כ-100 אלף תושבים ביישובים שבין 5 ל-9 ק"מ מגבול לבנון גרים בבתים ללא מיגון, אך גם אחרי שנה של חיים תחת אש ותוכנית מיגון אזורית לשבע שנים – אין תקציב ייעודי לקידום המיגון לאזור זה, ולא ברור מתי, אם בכלל, יובא לשולחן הממשלה.

בשבועות האחרונים משרד הביטחון וצה"ל עובדים באינטנסיביות על מיגון כלל הבתים והמבנים הציבוריים לאורך גבול לבנון. המדינה תאפשר בשבועות הקרובים לתושבים הגרים בין 1 ל-4 ק"מ מהגבול לבקש מענק מטעם המדינה לבניית ממ"ד. כלל התוכנית, שתקציבה מוערך ב-1.4 מיליארד שקלים, היא חלק ממתווה מגן הצפון, שאושר עוד ב-2018 אך סבל לאורך כל הדרך מתת-תקצוב, שהשתנה רק בעקבות המלחמה.

אף שהמדינה מגדירה את קו העימות הצפוני כ-9 ק"מ מהגבול, אין כיום תוכנית להמשך קידום המיגון. "מבחינת אנשי האוצר, החלטת מגן הצפון הסתיימה", אומר ל'דבר' מקור המעורה בפרטי התוכנית. "אם תשאל אותם, הם לא יידעו להגיד אפילו על כוונה לתקצוב או אם או מתי זה יקרה. לעומת זאת, אם תשאל את פיקוד העורף – הם יגידו לך שהם מחויבים למגן את כל קו העימות (9 ק"מ), אף שמגן הצפון דיבר על הקמת מערך מיגון עד 45 ק"מ".

על פי מבקר המדינה, ערב מלחמת חרבות ברזל הוקצו לתוכנית המיגון כ-900 מיליון שקלים מתוך 5 מיליארד שיועדו לה, ומהם מומשו פחות מחצי מיליארד שקלים – 10% מהתקציב. התקציבים שהגיעו כעת למיגון הובאו על בסיס התוכנית הממשלתית הכללית לשיקום הצפון ו"הולבשו" לתוך תוכנית מיגון הצפון. למרות הדימוי שנוצר לה כמדיניות מחייבת למיגון, היא נבנתה מראש כמתווה כללי, מעין תוכנית מסגרת לקידום תוכניות מיגון. אלו תלויות כל פעם מחדש בהחלטות ממשלה, שאינן צפויות להתקבל בקרוב.

אז למה בכלל 5 ק"מ? בבירורים מקצועיים של חברי קיבוצים באצבע הגליל ושל התנועה הקיבוצית מול המדינה, עד עכשיו לא ברור למה נבחר קו 5 הק"מ – 'קו האפליה' כפי שהוא מתקרא באזור – לנקודת הציון שתקבע אם המדינה תיקח או לא תיקח חלק במערך המיגון. "כמה שניסינו לבדוק, לא מצאנו שום סיבה הגיונית למספר הזה", אומר המקור, "פרט לזה שהיה ניתן לשווק אותו יותר בקלות – כי זה הקו שגם פינו". לדבריו, האוצר ביקש לקדם תוכנית מיגון שתוקצבה מראש על פי סכום קבוע, ולא לפי הצרכים, ועל פי זה נעשתה חלוקת המרחקים.

באותה המידה, האוצר יכול גם לקבל החלטה למגן בתקצוב מלא את כלל היישובים עד 2 ק"מ ולהשאיר את שאר היישובים עם מענק קטן עוד יותר. לכל הצדדים ברור שבהסתכלות ביטחונית גרידא אין בין היישובים שום הבדל, אך מעולם לא נשאלה השאלה מדוע המדינה מסרבת להשקיע את כל 5 מיליארד השקלים בקידום המיגון כבר עכשיו.

"נעשו כל הסקירות, יש לנו תוכניות למיגון בתים שרק מחכות לצאת לפועל – זה לא קורה בגלל מימון בלבד", מסביר אלי רצ'בסקי, מנהל קהילת קיבוץ כפר בלום, הממוקם 6 ק"מ מהגבול. רצ'בסקי מספר שכבר בתוכנית מגן צפון עשו סקירה כללית של כמה בתים צריכים ממ"דים בקיבוץ ועמדו על כ-70%. בדיקת 'דבר' מצאה מספרים דומים בקיבוצים נוספים באזור אצבע הגליל ובמושבי הגליל המערבי. רק כשליש מהמבנים הציבוריים והבתים הפרטיים ביישובים אלה ממוגנים, ואלה הממוגנים ממוקמים בהרחבות. המצב דומה גם בעיר נהריה, שכלל לא ברור אם תמוגן כחלק מהתוכנית, והדברים נמצאים במחלוקת בין המשרדים.

"כבר שנה וחצי אומרים לנו שאנחנו לא באמת קו עימות ואין פה באמת חירום", אומרת פנינה בורנשטיין, מנהלת קהילת קיבוץ כפר סאלד. לדבריה, בהערכות השונות שנעשו באזור ביחס לאפשרות לתוכנית מיגון לעתיד, דיברו על רק 10% השתתפות עצמית של המדינה בבניית ממ"ד, סכום קטן בהרבה מהתמיכה שמקבלים יישובים קילומטר לידה, שמגיע ל-132 אלף שקלים, כ-70% ממחיר ממ"ד ממוצע. כל המספרים שנזרקו הם השערות בלבד, שרק מעצימות את תחושת חוסר הוודאות והעלבון. "המדינה סירבה בתוקף לאשר לנו לפחות את האפשרות של להתפנות. היינו הלכה למעשה קו הגבול של הצפון שנה. יש סיכון מחושב שאני מסוגלת לקבל אותו בלגור פה – אבל איפה האחריות של המדינה?"

לדברי ליאור שחר, מנהל קהילת קיבוץ עמיר, המדינה יצרה פרדוקס. "כבר בתחילת המלחמה אפשרו פטור מהליך תכנוני, שמקצר קבלת היתרים לבניית ממ"ד מחודשים לשבועות – אבל מכיוון שמסרבים בתוקף להגיד אם יש או אין סבסוד, אף אחד לא מנצל את הפטור לבנות".

בעמיר ובכפר סאלד, כמו בכפר בלום, יותר משני שלישים מהמבנים אינם ממוגנים. בטווח בין 5 ל-9 ק"מ נמצאים 33 יישובים, בהם העיר נהריה, שגרים בהם כ-150 אלף תושבים. משרד הביטחון לא הגיב לשאלת 'דבר' אם נעשה סקר צרכים מיגוניים באזור, אך עמדתו רשמית של פיקוד העורף, כפי שבאה לידי ביטוי גם בוועדות הכנסת, היא שלמדינה יש אחריות למיגון האזור וניתן להניח שסקר כזה נעשה והנתונים מוכרים.

למרות הביקורת על מערך המיגון דרך מענקים, שגובהם לא התעדכן מאז 2018, לדעת שחר, מדובר במתווה עדיף על פני תכנון וביצוע ריכוזיים של הצבא, ושמרכז המאבק כרגע, כל עוד אין תקצוב, הוא לאפשר לתושבים לבנות עם הבטחה לקבלת מענק בעתיד. "אנחנו מוכנים לפשרה. אין כסף כרגע? לא מצליחים לקבל החלטה? בסדר גמור. תחליטו על תאריך שמאותו יום אפשר לבנות – והסבסוד יבוא בדיעבד. רק תוציאו אותנו מהקיפאון".