קצת יותר משבוע לאחר ניצחונה של מפלגת ה-CDU בבחירות בגרמניה, טלטל פרידריך מרץ, מנהיג המפלגה והקנצלר המיועד, את גרמניה, וכנראה גם את האיחוד האירופי כולו. בהכרזה דרמטית, בישר מרץ על הגדלה מאסיבית של תקציב הביטחון ועל השקעות תשתיות במימון חוב ציבורי.
המימון הגרעוני ידרוש רפורמה לחוק הגבלת התקציב הגרמני (בלם החוב) וחורג מהחוקים הפיסקליים של האיחוד האירופי. במובן זה, ההכרזה של מרץ על החקיקה החדשה, שהוסכמה עם שותפיו הפוטנציאליים לקואליציה המתרקמת, מהווים תפנית ביחס למדיניות הפיסקלית באיחוד האירופי.
הצעד המשמעותי ביותר הוא פטור להוצאות ביטחון מגודל של אחוז תוצר ומעלה (כ-45 מיליארד אירו) מהגדרות 'בלם החוב' המגבילות את הגירעון התקציבי בגרמניה. בנוסף לכך, הכריז מרץ על קרן השקעות בתשתיות של כחצי טריליון אירו בעשור הקרוב, ועל הקלה בהגבלות על גיוס חוב של 16 המדינות בגרמניה, שיוכלו ללוות בשיעור של 0.35% מהתוצר שלהן. סך הצעדים צפויים להגדיל את הגירעון התקציבי השנתי של גרמניה מפחות מ-3% לבין 5% ל-6% לפחות לעשור הקרוב. החוב הציבורי צפוי לגדול מ-63% ליותר מ-80%.
הטלטלה נבעה לא רק מההיקף המאסיבי של התוכנית אלא גם מהמהירות שבה הוכרזה לאחר הבחירות. במהלך הקמפיין, מרץ ושאר חברי מפלגה לא דיברו על רפורמה ל'בלם החוב' ובכלל עסקו בהפחתת מיסוי ככלי להתנעת הצמיחה.
יחד עם זאת, העמדה של מרץ בנוגע למלחמה ברוסיה והצורך בהרחבת תקציב הביטחון הייתה ברורה, ובמובן זה המהלך אינו מפתיע. סביר להניח שהתוספות הקשורות להשקעה בכלכלה, תשתיות והוצאות המדינות, הושפעו מעמדת השותפות לקואליציה המתרקמת, מפלגת ה-SPD מהמרכז-שמאל, ומפלגת הירוקים. ה-SPD, שהתפרקות הקואליציה בהובלתה הייתה הסיבה לבחירות, דיברה דווקא על רפורמה ל'בלם החוב' בדיוק למטרות של השקעה בהגנה ובתשתיות.
התפנית הגרמנית יכולה להצביע על תפנית אירופית
התפנית דרמטית גם לגבי האיחוד האירופי, שחוקיו אינו מתירים את ההוצאות הכלולות בחבילה של מרץ. חוקי האיחוד מגבילים את שיעור הגירעון השנתי ל-3% ואת החוב הציבורי ל-60%. חשוב לציין שהמציאות רחוקה מהחוקים. בפועל, חלק ניכר מחברות האיחוד מתקשות לעמוד בהגבלות. בסוף 2023, הסכימו באיחוד על מתווה נוקשה שמטרתו להשיב את חברות האיחוד להגבלות המוסכמות.
יהיה מעניין לראות כיצד מרץ יפעל בתחומי האיחוד האירופי כדי לאפשר את הצעדים שלו. הדינמיקה הזו תהיה מעניינת במיוחד מפני שגרמניה, כמדינה הדומיננטית והכלכלה החזקה באיחוד, הייתה גורם מוביל בקביעת מדיניות הצנע התקציבי. במובן זה, התפנית הגרמנית יכולה להצביע על תפנית אירופית. הצעד מגיע על רקע דיונים מתקדמים באיחוד האירופי על הגדלת הוצאות הביטחון, מה שיכול לסייע לקבלתו ולהרחבתו למדינות אחרות חרף הניגוד לחוקים הקיימים.
לאחר ההכרזה של מרץ, זינק שיעור הריבית על אגרות חוב ארוכות טווח (10 שנים) של ממשלת גרמניה מכ-2% לכ-2.8%. המשמעות היא שעלות גיוס החוב הגרמנית עלתה, אך היא עדיין נמוכה משמעותית מכלכלות מתקדמות אחרות. עבור ארצות הברית שיעור הריבית על אגרות החוב המקביל עומד על יותר מ-4%. יחד עם זאת, כלכלנים רבים רואים בהגדלת השקעות צעד חיובי מבחינת הכלכלה הגרמנית.
לפי סקר של הפייננשל טיימס בקרב כלכלנים, גרמניה יכולה להגדיל אל החוב הציבורי ל-86% (מ-63%) מבלי לפגוע בצמיחה, בהנחה שההשקעה הנוספת תשמש לתשתיות וביטחון ולחיזוק תעשיית ההיי-טק במדינה. כלכלנים רבים ציינו את מצב התשתיות הגרוע בגרמניה ואת הצורך בהשקעה בהן כדי להתניע מחדש את הכלכלה הקפואה.
