51 בני ובנות אופקים שילמו בחייהם במתקפה האכזרית ב-7 באוקטובר. 15 חודשים חלפו, והזיכרון עדיין טרי וכואב. העיר, שידעה טרגדיות בעבר, ספגה במכה אחת כמעט את מספר הנופלים הכולל שלה מאז הקמתה. שעות של פחד, ירי בלתי פוסק ותושבים חסרי מיגון ששכבו על רצפת ביתם, מגינים על ילדיהם בחוסר אונים.

תושבי אופקים והנגב המערבי הופקרו פעמיים – תחילה בידי המערכת הביטחונית, ובפעם השנייה בידי המנגנונים האזרחיים שאמורים היו לדאוג לשיקומם. אלפי אנשים חוו טראומה קשה, אך רק לאחר מאבקים מתישים החלו חלקם לקבל טיפול, וחלקם לא. לא מתקבל על הדעת שרק לאחר מאבק של חודשים תושבי אופקים הוכרו כנפגעי פעולות איבה, כדי לקבל את מה שמגיע להם בזכות ולא בחסד. אפילו ועדת הכספים של הכנסת לא דנה במצוקת העיר עד שנאבקנו על כך בכל הכוח. עכשיו מגיעה ההפקרה בתקציב המדינה: אין תקציב לשיקום, בזמן שהממשלה מחלקת כספים קואליציוניים.

בתקציב 2025 שנדון בימים אלה בכנסת יש 5 מיליארד שקלים לכסף קואליציוני, אבל אין תקציב גדול לשיקום העוטף – לא בתקציב שהוקצה למנהלת תקומה, ובטח לא ליישובים שנשארו בהחלטה מקוממת ושרירותית מחוץ לסמכויות המנהלת. חברי כנסת ושרים הבטיחו 1.3 מיליארד שקלים בתוכנית רב-שנתית לשיקום היישובים שאינם באחריות המנהלת, אבל גם התקציב המתוכנן לא כולל אותן. מקומם לראות את השרים מחלקים כסף לצרכים הפוליטיים שלהם, בזמן שאנחנו צריכים להתחנן למשאבים כדי לדאוג לתושבים שלנו.

למה בכלל אנחנו צריכים להיאבק? האם לא ברור שהעיר נפגעה? שילדים שחיו תחת אש צריכים סיוע? שדוברי אמהרית צריכים מטפלים שיבינו אותם? לא ברור שהמדינה הפקירה את אופקים ב-7 באוקטובר ונכשלה בתפקידה, ושכעת חובתה לטפל ולשקם את אופקים ואת תושביה?

ולמרות גודל המחדל וגודל השבר, במקום צעדים מעשיים קיבלנו הכרזות ריקות מתוכן. ביולי הכריז שר האוצר כי תושבי אופקים יקבלו מענק חד-פעמי – "דמי שתיקה" אני קורא לזה – ורק  בימים אלה תושבי אופקים מתחילים בתהליך לקבלת המענק. משפחות שצריכות משאבים לטפל בילדיהן נותרו ללא מענה.

אופקים והנגב המערבי לא צריכים נדבות – הם צריכים שותפות אמיתית. הגיע הזמן לעבור מהפקרה לפעולה, מתיקונים נקודתיים לחזון כולל. הניצחון האמיתי על חמאס לא יהיה רק צבאי – הוא יהיה בבנייה מחודשת, בחיזוק החינוך, בבריאות, בתשתיות, בתעסוקה, ובעיקר באדם, באופקים ובשאר יישובי הנגב המערבי.

זוהי שעת כושר. הממשלה חייבת להסתכל על האזור כמקשה אחת ולשלב את אופקים, את נתיבות ואת שאר היישובים במהלכי השיקום ובמנהלת תקומה. לא על חשבון הקיבוצים או שדרות, אלא יחד איתם. הצירוף של אופקים למנהלת תקומה הוא קריטי, משום שאי אפשר לשקם אזור שלם ולהשאיר עיר מרכזית מאחור. שיקום חלקי יוביל לעיוותים כלכליים, חברתיים וביטחוניים, וימנע צמיחה אמיתית לכל הנגב המערבי. אופקים היא עיר עם פוטנציאל אדיר, אבל כדי לממש אותו, היא חייבת להיות חלק בלתי נפרד מהתוכנית הלאומית לשיקום האזור. זה הזמן למעשים, לא להבטחות. אופקים הייתה ונשארה עיר של חוסן, ציונות ואמונה בעתיד טוב יותר.

הכותב הוא יו"ר האופוזיציה באופקים