הוועדה לביקורת המדינה המשיכה היום (שני) ברצף הדיונים בדוח מבקר המדינה החריף שפורסם בפברואר האחרון, על הטיפול בנפגעי אירועי 7 באוקטובר.

עד כה, הוועדה המאשרת של משרד הביטחון הכירה בכ-61 אלף תביעות להכרה כנפגעי פעולות איבה מאירועי 7 באוקטובר – היקף חסר תקדים של נפגעים אזרחים. לצורך השוואה, מאז קום המדינה ועד אוקטובר 2023 הוכרו כ-9,000 נפגעי פעולות איבה. כתוצאה מכך, האומדנים הכלכליים מצביעים על תוספת תקציבית שנתית קבועה של בין מיליארד ל-1.7 מיליארד שקלים לתגמולים לנפגעי האיבה, עד פי ארבעה מסך התגמולים ששולמו לפני המלחמה.

אולם הנפגעים, משפחותיהם והמשפחות השכולות ובעיקר נפגעי ונפגעות מסיבת הנובה יחד עם גורמי טיפול ומומחים, מרגישים שהמענה אינו מספק, אינו מקיף מספיק ולא מכיל את מספר הנפגעים האמיתי.

"17 חודשים לתוך האירוע, והמשפחות השכולות עדיין נזקקות. משרד האוצר מסרב להיפגש איתנו", סיפרה הילה אביר, אחותו של לוטם אביר ז"ל שנרצח בנובה. "הקמנו יחד עם ביטוח לאומי מטה סיוע, אך הוא נלחם בבתי משפט בתביעות שמוגשות על ידי המשפחות שנפגעו ב-7 באוקטובר, ובינתיים הזמן עובר, והורים מתאבדים".

"יש צורך בהכרה קולקטיבית ראשונית לשלוש שנים ראשונות. פוסט טראומה אינה נפתרת בקלות, והשורדים לא רוצים להיות מוגדרים כנכים", הוסיפה נגה בן פרז, נציגת ארגון משפחות ניצולי הנובה, וסיפרה על המשבר המשפחתי. "הורים רבים לשורדים טרם שבו לעבודה, משום שהם מטפלים בהם, הרבה הורים בעצמם, שהיו בטלפון שעות עם הילדים שלהם וכבר נפרדו מהם, עדיין בטראומה ונדרשים לטפל בילדיהם. לא הגיוני שהורים שחילצו את ילדיהם לא יוכרו כנפגעי פעולות איבה".

אפרת אטון, מנכ"לית עמותת 'לב בטוח' המטפלת ביותר מ-1,000 שורדים מהמסיבות, סיפרה על דאגה מתמדת ומצוקות שדופקות בדלת: "הייתה עבודה חשובה של ביטוח לאומי ומשרד הבריאות, יוצאת דופן בהחלט. אבל לצערנו יש עוד הרבה עבודה שצריך לעשות. אנחנו מאוד מודאגים. אנחנו עדים לעלייה של מקרי קצה ואבדנות בקרב שורדי המסיבות וגם בקרב בני משפחותיהם. האוויר שלהם נגמר ולא רואים, ולא שומעים את זה. המשפחות הם העוגן ועמוד התווך של השורדים ואסור לתת להם ליפול".

לדברי אטון, יש צורך בהקמה דחופה של צוות מקרי קצה שתהיה אמונה על טיפול בשורדים ובני משפחותיהם: "אנחנו עוסקים בדיני נפשות וחיי אדם, וצריך להבין איך אנחנו מונעים את האסון הבא. הנושא מצריך פתרון מיידי ולא בעוד שנה".

"אם ההורים יפלו נפשית, ילדיהם השורדים יפלו יחד איתם"

הורים לשורדי נובה שתפו בסיפורם האישי הכואב, ובהתמודדות היומיומית עם מה שחוו ילדיהם ומה שחוו הם בעצמם באותו היום. "בתי ניצלה מהפסטיבל נובה, היא לא ישנה בלילות ועייפה", סיפרה גליה פלודס, "היא מקבלת כיום סיוע באמצעות פסיכולוג ועו"ס. איך נוכל להבטיח שהיא תצא מהאירוע בעוד שנה? הבת שלי היא היום מישהי אחרת לגמרי בעקבות מתקפת הטרור". רוני כץ תיארה את המאבק היומיומי המתיש שלה: "אנו מטפלים בילדינו יום ולילה, המשפחות עוזבות מקומות עבודה. אני מפרנסת את בני משום שהוא לא יכול לפרנס את עצמו. הוא אינו יוצא מהבית, ולכן לא יכול להגיע לטיפול פסיכולוגי. אף אחד לא סייע לנו במדינה וברשויות מלבד הביטוח הלאומי. מאות הורים מטפלים בילדיהם ולא מוכרים כנפגעי פעולות איבה".

אסנת חסון טענה כי לא ניתנו להורים כלים מתאימים להתמודדות עם האירוע: "איננו יודעים מהיכן מגיעים טריגרים במהלך היום לילדינו. הכנסתי את בני למרכז איזון טיפולי פרטי שעולה מידי חודש עשרות אלפי שקלים. אני לא יודעת כמה אוכל להחזיק את זה".

חסון הוסיפה והזהירה: "אם ההורים יפלו נפשית, ילדיהם השורדים יפלו יחד איתם. משפחות הנפגעים שקופים, ויש מקרי קצה רבים ונפגעים מנותקי קשר. יש לקחת את כל אוכלוסיית נפגעי המסיבות ולפרוט אותה לרבדים, ולתת לכל אחד סל כלים המתאים עבורו. ראוי ליצור קשר עם כל אחד מהשורדים ולבני משפחותיהם, ולהתעניין באיזה סטטוס הם נמצאים ואם יש צורך בסיוע להכרה".

הרשות המאשרת: האחריות שאף אחד לא רוצה

הרשות המאשרת במשרד הביטחון היא הגוף האחראי להכרה באירוע כאירוע טרור והכרת הנפגעים ממנו כנפגעי פעולות איבה. הביטוח הלאומי רשאי להעביר פיצוי לנפגע רק לאחר אישור הרשות המאשרת.

במשרד הביטחון הבהירו כי הם תומכים בהמלצת המבקר להעביר את סמכויות הרשות המאשרת לביטוח הלאומי, שכיום תלוי במשרד הביטחון ובהכרה שלו באירועים ובנפגעיהם כדי לפצותם. אולם הביטוח הלאומי הבהיר כי אין בסמכותו לבצע פעילויות בטחוניות כגון אישור פגיעה מטרור.

עו"ד ענבר חן–מאירי מארגון נפגעי פעולות איבה, טענה שגם הנפגעים לא מעוניינים בהעברת הסמכויות. "מבחינתנו נפגע פעולות איבה הוא חייל ללא מדים ועל משרד הביטחון לקחת עליו אחריות", אמרה, אך עם זאת הוסיפה: "מגיעים אלינו סיפורים רבים בנוגע למעגל השני, ואנו תומכים בהכרתם כנפגעי פעולות איבה".

הרחבה ולא צמצום: הצורך בהכרה גם בפגיעה קהילתית

איריס עזרא, מנהלת האגף לשירותים חברתיים במועצה האזורית אשכול, סיפרה בוועדה על המציאות החדשה של המועצה. "האגפים לשירותי רווחה מטפלים במשפחות החטופים מרגע החטיפה, את הקהילות שהתפרקו שתשע מהן עדיין לא חזרו הביתה. יש צורך בשינוי החקיקה ובהכרה בפגיעה בקהילה, להתוות מדיניות ולהקצות תקציבים לצורך כך. יש אירוע חדש בישראל והוא ילווה אותנו שנים קדימה. אם לא נבין שיש להגדיל את התקציבים לאורך שנים, לא נוכל לסייע לתושבים".

"דוח המבקר מתייחס לשני מעגלי פגיעה. אבל למעשה, יש מעגלי פגיעה רבים יותר", הוסיפה עו"ד רינת מסד, יועמ"ש עיריית אופקים. "האירוע באופקים התרכז בשכונת מישור הגפן. שכונה שקטה, ללא מקלטים. ב-7 באוקטובר היה מסוק שחג ברחבי העיר והודיע לתושבים שיש להישאר במקלטים. כל תושבי העיר יצאו מבתיהם כדי להגיע לשכונת מישור הגפן ולהילחם במחבלים. יש פה אירוע של טראומה עירונית. למרות זאת, ביטוח לאומי והרשות המאשרת פירשו את צמד המלים 'במקום האירוע' באופן מצומצם בעיר אופקים והתייחס רק למי שראה את המחבלים בעיניים, בניגוד לערים אחרות כמו שדרות".

ד"ר ענבל בלאו, מומחית לאסונות ואירועים מהקריה האקדמית אונו, הציגה ניתוח מקצועי שהכינה בנושא. "ראוי היה מזמן שיהיה גורם מתכלל וחוק אסונות לאומיים שיטפל בכל קבוצות הנפגעים. המצב המשפטי כרגע הוא שכל בני המשפחות נכנסים לקטגוריה שאינה קיימת בחוק (נפגעים משניים), אולם האירוע חריג בהיקפו הואיל והיה כאן טרור פסיכודיגיטלי שכלל מצלמות גוף של המחבלים".

בלאו הזהירה שאם לא יחוקק חוק מתאים וימצאו פתרונות, צפוי למדינת ישראל תהליך ארוך ויקר. "בני המשפחות יעלו לוועדת העררים בבית המשפט המחוזי והוא לא יידע לטפל, ואז הסוגיה תגיע לבג"ץ וגם הוא לא יידע כיצד לנהוג כי לא היה אירוע בסדר גודל כזה במדינה ובעולם. לבסוף יוגשו תביעות נזק שהדיונים יארכו שנים ומדינת ישראל תקבל פסקי דין בעלות של מיליוני שקלים".