בשנים האחרונות, ענף הטאקוונדו נמצא בעלייה מתמדת. פתיחת הסייקל האולימפי החדש תיערך בלוס אנג'לס ב-2028, והדור הצעיר עושה את צעדיו בסבב העולמי. לוחמות הטאקוונדו ירדן נשר ואריאל ויגדור בנות ה-19, מהכשרונות העולים של הענף בישראל, זכו במדליות ראשונות בסבב העולמי לבוגרות. את הענף בסייקל האולימפי לפריז הובילו המדליסטית האולימפית, אבישג סמברג, מדליסטית אליפות העולם דנה אזרן ומדליסטים באליפות אירופה, רבקה באייך ונמרוד קרבצקי.

ירדן נשר, המתחרה במשקל עד 49 ק"ג, החלה את קריירת הבוגרות בסערה עם זכייה בשלוש מדליות רצופות בתחרויות בסבב העולמי. נשר זכתה במדליית הכסף בתחרות בלוקסומברג, מדליית ארד ברומניה ובסוף חודש פברואר הוסיפה מדליית ארד בתחרות בסלובניה. "מאוד נהניתי בתחרויות האלה", מספרת נשר בריאיון ל'דבר', "עבדתי מאוד קשה, ונתתי הכול באימונים. במהלך התחרויות התגברתי על הלחץ, הבאתי לידי ביטוי את היכולות שלי, ונתתי את כולי בזירה. סיימתי את התחרויות בהרגשה ממש טובה".

נשר, בת 19 מקיבוץ חולדה, החלה את דרכה במועדון 'סאנגרוק' בכפר שמואל. בגיל 15 היא הצטרפה לאימונים נוספים במועדון 'האריות' בהר אדר ובצעד יוצא דופן, המשיכה להתאמן במקביל בשני המועדונים. לענף הגיעה בגיל חמש בעקבות חילופי המורה בחוג התעמלות אומנותית בו הייתה. "אבא שלי תמיד רצה שאני אלמד טאקוונדו. אז הוא ניצל את ההזדמנות וישר הכניס אותי לשם", אומרת נשר, "לאורך כל הקריירה שלי הוא זה שדוחף אותי תמיד קדימה. הוא מהווה מוטיבציה בשבילי, ואני תמיד יכולה לסמוך עליו".

אחיה הקטן, גל נשר בן ה-16, הלך בעקבותיה, הצטרף לענף ותפס את מקומו בנבחרת ישראל הצעירה. כמו אחותו הגדולה, גם גל נשר נחשב לכישרון גדול, וזכה במדליית הארד באליפות אירופה לקדטים ב-2022. "היינו מתאמנים הרבה ביחד. אנחנו אחד בשביל השני. תמיד אנחנו מדברים במהלך התחרויות וזה מאוד עוזר לי, כי אנחנו מבינים אחד את השני".

נשר הגיעה לשיאה עם זכייה במדליית הארד באליפות אירופה לנערות 2023 באסטוניה. היא ניצחה בסיבוב הראשון 0:2 את ליסה ורוסצ' מלוקסמבורג, והמשיכה לניצחון 1:2 על מהא טנינבה פופנה מצרפת. ברבע הגמר, היא פגשה את ויקטוריה באז'ר מפולין, בקרב שהמנצחת בו מבטיחה לעצמה מקום על הפודיום. "אני זוכרת שברבע הגמר התמודדתי מול ספורטאית ממש גבוהה, אז קצת נלחצתי. המאמן עשה לי שיחת מוטיבציה והגעתי בטוחה בעצמי, בדרך לניצחון בקרב".

בעקבות הניצחון 0:2 ברבע הגמר, נשר הבטיחה את הזכייה במדליה בתחרות. בחצי הגמר הפסידה 2:0 ליאולטה דיאז אריבאס מספרד, ובכך זכתה במדליית הארד. "זאת הייתה הרגשה מדהימה להגיע להישג באליפות אירופה ולעלות על הפודיום. הרגשתי גאווה על הקרבות שלי, ועל איך שנלחמתי. למרות שלא הייתי מרוצה לגמרי מההישג שלי, הרגשתי שיכולתי להגיע יותר רחוק בתחרות, שמחתי על הקרבות הטובים ועל ההתמודדויות".

"כשהייתי בת ארבע אימא שלי ידעה שאני לא רוצה ללכת לחוגי ריקוד והתעמלות קרקע, אז היא רשמה אותי גם לטאקוונדו. היו לי נקודות משבר, דווקא אימא היא שהחזיקה אותי. היא אמרה לי 'עד שאין לך חגורה שחורה – את לא פורשת'"

אריאל ויגדור בת ה-19 נולדה בארץ, ועברה עם משפחתה בגיל שנה וחצי לעיר הבירה של מדריד בעקבות העבודה של אימא שלה. ב-2014, ויגדור חזרה לישראל, עברה לגור ברמות השבים, והצטרפה למועדון 'מוזס' טאקוונדו בהוד השרון. אימא שלה המשיכה להיות דמות משמעותית בדרכה וחיזקה אותה במהלך תקופות מאתגרות. "טאקוונדו הוא ספורט יותר פופולרי במדריד. כשהייתי בת ארבע, חברה של אימא שלי רשמה את הבת שלה לטאקוונדו. אימא שלי ידעה שאני לא רוצה ללכת לחוגי ריקוד והתעמלות קרקע, אז היא רשמה גם אותי", מספרת ויגדור ל'דבר', "ככל שגדלתי היו לי נקודות משבר. דווקא אימא היא זאת שהחזיקה אותי. היא אמרה לי 'עד שיש לך חגורה שחורה – את לא פורשת'".

ההתמדה השתלמה כאשר ויגדור זכתה באליפות אירופה לקדטיות בשנת 2020 בבוסניה. התחרות נערכה בתקופת הקורונה, ודרשה מויגדור ומהמאמן שלה להתכונן באופן מיוחד ויצירתי. "הייתה הכנה מאוד קצרה לתחרות, לא ידענו עד הרגע האחרון אם אנחנו יוצאים. בגלל הקורונה היה אסור להתקהל ולהתאמן במועדון. המאמן שלי ניב מוזס היה בא אליי הביתה בין הזומים של הלימודים מבית הספר, והיינו הולכים להתאמן בפארק".

התחרות התקיימה בתנאי הפרדה נוקשים, תחת דרישה לבידוד מוחלט של הספורטאיות עד יום הקרבות. "במהלך התחרות כמעט לא יצאתי מהחדר. אם עברת בין קומות, היית צריכה לעשות אחר כך בדיקה. זאת הייתה התחרות הבין-לאומית הראשונה שלי. התכוננתי אליה במשך שנה שלמה. זה היה מאתגר להיות סגורה במשך חמישה ימים לפני תחילת התחרות, בתור ילדה שצריכה אוויר, נמצאת בהתרגשות שיא ובלחץ לקראת תחרות כזאת רשמית".

בתחרות, ויגדור ניצחה את אינארי סוסילוטו הפינית, מארסלה סיפיץ' הקרואטית, ובגמר גברה על מליסה ואסיץ' הבוסנית. "אני זוכרת שהרגשתי שכל ההתרגשות וכל הלחץ שלי, מתנקז לאותה נקודה ואז הכל מתפרץ החוצה בקרב הראשון", מספרת ויגדור, "אחרי כל מה שעברתי והשקעתי, זה היה מדהים לעמוד בראש הפודיום וגאווה לשמוע את ההמנון".

אצל ויגדור המעבר לסבב הבוגרות היה יותר מאתגר. רגע השיא שלה הגיע עם זכייה במדליית הארד בסבב העולמי בחודש אוקטובר ברומניה. "לא התחלתי טוב את העונה, והיו לי כמה תחרויות, שהרגשתי שאני לא מביאה את היכולות שלי לזירה", מספרת ויגדור, "התחרות ברומניה הייתה הראשונה שהצלחתי להביא את עצמי. אחרי הניצחון הזה, הרגשתי הרבה יותר טוב, הביטחון העצמי שלי החל לעלות. עכשיו אני יודעת שאני יכולה להגיע רחוק יותר".

המטרה: לוס אנג'לס 2028

מה ההבדלים מבחינתכן בלעבור מהסבב של הנערות לבוגרות?
"יש הבדל בין סבב של קטגוריית הבוגרות לנערות", אומרת ויגדור, "בתור נערה אמרתי לעצמי שאני אגיע ושלא יהיה הבדל. אבל תכל'ס, יש הבדל בין נערה לבוגרת, הגוף שונה".

נשר, לעומת זאת, חוותה אחרת את המעבר לבוגרות: "בגלל שכולם דיברו איתי על ההבדלים ואמרו לי שהבוגרות חזקות יותר, אז בתחרות הראשונה שלי הגעתי לא טוב מבחינה מנטלית. כל הזמן חשבתי שהן מעליי, ושאני צריכה לתת להן איזשהו כבוד. הפסדתי בקרב הראשון, למרות שהרגשתי שאני יותר טובה, אבל משהו מנטלית לא היה במקום", היא מספרת, "ואז אחרי זה, הבנתי באמת שאני לא צריכה לתת מקום או כבוד לבוגרות. הבנתי שיש שינוי, אבל לא גדול מדי ולא לתת לזה להשפיע עליי. גרמתי לעצמי לשכוח שאני עכשיו בבוגרות. שיניתי את המיינדסט שלי שהכל אותו הדבר, האמנתי בעצמי, ובאמת לא היה יותר הבדל בתחרויות הבאות".

מה אתן אוהבת בענף?
"אני אוהבת הכול", אומרת נשר ועינייה נוצצות, "את האדרנלין, את החשיבה הטקטית שיש בתוך הענף, את התחרותיות, ואני מאוד אוהבת את תחושת ההצלחה. וגם שאני יכולה להביא את האגרסיביות שלי, ואת האופי שלי לתוך הקרב".

ויגדור מזדהה ומוסיפה: "דבר ראשון, אני אוהבת את הכוח. אני אוהבת את ההרגשה שזה מביא, את האדרנלין. אני אוהבת את המטרות שאפשר להשיג אותן בתוך הענף. אני נהנית בכל קרב וקרב. זו תחושה שאני לא מקבלת בשום מקום אחר, זו ממש תחושה ייחודית. עצם הקרב עצמו, גם התחרויות, לא הייתי חווה כזה דבר בשום ספורט אחר".

כעת שתיהן מכוונות אל המטרות הבאות שלהן. "החלום והמטרה הגדולה של שתינו, זה להגיע בסופו של דבר ללוס אנג'לס 2028. אנחנו ממש רוצות שהוא יתגשם, ואני חושבת שהוא גם ריאלי", אומרת ויגדור, "בדרך אנחנו מציבות מטרות ריאליות. לקראת סוף שנה, יש את אליפות העולם, ששתינו רוצות להגיע אליה ולהצליח בה".