החוק הישראלי לאיסור צריכת זנות שנחקק ב-2018 היה צעד חשוב במאבק נגד תעשיית הזנות. מטרתו העיקרית הייתה להוריד את הביקוש לזנות על ידי הענשת הצרכנים לצד שיקום ועזרה לנשים במעגל הזנות לצאת ממנו. החוק נכנס לתוקפו ב-2020 כהוראת שעה לחמש שנים, וביולי הקרוב היא צפויה להסתיים. בשבועות האחרונים מבקש משרד המשפטים להפוך את החוק לקבוע.

אך הדעות חלוקות לגבי הצלחתו של החוק בהשגת מטרותיו. החוק לווה במחקר שנערך בחמש שנות קיומו, שכללו מגפה, משבר חוקתי ומלחמה. את המחקר ערכו עשר חוקרות ממכון מאיירס ג'וינט ברוקדייל, והוא כלל עשרות סקרים, ראיונות עומק וניתוחי ממצאים.

חוקרת במחקר ד"ר דורי ריבקין, מסרבת להכריז על החוק ככישלון, וגם לא כהצלחה – למרות הקושי באכיפה, בהסברה ובהקמת שירותים לשורדות הזנות; למרות הממצאים הקשים בחלקם ולמרות המאבקים על החוק השנוי במחלוקת. "הייתי מגדירה את השנים האלו כלמידה", היא אומרת ל'דבר', "אני חושבת שזה שקיבלו את החוק הוא התחלה של תהליך משמעותי שמייצגת עמדה של המדינה: אסור לקנות נשים, ותפקידה של המדינה למנוע את זה. אנחנו יודעים שבמדינות אחרות שבהן קיים המודל הזה, כמו שוודיה, זה עובד. החוק מוריד את הביקוש לזנות. אני לא יודעת במה הייתה עסוקה בשוודיה כשהחוק הזה נכנס לתוקף, אבל פה הוא באמת התחרה בתשומת הלב הציבורית עם דברים מאוד בוערים. גם שם זה לקח זמן".

אכיפה דלה ויחסים מורכבים בין שוטרים לנשים בזנות

ישראל היא המדינה התשיעית בעולם שבה נחקק חוק לאיסור צריכת זנות. ישראל ניצבת בתחום זה לצד המדינות המתקדמות ביותר בעולם, ובראשן מדינות סקנדינביה. אולם המחקר המלווה מגלה בעיה גדולה של אכיפה.

חוק איסור צריכת זנות הופך את צריכת הזנות לעבירה פלילית, במקום את מעשה הזנות. העבריין הוא הצרכן, הזנאי, ולא האישה בזנות. לצד זאת, פרסום שירותי זנות וסרסרות נשארות בספר החוקים עבירות פליליות. בחוק מוצע גם להקים שירותי שיקום וסיוע לנשים וגברים במעגל הזנות. החוק מטיל על צרכן זנות קנס מנהלי של 2,000 שקלים, ובמקרה של עבירה חוזרת כפל קנס. בעבירה הראשונה ניתן לבקש חלופה לקנס, כמו השתתפות בטיפול פסיכו-סוציאלי בפיקוח שירות המבחן.

המחקר מאשש מה שנחשף כבר בעבר: האכיפה הייתה מצומצמת, והיא הלכה והצטמצמה עם הזמן. לאכיפה לא הוקצה תקציב ייעודי, והיא התבצעה במשאבים הקיימים ועל פי היכולת והתעדוף של המשטרה. מתחילת האכיפה עד סוף 2023 ניתנו 5,091 קנסות בלבד לעוברים על החוק.

רובם המכריע של הקנסות ניתנו בשנתיים הראשונות, ומ-2022 נראתה ירידה דרסטית באכיפת החוק. ב-2024-2023 החוק כבר כמעט לא נאכף. על פי ממצאי המחקר, מרבית האכיפה נעשתה במרכז הארץ, ו-97% מהקנסות נתנו שלוש תחנות משטרה בלבד – בדרום תל אביב, בראשון לציון ובקריית חיים. עוד מצביע המחקר על העובדה שמרבית הקנסות נרשמו בבתי בושת, ונכון למועד פרסום המחקר, כמחצית מהקנסות לא שולמו ורבע מהם ניתנו לחסרי מעמד אזרחי, בעיקר בדרום תל אביב.

"גם את האכיפה שכן הייתה, עם הזמן השטח למד", מסבירה ריבקין. "צרכנים ידעו להגיד שהם באו לקבל עיסוי, או שבנו דלת אחורית שאפשרה לאנשים לצאת ברגע שמגיעים שוטרים. המשטרה הייתה בתקופה לא קלה, התמודדה עם אתגרים מאוד גדולים – משבר פיקודי, הפגנות, מלחמה. אכיפת החוק הזה לא בדיוק הייתה בעדיפות העליונה, והייתה מאוד מצומצמת. גם במספרים, גם במקומות. חוץ משלוש התחנות האלה פשוט לא הייתה אכיפה, וכמובן יש עוד הרבה מאוד מוקדי זנות במדינה, גם גדולים כמו אילת וירושלים. האכיפה התמקדה בבתי בושת, ולא בזנות רחוב או דירות. בזנות אינטרנטית שצומחת מאוד החוק בכלל לא נוגע. אלה נתונים מאוד מדאיגים.

"המחקר מצא באופן חד-משמעי כי האכיפה היא הנקודה הקריטית שמשפיעה גם על הביקוש, והשוטרים צריכים יותר כלים כדי לאפשר להם לאכוף. זה לא כמו לאכוף מסכות בקורונה. זה דורש הכשרות, זה דורש להתגבר על קשיים משפטיים, זה דורש מודיעין. לכן צריך לשים על זה פוקוס".

המחקר כלל גם כמה ראיונות עם שוטרים ושוטרות האמונים על אכיפת החוק. רבים מהשוטרים השיבו כי הם תומכים בחוק, אבל כל השוטרים שהתראיינו למחקר אמרו כי לדעתם החוק לא יצליח למגר את תופעת הזנות. השוטרים העלו קשיים באכיפת החוק, בהם מחסור בכוח אדם ובמשאבים ייעודיים, קושי לבסס תשתית ראייתית בזירות הנסתרות, וקשיים לאתר זירות ולהגיע אליהן.

בראיונות עם נשים וגברים בזנות הם נשאלו גם על הקשר שלהם עם המשטרה ועל ההתנסות שלהם בפעולות האכיפה. רוב המרואיינות היו נוכחות באכיפה או שמעו מחברות שלהן על כך, אבל עלה כי הקשר עם המשטרה הוא קשר מורכב, שמבוסס ברובו על חשדנות וחוסר אמון. רובן, ובפרט טרנסיות ונשים מכורות, חוו יחס של חוסר כבוד ולעיתים זלזול.

בראיונות שנערכו ב-2023 נראו ניצנים של שינוי. היו נשים בזנות שאמרו כי יחס המשטרה השתפר, אולם אחרות אמרו שהיחס הלא מכבד ממשיך, למשל, בשימוש שוטרים במצלמות גוף במהלך האכיפה באופן שאינו תואם את ההנחיות.

"השוטרים שדיברנו איתם, אלה שעוסקים באכיפה, אמרו שכשהם נוכחים, הם רואים פחות לקוחות. אפילו זה שהעמידו ניידת בחוף תל ברוך הוריד את הפעילות. מצד שני, הם גם אומרים, 'יש כאלה שרוצות להיות בזנות, שמרוויחות מזה יפה, וזו בחירה שלהן וזה לגיטימי'. אנחנו כמובן מכירות אותן ומכירות בהן, אבל הן בהחלט המיעוט. היו שוטרים שאמרו, 'יש כאלה שאומרות לי: אתה מפריע לנו לעבוד'.

"לשוטרים ולנשים בזנות, בטח לנשים טרנסיות בזנות, יש מערכת יחסים ארוכת שנים, ובגדול היא לא טובה. אבל שמענו מנשים אמירות מאוד חשובות: שזה עוזר להן להתגונן מפני גברים אלימים, מציקים או כאלה שעושים דברים שהן לא רוצות ולא מסכימות ומאונס. הן יודעות שהן יכולות להתלונן, לקרוא למשטרה. זה העביר להן איזשהו סוג של כוח שלא היה להן".

עבור נשים בזנות, החוק שנוי במחלוקת

רוב ציבור הנשים בזנות תומך בחוק, לטענת החוקרות, אבל נשמעו גם התנגדויות אליו. בעקבות החוק הוקמו ארגוני עובדות ועובדי מין, שחלקם התנגדו לחוק וחלקם תמכו בו. "תעשיית הניצול המיני בנויה על סבל, טראומה ודיכוי, ומעל הכול על סחר וסרסור", אמרה ל', שורדת זנות מארגון 'קול שורדות הזנות', בדיון בשבוע שעבר בוועדה למעמד האישה של הכנסת בבקשת משרד המשפטים להפוך את החוק לקבוע. "החוק אומר באופן חד-משמעי: נשים אינן מוצר צריכה, ואנחנו שמחות שהחוק יהפוך לקבוע. אי אפשר להפקיר נשים להתעללות ואז לדבר על שיקום. אם רוצים לעצור את התעשייה צריך לייבש את הביקוש, אם לא יהיה מי שיקנה נשים לא ייסחרו. צריך להילחם באופן יזום במי שמניע את גלגלי התעשייה – זנאים וסרסורים, שמחפשים באופן אקטיבי את הנשים הצעירות והמוחלשות ביותר. החוק צריך להיות סתגלני, להיות מותאם לזנות הרשת שפורחת, ולטרגט באופן ספציפי את הנצלנים, את מי שסוחר ואת מי שקונה. יש שאלה אם אנחנו כחברה רוצים להגן על הנשים שלנו. אם אנחנו רוצים להגן על מי שמקריבה את חייה עבור אורגזמה של זנאי. תופעת הזנות היא לא תופעת טבע. כל עוד יש מי שישלם יש מי שיקנה".

נציגות ארגון עובדות המין 'ארגמן' הביעו בדיון התנגדות לחוק. "לא ייתכן להפוך את החוק הזה לקבע כשנשים עדיין לא קיבלו את המענה שמגיע להן", אמרה מנכ"לית הארגון רומי לוי. "לא ייתכן שמי שיושבות בראש הארגונים האלה הן לא עובדות מין. זנות זה מקצוע ומגיע לנו ייצוג. אני שומעת רק הכללות. אנחנו נרקומניות, אנחנו לוקחות סמים כדי לטשטש, הגוף שלי למכירה? כל האיברים עליי, תודה רבה. הגוף הוא שלי ואני מחליטה מה לעשות איתו, למה שמישהו יחליט שזה לא מוסרי?"

לינור אברג'יל, ממקימות ארגון 'טרנסיות ישראל' שקם בעקבות החוק, העלתה נקודה חשובה עבור שיעור ניכר מהנשים והגברים בזנות – עובדי מין מהקהילה הטרנסית. "כמו שהזהרנו, החוק לא נותן מענה מקיף וכולל לנשים טרנסיות, שלא שאלו אותן לדעתן. בשנים האחרונות אני במרדף בלתי פוסק אחר משרד הרווחה בניסיון לייצר דיאלוג, ולא נוצרה שום התקשרות עם העמותה, שיש לה גישה ל-600 נשים טרנסיות בזנות. ארגוני הסיוע קורסים תחת העומס. בכל יום אנחנו נתקלות בנשים טרנסיות בזנות, שאין לנו איך לתת להן מענה שלא מותאם להן. זנות היא תוצאה, היא לא סיבה. היא תוצאה. תוצאה של עוני, של ניתוק משפחתי, של אפליה תעסוקתית ושל מציאות כלכלית. אין מענה לנשים טרנסיות, יש להוסיף גם את משרד הבריאות לחקיקה ולתת לנשים תעסוקה ועתיד ברור, לתת להן הכשרות למקצועות אמיתיים עם עתיד, ולייצר תוכנית רווחתית בגובה העיניים ללא פטרונות. המענה השיקומי לטרנסיות בזנות עד היום לא קם".

ריבקין, שסקרה יותר מ-30 ראיונות עומק עם נשים בזנות במחקר, מספרת כי היו נשים שהכנסתן בטווח הקצר ירדה. "אצל רבות זה יצר קושי, אצל חלק זה נתן דחיפה מסוימת החוצה. גם פה רואים שהיציאה מזנות הייתה נרחבת יותר כשהיה יותר שיח תקשורתי סביב החוק, כשהוא עבר ואפילו כשהיו עליו דיונים וויכוחים, ומאוחר יותר בנקודות שהייתה בהן אכיפה. אבל די מהר, ברגע שירד השיח וירדה האכיפה, זה חזר. עוד עניין לא פחות חשוב זה שקמו ארגונים סביב התנגדות לחוק של נשים בזנות, שגם זכו להשמיע את הקול החשוב שלהן במסגרת הזו".

שיקום וסיוע: מחסור במענה לטרנסיות ושירותים שמתעכבים

כחלק מהחוק, היו אמורים לקום שירותי שיקום וסיוע עבור נשים במעגל הזנות, לצד הכשרות מקצועיות וסיוע ביציאה ממנו. לפי ממצאי המחקר, אכן קמו שירותים, ואף הכפילו את עצמם. "היו גם קודם שירותים, אבל יש הרבה מאוד שירותים מסוגים ותחומים שונים שנפתחו", מספרת ריבקין. "בעיקר במשרדי הרווחה, הביטחון החברתי והבריאות, וגם במשרדים נוספים כמו משרד המשפטים, פותחו מענים ייחודיים מותאמים. אבל זה עוד לא שם".

מכניסת החוק עמותות וגופים שמספקים שירותים עבור נשים במעגל הזנות זכו להכרה ולתקציב. החוק אפשר למשרדי הבריאות והרווחה לתת תמיכות לעמותות כמו 'לא עומדות מנגד', אחת העמותות שקיבלו תקציב בתוכנית הממשלתית; 'המכללה' שנותנת הכשרות תעסוקתיות לנשים במעגל הזנות ועמותות אחרות. הן הפכו לספקיות של משרדי הממשלה, וכך הגבירו את השירותים שהם מספקים, בעיקר למשרד הבריאות והרווחה.

אבל המענה אינו מספק. "קשה מאוד לצאת ממעגל הזנות. זה ממש כמו התמכרות, והרבה פעמים גם מלווה בהתמכרות לחומרים. יש צורך בשירותים יותר טיפוליים, ויותר ארוכי טווח, שבאמת מאפשרים לנשים להתקדם. יש צורך בעיקר בהכשרות מקצועיות רציניות עם הכוונה להשכלה גבוהה. ראינו עלייה במספר הנשים שקיבלו שירותים במהלך השנים של החוק, אבל זה לא מספיק".

צורך נוסף שהעלתה ריבקין הוא במניעת הידרדרות למעגל הזנות. "היה לי ראיון מרתק עם אישה צעירה, בחורה מאוד אינטליגנטית שהיה לה תפקיד נחשק בצבא, ובמקביל היא עבדה בזנות מכל מיני סיבות. היא התחילה 'בקטנה', הייתה מארחת גברים פה ושם. היא אמרה שהיא חושבת שהיא מנצלת את הגברים, והיא הייתה בנקודה שהיא חשבה על לשכור דירה ולהפוך את זה למקצוע. היא סיפרה שיום אחד היא קראה כתבה בעיתון על החוק, וזה ממש הפיל לה אסימון. עשה לה איזשהו שינוי בתפיסה. היא התחילה להבין כמה זה פוגע בה. היא אמרה לי: 'הבנתי משהו, הבנתי שיש לי פצע שאני מנסה לרפא, ואני צריכה לטפל בו'. מבחינתה, היא ממש ניצלה.

"זה לא מקרה שתואם לסטטיסטיקה, אבל הוא ממחיש גם איך החוק הזה גורם לנשים על סף זנות להבין לאן הן נכנסות. הרי יש סקאלה, זה לא שמישהי מתחילה בדירה או ברחוב. זה הרבה פעמים מתחיל בפגיעה, ובמחסור, ובצורך בתשומת לב – אם זה הורית ואם זה סביב בן זוג פוגעני. כבר בנעורים פתאום היא פוגשת גבר שנותן לה דברים שבחיים היא לא חלמה עליהם. ככה לאט לאט האבן הזו מתגלגלת. ויש אלפי נערות ונערים כאלה בכל רחבי הארץ.

"ואז מגיעה השאלה מי האדם הבא שהיא פוגשת, אם היא פוגשת את מי שיודע לנצל, שהאנשים האלה מחפשים בדיוק את הבנות האלה ויודעים בדיוק איך ללחוץ על הכפתורים הנכונים ולהכניס אותן לתוך המעגל, או מישהו באמצע שיודע ושיכול לעצור את ההידרדרות ולתת לה מה שהיא צריכה".

לדבריה, זה דורש לערב גופים שעובדים עם ילדות ונערות בסיכון, לזהות מוקדים רגישים, וכמובן לטפל בכל קשת הזנות האינטרנטית. "זנות מצלמות, פורנו לייב, וכמובן שאף אחד עוד לא יודע בכלל איך לתת את דעתו על אונליפאנס. הרבה פעמים בעולמות האלה יש אשליית שליטה מסוימת, את כביכול בשליטה, אבל מישהו תמיד יכול לשמור ולהפיץ, ופתאום את מוצאת את עצמך מתחרה והבקשות נהיות חריפות יותר.

"יש כמה יוזמות מאוד מאוד יפות, כמו 'דיור תחילה', תוכניות של הסבות מקצועיות רציניות. צריך לזה יותר משאבים, וצריך משאבים לשירותים מותאמים. שירותים מותאמים לנשים טרנסיות גם בתחום הנפש וגם בתחום הבריאות הפיזית, שירותים מותאמים לנשים ערביות בזנות, לנשים מהגרות בזנות ועוד. גם בנושא של ההסבה המקצועית אין פה מספיק אופציות. יש מקצועות ביוטי ובק אופיס וכאלה, אבל צריך עוד דברים. מקצועות מבוקשים, השכלה גבוהה, יש נשים אינטליגנטיות מאוד שצריכות גם את המקצועות שימשכו אותן. אישה שמצליחה לשרוד בזנות היא אישה מאוד חזקה. צריך עוד אופציות ומסלולים שיאפשרו להן להיכנס לתעסוקה מכניסה, יחד עם אש"ל לתקופת ההכשרה".

היא מסבירה כי הכניסה לתעסוקה היא עניין מאוד מורכב. "גם לאישה שיצאה מהמעגל יש חור בקורות החיים. יש סטיגמה נוראית שבאה עם ה'זונה לשעבר'. וכמובן אנחנו שומעות מהרבה שהן לא רוצות מקצועות שרואים בהם אנשים, כי הן מאוד מפחדות לפגוש לקוח מהעבר".

השפעה זניחה על צרכני זנות

המחקר בדק גם את ההשפעה על צרכני הזנות ועל הביקוש לזנות. 40% מהגברים שצורכים שירותי זנות אמרו ששמעו על החוק, אבל הוא לא השפיע עליהם. הדיווח העצמי על צריכת זנות של גברים יהודים בני 70-18 ב-2024 היה גבוה יותר מדיווח זה ב-2021. כדי לבחון מגמות בביקוש לזנות באופן רציף ולטווח ארוך יותר, בוצע גם שימוש בנתונים מאתר גוגל טרנדס. נמצא שבתקופה שלאחר אישור החוק בכנסת בסוף 2018 חלה ירידה בהיקף החיפוש היחסי אחר מונחים הקשורים לביקוש לזנות, אך החל מאמצע 2022 הייתה מגמת עלייה בהיקפי החיפוש אחריהם, בהתאם לירידה באכיפת החוק.

"חיפושי גוגל זו אינדיקציה מצוינת לביקוש", מסבירה ריבקין. "הבדיקה התחילה ב-2013, כלומר לפני שהתחילו הדיונים על החוק, ונמשכה עד סוף 2023. בתחילת הדיונים על החוק בהחלט ראינו ירידה בביקוש. אחת הדרכים שבה איששנו את ההנחה הזו היא שבתחילת התקופה של החוק, שהייתה קורונה וכמובן זה הוריד את הביקוש הפיזי, ירדו גם מאוד החיפושים. אם אנשים חיפשו על זנות סתם מתוך סקרנות, אז בקורונה אין סיבה שהם יפסיקו לחפש.

"מתחילת 2018 ראינו ירידה עקבית, ואז התחיל תהליך של עלייה. עדיין היקף החיפושים נשאר נמוך מאשר לפני החוק. אז גם אם החוק לא הרתיע את הזנאים הקיימים, אולי זה גרם לזנאים חדשים לא להצטרף.

"לקחנו את הגרף של האכיפה והסתכלנו עליו ביחס לגרף של הביקוש, וממש ראינו שכשהאכיפה הלכה וירדה, הביקוש עלה. ובדקנו את זה גם סטטיסטית. כל הממצאים מצביעים על כך שבהיעדר אכיפה, החוק לא יוריד את הביקוש לזנות. החוק בפני עצמו לא יוריד את הצריכה".

נתון קשה נוסף שחושף המחקר הוא מספר צרכני הזנות המעוניינים בטיפול. על פי החוק, צרכני זנות הנקנסים רשאים להמיר את תשלום הקנס באמצעי החלופי, תוכנית שמפעיל אגף בכיר שירות המבחן למבוגרים וכוללת סדנה פסיכו-חינוכית. אולם מתוך יותר מ-5,000 מקבלי קנסות, היקף הפניות לסדנת האמצעי החלופי ב-2023-2021 עמד על 109 נקנסים בלבד.

משרד החינוך ניתב תקציבים לכיוון אחר, במקום להשקיע בהסברה

בסקרי עמדות הציבור שנערכו ב-2021 וב-2024 נמצא שכ-70% מהמשיבים דיווחו על תמיכה בחוק, אולם הציבור מביע ספקנות בנוגע ליכולתו להשפיע. כ-50% מהחברה הערבית לא הכירו את החוק, כ-20% סברו שהחוק יפחית את מספר צרכני הזנות, ורק 5% מצפים שהחוק יצליח לצמצם את תופעת הזנות בישראל. עם זאת, יותר מ-80% רואים בזנות תופעה הפוגעת בכבוד האדם וביחס של גברים לנשים. בעמדות הציבור ניכרים גם פערים מגדריים: נשים נוטות יותר מגברים לתמוך בחוק, לראות בזנות תופעה פוגענית ולהאמין שנשים בזנות מעוניינות לצאת מזנות וזקוקות לעזרה בכך.

ריבקין טוענת שנראה בהתחלה שינוי גדול בתפיסות הציבור ביחס לזנות. "ראינו תמיכה גדולה מאוד גם בחוק וברעיון שלו, וגם תפיסה שזנות היא פסולה ופוגענית". אלא שהתפיסות האלה הגיעו לשיא כשהחוק עבר, סביב 2018, ומאז לא נראתה התקדמות. "חשוב שאנשים יידעו שזה אסור ולמה, אבל בחלק של ההסברה במחקר הממצאים מאוד מעציבים. בחברה הערבית כמעט לא ידעו על החוק, ובאופן כללי מאמצי ההסברה היו מעטים ולא מספיק מטורגטים".

היא מספרת שמשרד החינוך, שהיה אמור להיות מעורב במאמצי ההסברה וקיבל לכך כסף ייעודי, לקח את הכסף ויזם תוכנית של מיניות בריאה. "בתי ספר שרצו יכלו גם לדבר על זנות, אבל זה לא היה חלק מהתוכנית הרשמית, וזה גם לא קרה. משרד הבריאות ומשרד החינוך עשו אולי הכשרות לאנשי מקצוע ולנוער בסיכון, היה קמפיין נחמד שמשרד המשפטים עשה, אבל במבחן התוצאה זה לא הגיע לציבור הרחב.

"מדינת ישראל הייתה עסוקה בהרבה דברים נוספים בשנים האלה. אין ספק שלא בחרו זמן טוב. אני לא רואה את יישום החוק ככישלון, אני רואה אותו כתהליך. יש תובנות, והתובנות הן גם חד-משמעיות. אבל בהחלט יש פה גם אכזבה. ציפינו לראות ירידה כבר עכשיו, ולא ראינו".