אתר הקיאקים בכניסה לקיבוץ מעין ברוך עמד שומם חודשים ארוכים מאז פרצה המלחמה באוקטובר 2023. אך ביום שישי האחרון, רחבת האתר הסמוך לקיבוץ התמלאה שוב בקולות צחוק, מוסיקה וחיים: קהילת מעין ברוך שבה הביתה. מאות חברי קיבוץ, ילדים ותושבים הגיעו לחגוג את פורים לצד חג המשק ה-78 מאז הקמתו ובעיקר את השיבה הביתה אחרי תקופת פינוי ממושכת.

אלו שחזרו ואלו שנשארו

האירוע נפתח בטקס מרגש. "שורו הביטו וראו, מה גדול היום הזה. יום בו אנחנו עושים את מעשה החלוציות של העתיד," הכריזה אורטל בארי חברת הקהילה, "אנחנו עומדים כאן היום, אחרי שנעקרנו מביתנו, ובוחרים ליישב אותו מחדש ולהפיח בו רוח וחיים. נצעד יחד למען עתיד טוב יותר וקהילה חזקה יותר".

"מקימי הקיבוץ שלנו הם היו חלוצים אמיתיים: הם חיו באוהלים, גידלו כבשים ונלחמו ביתושים ובאויבים", הוסיפה בארי, "על כתפי נפילים ונפילות אנחנו עומדים היום אחרי שנעקרנו מביתנו, ובוחרים לצאת לדרך העולה לקיבוץ, ליישב אותו מחדש ולהפיח רוח וחיים על הגבעה הכי יפה בעמק. בימים הקשים שעוברים על המדינה שלנו, בחרנו לא לוותר על מה שאותם חלוצים חלמו להגשים, ולהודות על היש והקיים. נצעד יחד למען עתיד טוב יותר וקהילה חזקה יותר, שתיכנס בפתחו של שער הקיבוץ".

ההתרגשות השתקפה מעיני כולם. ילדים ומבוגרים בתחפושות צבעוניות, וקבוצות של חברים צעירים וותיקים התחבקו לאחר שלא נפגשו במשך תקופה ארוכה. "חיכינו לרגע הזה כל כך הרבה זמן", אמרה ל'דבר' בארי, שחזרה לקיבוץ עם משפחתה לפני מספר חודשים, עוד לפני כניסת הפסקת האש לתוקף. בן זוגה, רן, חבר בכיתת הכוננות, וילדיה גפן ולוטם, שמחו לחזור לבית ולשגרה המוכרים. לדבריה, משפחות נוספות שחזרו חשו כמותם: "הם לא יכלו יותר להישאר במלון רחוק מהבית. חזרנו כדי לייצר קצת נורמליות בחיים."

למעט קומץ חברים שנשארו לשמור על מעין ברוך במשך תקופת המלחמה, רוב הקיבוץ עמד ריק. את האחריות לכך נשאו על כתפיהם חברי כיתת הכוננות, שפעלו ללא לאות כדי להגן על היישוב. "אושר גדול לראות את כולם פה", תיארה חברת כיתת הכוננות, דניאלה זומר, "בשבועות האחרונים אנשים התחילו לחזור פה ושם, אבל לראות את הקהילה ככה, זה משהו אחר. כמות כזו של אנשים, זה מדהים".

זומר היא חובשת בהכשרתה. יחד עם דלית שכטר, מנהלת החמ"ל והמרפאה, הן הקימו בקיבוץ בית חולים שדה לתפארת: "הצלחנו להשיג תרומות ואבזרנו את המרפאה כדי שנוכל לתת מענה רפואי. למזלנו לא נדרשנו להפעיל אותו לאורך השנה האחרונה.

טקס נס הקוממיות

חברי הקהילה הוותיקים והצעירים צעדו בתהלוכת תחפושות במעלה הדרך עד שער הקיבוץ. שם ערכו טקס סמלי להעברת נס הקוממיות ממפקד כיתת הכוננות, לנציג וותיקי הקיבוץ משה ג'רסי, סמל להעברת האחריות משומרי הקיבוץ בחירום לקהילה ששבה לבנות אותו מחדש".

"במשך 17 חודשים הם שומרים לנו על הבית: מפטרלים, מוקפצים, אוחזים בקרקע", מספרת מורן סולמני לוין, פרוייקטורית השיקום ורכזת התרבות, "עד התלם האחרון – הם סימנו איפה תעבור המחרשה, ואחריה קו הגבול. חודשים שהם מקבלים את פנינו בשער עם ניצוץ של תקווה בעיניים שעוד רגע נכנס כולנו, ונשוב להחזיק במשימה המשותפת שנקראת קיבוץ מעין ברוך".

בסוף החודש ישתחררו חלק מחברי כיתת הכוננות, ועד סוף השנה יישארו בה עשרה חברים שימשיכו לשמור על הקיבוץ, וישמרו על הקיבוץ ברוטציה כדי לאפשר לחברים לחזור לעבודה ולחיים. "עכשיו הגיע הזמן שלהם להעביר לנו את נס הקוממיות ואת המושכות לבניית הקהילה ויישוב הקיבוץ מחדשכאן על קו הגבול, כאן בבית" הוסיפה סולמני, "עכשיו הגיע הזמן שלנו להודות להם על כל רגע של מחויבות, אכפתיות ואהבת הבית".

הבית על קו הגבול

קיבוץ מעין ברוך הוקם בשנת 1947 בגליל העליון סמוך לגבול עם לבנון, על ידי חברי וחברות הכשרת כפר גלעדי של הפלמ"ח. הקיבוץ נבנה על אדמות חמרה שננטשו בפרעות תל חי, והוא קרוי על שמו של ברוך גורדון, ציוני מדרום אפריקה שתרם את כל רכושו לקק"ל. מאז הקמתו שימש הקיבוץ נקודת התיישבות אסטרטגית בגבול הצפון. עם השנים התפתחו בקיבוץ חקלאות, תיירות, מפעלים אזוריים וחיי קהילה עשירים.

בחלקת הדשא מול חדר האוכל התקיים הפנינג חגיגי בהשתתפות מאות חברי קהילת מעין ברוך. את האירוע אירגנו חברות צוות התרבות של הקיבוץ בהובלת סולמני. אל החוגגים מהקיבוץ חברו אנשי קהילת "נחלת שלם", שמסייעים לקיבוץ לאורך חודשי הפינוי הארוכים, והפעילו יריד מלא שמחה, יצירה ואוכל. "נהדר להיות איתכם פעם נוספת", אמר צפריר ירדן מקהילת "נחלת שלם', שהוריו הקימו את קיבוץ בית זרע, "ההורים והסבים שלנו שהקימו קיבוצים, לא עשו זאת בגלל שזה היה הנדל"ן הכי טוב בישראל בזמנו. הם עשו זאת מתוך תחושת שליחות. אנחנו מקווים לתת לכם את העידוד שמה שהתחיל עם הסבים והמשיך עם ההורים, לא ייגמר כאן", אמר, והוסיף: "אנחנו נמשיך קדימה, ואנחנו אתכם עם כל הלב".

"באופן אישי התחושה כיפית", מספר רונן צ'סנר, בן 47 ואב לשלושה. "המבוגרים והוותיקים חזרו מהר מאוד. בין המשפחות עם הילדים, הרבה עוד נשארים במקומות הפינוי שלהם, כי הילדים חוו הרבה טלטלות בשנה שעברה ולא רוצים להעביר את הילדים שוב באמצע השנה. אני מעריך שכבר 50% חזרו, ובקיץ, לאחר שתיגמר שנת הלימודים, נראה את השאר מצטרפים". צ'סנר, שגדל במושב מגשימים, עבר ביחד עם אשתו דניאל ושלושת ילדיהם מראשון לציון, להתגורר בהרחבה של קיבוץ מעין ברוך לפני שמונה שנים: "חיפשנו חיים בלי פקקים ולחץ, בלי בטון ואספלט".

"אנחנו רואים שצה"ל איתנו, רואים שהשלימו את הפערים שהיו בכל מה שקשור בביטחון, שהעלו את הנוכחות הצבאית ובעיקר את הערנות. אנחנו רוצים לראות שמתמידים בנוכחות של הצבא ובמדיניות של תגובה על הפרות של השקט. העמדות שהקימו פה, השמירה והסיורים על הגבול, זה בסדר. אבל אם יהיו גם פעולות שממשיכות כל זמן, אם נראה שהגבול מוחזק היטב ושומרים עלינו, זה יאפשר לאנשים לחזור לפה בביטחון".

מה עם פתיחה מחדש של עסקים?
"מבחינת העסקים המצב לא פשוט. הכול סגור, אנשים חוששים לפתוח מחדש את העסקים. הם לא יודעים אם לקוחות יבואו, ואם שווה לפתוח או לא. זאת דילמה קשה מאוד. אני מניח ואני מקווה מאוד שמהלך ההתהוות של מכללת תל חי בדרך לאוניברסיטה, יחד עם האנשים שחוזרים לטייל באזור, יסמנו כיוון טוב שיעזור לאנשים לחזור".

המשכתם לעבוד במהלך תקופת הפינוי?
"אני מנהל מכירות בחברת סודה סטרים והמשכתי לעבוד בתקופת הפינוי. אשתי מורה. כשהיינו בעין גב, היא לימדה בבית הספר של המפונים באזור. בית הספר עבר מפוריה, ליבניאל ואז לגינוסר. הם עברו תלאות עד שהדברים התייצבו. כשחזרנו לקיבוץ היא לימדה בכפר בלום ועכשיו סופסוף חזרה הביתה לבית הספר בכפר גלעדי".

מה השתנה בקהילה בשנה וחצי של הפינוי?
"יצאנו מהקיבוץ קהילה מפולגת, לא מגובשת ולא מלוכדת. הרבה ויכוחים, פערים, ויכוח לגבי קליטה של חברים. עכשיו יש לנו אפשרות להרים ולהחזיר אותה למקום טוב".

הפינוי והפיזור נתן הזדמנות להתחדשות של חיי הקהילה?
"חד משמעית. הפינוי והפיזור הדגישו עד כמה שקהילה חזקה היא נחוצה, ונתנו לנו אפשרות להתחדש כקהילה. אנחנו עושים סוג של שדרוג, לא רק בשיפוצים פיזיים אלא גם בחיים החברתיים, ביצירת קהילה מחודשת ומאוחדת".

מורן סולמני לוין פרויקטורית השיקום של הקיבוץ, מובילה תוכנית רחבה לשיקום מבני הציבור, פיתוח חיי התרבות והחזרת המרקם הקהילתי. לדברי צ'סנר, בחודשים האחרונים עוסקת סולימני יחד עם צוות ריכוז הקהילה בגיוס תקציבים ומשאבים, ובלמידה מקהילות במקומות אחרים: "אנחנו עובדים על שיקום מבני הציבור בקיבוץ והשמשה של מבנים לשימושים קהילתיים, במטרה להחיות מחדש את חיי הקהילה ולתת מעטפת יפה וחמה לחברים, הילדים והוותיקים שחוזרים".

בנייה מחדש של קהילה היא משימה קשה ומפרכת. כשיסתיימו החגיגות, חברי מעין ברוך ערוכים להפשיל שרוולים ולהתחיל פרק ב' של המעשה החלוצי: שיקום הקיבוץ ובנייה מחדש של קהילה חיה, תוססת ומעורבת, שפניה לאתגרים ולהזדמנויות של החיים בגליל העליון בישראל של 2025.