ-26 ל-44, ומספר המפעלים הגדולים מאוד, מעל 700 עובדים, גדל מ-9 ל-22. עוד ציין כי בשנת 2024 הופיעו שלוש חברות קיבוציות ברשימת 35 החברות שפירסמה הבורסה, אשר רשמו תשואה של 100% ומעלה למשקיעים.

הענף הגדול ביותר בתעשייה הקיבוצית הוא ענף הפלסטיק והגומי (27%), אחריו ענף המתכת והמכונות (18%), המזון והמשקאות (10%), הכימיה והפארמה (8%) והתעשייה החקלאית (6%). בחלוקה להכנסות כספיות אחראי ענף הפלסטיק והגומי על 36% ממחזור התעשייה הקיבוצית ואילו ענף התעשייה החקלאית ל-21% וענף המתכת והמכונות ל-6%.

"לא רצינו להיות בעין הסערה" אמר בן סוכמן, מנכ"ל קיבוץ בארי בפתח הכנס. "הגורל הוליך אותנו לנקודה הארורה הזו, ומכאן כל אחד יכול לבחור מי הוא ולאן הוא הולך – להתמסר לאובדן או לקום על הרגליים. אנחנו בחרנו לקחת את גורלנו בידינו – לא לוותר על חלקת האדמה שהסבים שלנו הורישו לנו. אנחנו מתעקשים לשקם חברתית את בארי, את דפוס בארי, את עוטף עזה ואת הצפון. מתעקשים להתפתח כיישוב, כמדינה וכעם שוחר שלום. לתעשייה הקיבוצית יש ייעוד, המשימה לא הסתיימה. אני בטוח שהפועלים מדפוס בארי, החלוצים מסאסא, חברי מניר עוז ומכפר עזה, יהיו שם להפריח את השממה מחדש".

נשיא המדינה יצחק בוז'י הרצוג מסר את ברכתו לבאי הוועידה ואמר "סיפורה של התעשייה הקיבוצית הוא סיפורה של החלוציות הישראלית – דינאמית, נושמת, מתאימה עצמה לזמן ולתקופה תוך מחויבות עמוקה למעשה הציוני ולתקומת מדינת ישראל היהודית והדמוקרטית. מפעלי התעשייה שהוקמו בקיבוצים הצמיחו את הכלכלה הישראלית. דאגו לביזור משאבי התעשייה והייצור בכל הארץ, גם בפריפריה. התעשייה הקיבוצית הייתה בקו האש החל מה-7 באוקטובר ולאורך כל המלחמה. הפגנתם חוסן יוצא דופן בתקופה המאתגרת הזו. לא אשכח את הביקור שלי בדפוס בארי שבוע בלבד לאחר שבעה באוקטובר, והזכות שהיה לי ללחוץ על הכפתור ולהחזיר את הדפוס לפעולה, גם כשהבשורות הנוראיות עוד הוסיפו לזרום. המכונות העובדות הן תמצית הנחישות הציונית שלא מוותרת אף פעם גם מול האתגרים הקשים ביותר".

"מבחינתנו הצורך לחזור להפעיל את המפעל זה צורך מנהיגותי, של עוגן כלכלי שצריך להחזיר כמה שיותר מהר. לא הייתה התלבטות אפילו לשנייה" אמר קובי פודה, מנכ"ל מפעל פולירון בזיקים המייצר מזרנים. לדבריו, כבר ביום הרביעי או החמישי למלחמה, ירד למפעל עם עוד שלושה עובדים להכין אותו לחזרה לעבודה לאור הזיהוי של צורך באספקת מזרונים לחיילים ולמפונים. "נכנסו למפעל עם מדים ונשק ועבדנו על המכונות כמעט 48 שעות ברצף כדי שנוכל לתת מענה לצורך הזה. אחרי שבועיים חלק גדול מהמפעל כבר חזר לעבוד. העובדים הם אלה שביקשו לחזור לעבוד. אילצנו את הצבא ליצור תנועה מאובטחת לזיקים. זה היה כאב ראש לא קטן אבל האמירה שלי הייתה שזה התפקיד של הצבא לדאוג שנחזור כמה שיותר מהר לחיים. כחלק מכיתת הכוננות כל בוקר פתחנו את המפעל עם נשק, עם סריקות לראות שהכל נקי ושאין מחבלים ביישוב".

ניר שמואל מנכ"ל מפעל דנפל מקיבוץ דן סיפר שהמפעל לא הפסיק לעבוד לאורך המלחמה, על אף שהקיבוץ מפונה. "לא הייתה שום התלבטות, למעט פעם אחת בליל הכטב"מים האיראני כשלא ידענו מה יהיה. שלחנו את העובדים של משמרת אחת הביתה ובבוקר כבר חזרנו לעבוד. רוב העובדים שלנו, מאזור קריית שמונה והקיבוצים מסביב, היו מפונים והגיעו מרחוק – מטבריה, ממגדל ומרמת הגולן. הדבר הכי מפחיד היה הנסיעה בכבישים, כשאתה רואה את הגבעות ששולטות עליך בדרך לקיבוץ דן, וכשברוב השנה צה"ל לא היה שם. חייל מכיתת הכוננות של הקיבוץ נפצע מטיל שנורה עליו כ-150 מטרים מהמשרדים שלנו. את הבומים היינו שומעים לפני האזעקות. אבל כשאתה עסוק באיך לגרום למערכת להמשיך ולעבוד, ושהכל יעשה בצורה בטוחה לעובדים, זה מוריד מעט מהפחד האישי".

בכנס התקיים מעמד הוקרה לשותפי איגוד התעשייה הקיבוצית בפרויקט החוסן שהפעיל במלחמה במפעלי קו העימות, שכלל סדרה של מפגשי עיבוד מובנים לכלל עובדי המפעלים, לצד ליווי של ההנהלות. אותות הוקרה הוענקו לפרויקט ציונות 2000, למרכז החוסן הבינלאומי שדרות ולעמותת קו לנוער שהיו שותפים בפרויקט.

"המפעלים והחקלאים המשיכו בתקופת המלחמה ועדיין ממשיכים גם תחת תנאים לא פשוטים, גם תחת אש, לייצר ולשמור על המשכיות כלכלית ומשקית" אמר יו"ר איגוד התעשייה הקיבוצית עידו רודוי "זו תקופה של חזון, תעוזה ויצירתיות. זה מתבטא גם בנתונים הכלכליים. אנחנו יכולים להיות גאים בתוצרי התעשייה שלנו ובתרומה הרבה לקיבוצים, לקהילות, לתעשייה ובכלל למדינה – בוודאי ביחס לשיעורנו בחברה הכללית. אתגרים רבים לפנינו מעבר לשיקום הקהילות והקיבוצים. יש לנו אתגרים בתחום המדיניות הממשלתית שמעדיפה מגזרים לא יצרניים, חוק ההשתמטות, סביבה עסקית גרועה ואינפלציה. תקציבי השיקום בדרום ובצפון שעדיין לא ברור כמה ולמי יופנו. אחד האתגרים הגדולים זה חוסר מתמשך בעובדים. בעולם של חוסר וודאות כלכלית דברים כמו של הנשיא טראמפ על מכסים עשויים להיות דרמטיים ולהביא למלחמת סחר שתשפיע גם עלינו. אנחנו מזהים חרם על תוצרת ישראלית, חלקו גלוי וחלקו סמוי. לצד המשברים ישנן גם הזדמנויות ועלינו להיות חדים וממוקדים כדי לנצל אותם. עלינו להמשיך להשקיע בחדשנות ובהון אנושי. יש שמכנים אותנו תעשייה מסורתית או מיושנת – אני יודע שאנחנו תעשייה חדשנית שלא מפסיקה להתפתח, בעלת מסורת מפוארת".

"תודה לכם התעשיינים על הפרחת השממה, על הכלכלה, על התעשייה על החיבור יוצא הדופן בין הקיבוץ לעיר" אמר מזכ"ל התנועה הקיבוצית ליאור שמחה. " אני מודה לכם על עשרות אלפי המשרות שאתם מייצרים – רובן הגדול בפריפריה. על האמונה בקיבוץ, האמונה בכך שהכסף יכול להתפזר לקבוצת אנשים ולא ליחידי סגולה. בשנים האחרונות הקיבוצים והיישובים שלצידם שימשו כחומת מגן אנושית לחברה הישראלית ולהם אנחנו חייבים את חיינו. לא עשינו מספיק כדי לעצור את 'הטפטופים' והירי, לא עשינו מספיק גם לעצור את השנאה בתוך עמנו פנימה. לא עשינו מספיק כדי שנהיה באמת עם חופשי בארצו. גם כעת אנחנו חייבים להמשיך לפעול להחזרת כלל החטופים. הכנס שלנו עוסק בתקווה. בעתיד, בייצור, בתעשייה, בכלכלה ובצמיחה".

נשיא התאחדות התעשיינים רון תומר אמר: "לולא התעשייה שעמדה על הגבולות, שחלקה הגדול קיבוצי, אי אפשר היה לדבר על חזרה לצפון ולדרום. בזכותכם הצלחנו לשמור על חבלי הארץ הללו חיים. בזכותכם אנשים יחזרו אליהם ויהיה להם עבודה ופרנסה".