המועצה לביטחון תזונתי פרסמה היום (שישי) את המתווה הלאומי לביטחון תזונתי בישראל, שהוגש בשבוע שעבר לשר הרווחה יעקב מרגי, לאחר שנתיים של עבודה. בין ההמלצות במתווה: חקיקת חוק ביטחון תזונתי אוניברסלי, הגדלת ההשקעה הלאומית בביטחון תזונתי, הקמת מנגנון איתור וניטור של הנמצאים באי ביטחון תזונתי, קידום סל מזון בריא ונגיש ועדכון פיקוח המחירים על מחירי המזון, ותמיכה בחקלאות הישראלית.

על פי מחקר המועצה, שיעור אי הביטחון התזונתי בישראל, משמע, אי יכולת לצרוך מזון מזין ובריא בצורה שוטפת, הוא בין הגבוהים במדינות ה-OECD, ועומד על כ-30% מהנפשות הבוגרות בישראל הסובלות מאי ביטחון תזונתי (נכון ל-2023). 12.6% מהאנשים בישראל נמצאים באי ביטחון תזונתי חמור, כשכ-265,000 משפחות סובלות מאי ביטחון תזונתי, מתוכן 50% חיות באי ביטחון תזונתי חמור.

המועצה לביטחון תזונתי היא מועצה עצמאית המייעצת לממשלה בקביעת מדיניות לצמצום אי-הביטחון התזונתי, נושא הקשור למאבק בעוני, אך אינו חופף לו, וכולל היבטים נוספים הקשורים בביטחון תזונתי, כמו ביטחון מזון, והתמודדות עם קשיים בגידול וייצור מזון הנובעים מאסונות וממשבר האקלים, ועוד. בראשה עומד פרופ' רוני סטריאר מהאוניברסיטה העברית. המועצה הייתה בסכנת סגירה עד לפני מספר שבועות עקב הקמת הרשות למאבק בעוני, אולם בהכנה לקריאה השנייה והשלישית של החוק הוחלט להוציא את הסעיף שאמור היה לסגור אותה.

על פי הדו"ח, אי ביטחון תזונתי בישראל שכיח בקרב מקבלי קצבאות הבטחת הכנסה ונכות כללית, וביתר שאת בחברה הערבית, אשר שיעור אי הביטחון התזונתי בה גבוה כמעט פי ארבעה מן השיעור בחברה היהודית. למרות חומרת המצב, לא קיימת בישראל מדיניות לאומית לטיפול הולם בבעיה רב ממדית זו. הקמת הרשות למאבק בעוני תהיה הפעם הראשונה שרשות מתכללת עוסקת בנושא, אולם החוק המורה על הקמתה טרם עבר במליאה.

במועצה מצביעים על מספר תוכניות קיימות שעשויות לשמש בסיס למדיניות לאומית ובהן: המיזם הלאומי לביטחון תזונתי, תוכניות ההזנה של משרד החינוך, תוכנית הקצבות של משרד הרווחה והביטחון החברתי לתמיכה בעמותות הפועלות בתחום המזון ותוכנית לחלוקת תווי מזון, שהופעלה בזמן מגפת הקורונה ומאוחר יותר בין השנים 2023-2025 מטעם משרד הפנים – תוכנית שנויה במחלוקת, שקיבלה ביקורת רבה עקב התאמת הקריטריונים כך שייטיבו עם האוכלוסייה החרדית.

על פי ממצאי סקרים ארציים שנערכו במוסד לביטוח לאומי, שיעור המתאם בין אי הביטחון התזונתי ובין העוני עומד על יותר מ-60%, כשהסיבה המרכזית לאי ביטחון תזונתי במדינות המפותחות היא חוסר גישה למזון בשל היעדר יכולת כלכלית לרכוש אותו. לכן אי ביטחון תזונתי קשור קשר ישיר לעוני ולאי שוויון חברתי, ומשפיע במיוחד על אוכלוסיות מוחלשות. יש לתת את הדעת על הקשרים הללו כדי ליצור מענה הוליסטי ואפקטיבי למניעת אי הביטחון התזונתי.

ההמלצות: חקיקה, הגדלת השקעה, פיקוח מחירים ואיתור אנשים באי-ביטחון תזונתי

במרכז המתווה עומדות 10 המלצות ליבה שניסחה המועצה להגברת הביטחון התזונתי בישראל:

• חקיקת חוק ביטחון תזונתי אוניברסלי. קידום חקיקה שתעגן את הזכות למזון בריא כזכות בסיסית לכל אדם, כפי שקיים בחקיקה במדינות שונות ובאמנות בין-לאומיות, כבסיס לתוכניות לאומיות לביטחון תזונתי לאוכלוסייה.
• הגדלת ההשקעה הלאומית בביטחון תזונתי. הגדלה משמעותית, תקציבית ומערכתית של תוכניות לאומיות לביטחון תזונתי עבור אוכלוסיות המצויות באי ביטחון תזונתי עמוק ובעלות הכנסה נמוכה. במועצה טוענים כי הרחבת המיזם הלאומי לביטחון תזונתי ל-130 אלף משפחות תפחית משמעותית את שיעור האוכלוסייה הסובלת מאי ביטחון תזונתי חמור, כמו כן הרחבתו לאוכלוסיות נוספות.
• הקמת מנגנון איתור וניטור של הנמצאים באי ביטחון תזונתי, שיהיה מנגנון מקצועי לאיתור וניטור של הנמצאים באי ביטחון תזונתי, והקמה של מערך מידע עדכני.
• קידום סל מזון בריא ובר קיימא וקביעת תקן לסל מזון בריא ובר קיימא לכל משפחה המקבלת סיוע תזונתי, בהתאם להמלצות התזונה הלאומיות של משרד הבריאות.
• קידום מערך מזון חסין. תמיכה בחקלאות המקומית תוך איזון בין ייצור מקומי ובין ייבוא של מזון בצורה מושכלת ועל בסיס ניהול סיכונים כדי ליצור מערך מזון שיספק ביטחון מזון וביטחון תזונתי לכול, הן בשגרה והן בחירום.
• ארוחה לכל ילד. קידום מפעל הזנה אוניברסאלי במערכת החינוך.
• חיזוק היכולת של השלטון המקומי לחזק את הביטחון התזונתי. תקצוב הפעלת תוכניות לקידום ביטחון תזונתי בשלטון המקומי וקידום חקיקה המסדירה את אחריותו ומעורבותו של השלטון המקומי בקידום ביטחון תזונתי ברמה המקומית, כולל תקצוב.
•  עדכון פיקוח המחירים על מחירי המזון, בדגש על הגדלת מספר מוצרי המזון הבריאים והמזינים שחל עליהם פיקוח מחירים והפחתת מע"מ על המוצרים הללו, כנהוג בחלק מהמדינות המפותחות.
• הסדרת יחסי המדינה והמגזר השלישי (עמותות) בנושא המזון: הגדרת תפקידם של ארגוני מזון, תחומי אחריותם, דרכי עבודה משותפות, קריטריונים למתן סיוע, אמות מידה תזונתיות וסביבתיות למתן סיוע וסוגיות של תקצוב והערכה.
• ביסוס התמיכה הלאומית בהצלת מזון. כיום, פרויקטים של הצלת מזון מתבצעים על ידי גופי החברה האזרחית בלבד באמצעות תרומות והתנדבות. המועצה ממליצה להפוך תהליכי הצלת מזון למפעל לאומי לניצול מרבי של משאבי החקלאות המקומית, בעיקר פירות וירקות טריים.

יו"ר המועצה: "נדרשת מדיניות לאומית כוללת"

"שיעורי אי ביטחון תזונתי לצד מדדי יוקר המחיה בישראל מקשים על השתלבותן החברתית של קבוצות אוכלוסייה רבות, מעכבים את הצמיחה הכלכלית ואת פיתוח ההון האנושי", כתב יו"ר המועצה לביטחון תזונתי, פרופ' רוני סטריאר, "מלבד זאת, בשל אי היערכות המדינה למשבר האקלים ולתוצאותיו ההרסניות לחקלאות ולמשק, נדרשת חשיבה מערכתית להבטחת הביטחון התזונתי והמזון לדורות הבאים הן בשגרה והן בשעת חירום".

"לשם כך נחוצה מדיניות לאומית כוללת, בין משרדית, בין מגזרית ובין תחומית. אנו סבורים שיש בישראל הידע, היכולות והמשאבים הנדרשים לצמצום משמעותי של ממדי אי הביטחון התזונתי. אנו תקווה שהמתווה המוצע כאן אשר מבטא את עבודתם המשותפת של נציגי משרדי ממשלה, נציגי ארגוני מזון, חוקרים באקדמיה ופעילים חברתיים , ישמש בסיס לקידום מדיניות לאומית שתקדם צדק ואיתנות תזונתיים ברי קיימא".