"ככל שחוקרים את תחום הפשע המאורגן ולא מדברים עליו רק מתוך אינטואיציה, מגלים שיש מאפיינים דומים מאוד בין ההתנהלות של ארגוני פשיעה לבין ארגוני טרור" – כך אומר ל'דבר' פרופ' מוחמד וותד, מומחה למשפט פלילי ונשיא המכללה האקדמית רמת גן, על הצעת החוק למאבק בארגוני פשיעה שנידונה בימים אלה בוועדה לביטחון לאומי בכנסת.
ההצעה של ח"כ משה סעדה (הליכוד) שואלת כלים מהחוק למאבק בטרור ומציעה שלושה צעדים עיקריים: הענקת סמכות לשר לביטחון לאומי להכריז על ארגון כארגון פשיעה בהתבסס על חוות דעת משטרתית, פגיעה כלכלית בארגונים באמצעות חילוט נכסים ורכוש, והגבלות על מפגשי חשודים עם עורכי דין. על רקע ההצעה עומדים שיעורי הפענוח הנמוכים של מקרי רצח בחברה הערבית (פחות מ-15% מפוענחים) ותלונות בכירים במשטרה על מחסור בכלים למאבק בפשיעה המאורגנת.
פרופ' ותד סבור שיש להתייחס לארגוני הפשיעה כאל ארגוני טרור. לדבריו, ההבחנה היא מלאכותית. "מוקד הדיון עד היום היה 'מה ההבחנה בין פשיעה מאורגנת לבין טרור?' אבל השאלה שצריך לשאול היא 'מה המשותף בין השניים?'"
ומה המשותף להם?
"עיקר הטרור הוא בהפצת הפחד, והפחד הזה קיים גם בחברה הערבית, שם אנשים חוששים לצאת לרחוב. אדם עולה לאוטובוס, מסתובב ברחובות בשווקים, וחושב שיש איזה מפגע שעומד להתפוצץ. בינך לבין עצמך, אתה לא רוצה למות, אז זה לא מעניין אותך אם המניע שלו הוא לאומני או פלילי. התוצאה יכולה להיות אותה תוצאה. מידת המסוכנות היא אותה מידת מסוכנות, משום שזה לא איזה אירוע, אפיזודה חולפת, אלא זה מישהו שרוצה להשיג את היעד שלו".
"ארגוני פשיעה פועלים בדיוק כמו ארגוני טרור, הם רוצים להשיג את היעד ויהי מה. הם מגיעים ליעד מסוים שרוצים לחסל אותו, מגלים שיש טעות בזיהוי, ומעדיין מחסלים את מי שנמצא שם. העיקר זה לא לחזור בידיים ריקות למי ששלח אותך. יש אינדיקציות במחקרים שנעשים לאחרונה, שאלה ההנחיות בארגוני הפשיעה. הפחד שיש בחברה הערבית מלצאת לרחוב, זה אותה רמת פחד, מפשיעה ומטרור. לכן ההבחנה הזאת בין השניים היא הבחנה מלאכותית".
פרופ' וותד מצביע גם על שיתוף הפעולה בין הפשע המאורגן לטרור. "לא תמיד שיתוף הפעולה קורה באופן ישיר, לפעמים דרך פרוקסיס. אנחנו מדברים הרבה על טרור בהקשר של ביטחון לאומי, אבל על פשע מאורגן לא מדברים במונחים של ביטחון לאומי. ארגוני פשיעה מבצעים את זממם קודם כל באמצעות אמל"ח לא חוקי, שהם משיגים דרך הברחות מהגבולות או גניבות מנשקיות צה"ל והמשטרה. זה איום על הביטחון הלאומי של כל מדינה, ולכן אין פער בין הצורך להילחם בטרור לבין הצורך להילחם בפשיעה המאורגנת, ובאותם כלים".
"צריך לאפשר הכרזה על ארגוני פשיעה כארגוני טרור, ושימוש ברוגלות"
החוק למאבק בארגוני פשיעה נחקק ב-2003 ומגדיר חברות בארגון פשיעה כעבירה פלילית. החוק מקנה למשטרה סמכות להחרים רכוש ונכסים של ארגון פשיעה בצורה רחבה יותר בהשוואה לפשיעה 'רגילה'. עם זאת, לדברי ותד, החוק הנוכחי מטפל בארגוני פשיעה רק בשלבים מאוחרים של ההליך הפלילי, כלומר לאחר הרשעה. ההצעה הנוכחית מבקשת להקדים את ההתמודדות המשפטית ולפעול כבר בשלבי המעצר והחקירה.
"חסרים בהצעת החוק שני דברים", אומר ותד. "האחד – הכרזה פורמלית על ארגוני פשיעה כארגוני טרור, והשני – חיזוק הראיות. אם אין לך ראיות, לא עשית שום דבר". לדבריו, ארגוני הפשיעה כיום מתוחכמים יותר ומניעת השימוש ברוגלות ואמצעים טכנולוגיים נוספים מגבילה את יכולת המשטרה להיאבק בהם. הצעת חוק נוספת בנושא נמצאת גם היא על שולחן הוועדה.
"המאבק המשפטי בארגוני פשיעה הוא לא פשוט. הם אינם חבורה של אנשים שהתקבצו יחדיו כדי לבצע עבירה, אלא תאגידים פליליים של ממש. יש להם מבנה היררכי, גיבוי כלכלי ומשפטי, ואף יועצי תקשורת ופסיכולוגים. אם אין לך את היכולת הטכנולוגית, אתה גם לא יכול להביא ראיות להרשעה. אני לא רוצה להגיע לשלב ההרשעה, אלא למנוע את האירוע הפלילי מראש".
לשאלה האם החמרת החוק תפגע בזכויות האדם, משיב ותד: "יש מתח, בכל חקיקה פלילית, עם זכויות אדם. אבל זכויות אדם אינן מוחלטות, הן מוגבלות. כך נקבע גם בחוק יסוד: כבוד האדם וחירותו. ברור שיש פגיעה מסוימת בזכויות, אבל גם ארגוני פשיעה פוגעים בזכויות האדם".
"ילכן, צריך לדעת איך להשתמש בדבר הזה בפיקוח שיפוטי. היום המצב הקיים בישראל הוא שאפשר להשתמש בצורה כזו או אחרת ברוגלות, על בסיס פרשנות מסוימת של המצב החקיקתי הקיים. צריך לפתח גם את המנגנון הזה, גם מבחינה חקיקתית". מול החשש לשימוש ברעה בחוק קורא פרופ' ותד לסמוך על המדינה.
"צריך לסמוך בסופו של יום על המדינה. לסמוך על ארגוני אכיפת החוק שהם פועלים על פי חוק, ושיש ביקורת של בית המשפט. הביקורת של בית המשפט היא כפולה. בית המשפט הוא זה שמנהל את ההליך, הוא מפקח על ההליך מתחילתו ועד סופו. כמובן שניתן לערער. אם על כל אלה אי אפשר לסמוך, אז מוטב שנסגור את המדינה".
