נשיא ארה"ב דונלד טראמפ חתם לפני כשבועיים על צו האוסר על נשים טרנסג'נדריות להתחרות בספורט נשים, וקבע כי המדינה לא תסבסד מוסדות חינוך שלא יפעלו כך. פעם נוספת טראמפ משתמש בכוחו כדי לרמוס את זכויותיהם של אנשים טרנסג'נדרים באצטלה של "צדק לנשים" – ומרחיק נשים טרנסיות מספורט תחרותי.
כבר לפני שנה היה ברור שהטרנסים הם רק קצה הקרחון, והמתקפה עליהם היא חלק ממתקפה גדולה יותר, עם מטענים מיזוגניים ומפלים לא רק ביחס לאנשים טרנסים. המקרה שהתפרסם הוא של אימאן ח'ליף, המתאגרפת המרוקאית, באולימפיאדה האחרונה. כשהתחרתה שמחתי שאין אישה טרנסית באולימפיאדה, כי ידעתי שהדבר יעורר סערה, אך מתברר שבימינו אישה אפילו לא צריכה להיות טרנסית כדי לעורר זעם על טרנסים. מה עשתה ח'ליף שסווגה כגבר בהתבטאויות של הסופרת ג'יי קיי רולינג ושל שאר הגברים השוביניסטים? זה לא יכול להיות הגובה שלה, שהרי המתחרה שלה הייתה בגובה זהה. זו לא מסת השריר, שהרי גם זו הייתה זהה למתחרותיה. אז מה גרם לקרב אגרוף בין שתי נשים להפוך ל"דיבייט טרנסיות בספורט"?
התשובה לכך פשוטה. בקצרה, תחושת הבטן של הטרנספובים אומרת שאין דבר כזה שאישה לבנה ובוכייה. היא לא קורבן. אם יש קורבן בקרב אגרוף, יש גם מתעלל. ח׳ליף פשוט לא נראית נשית דיה כדי לשכנע את הטרנספובים שהיא אישה. היא חייבת, אם כך, להיות גבר אלים. אישה שאינה מתנהגת או נראית ״נשית״ אינה קיימת אצל טרנספובים ומיזוגנים.
הטענה הרווחת בקרב הטרנספובים, שטרנסיות הן פשוט גברים רודפים ומתעללים, אינה מדברת על נשים טרנסיות. היא מדברת על כך שנשים מפחדות מגברים רודפים ומתעללים. כשמשווים אישה שמתחרה באגרוף לגבר אלים ואת האישה המתחרה השנייה לקורבן, הפחד אינו מנשים מתאגרפות – אלא מגברים אלימים. נשים מתאגרפות נתפסות בהכרח כקורבן חלש שלא יכול להיות אגרסיבי. אנחנו כחברה היינו צריכות להתקדם מהנרטיבים האלו כבר מזמן.
בציוץ הטרנספובי הראשון של רולינג לגבי הסאגה הזו היא השתמשה במילים "ראינו שהוא גבר". הוויכוח על מי אישה ומי גבר לפי טרנספובים כבר לא רק קשור לגניטליה של אדם או לחִברות של אדם בילדותו. זה קשור למראה שלו. היא פשוט החליטה על פי תחושת הבטן שלה וטעתה. זה כמובן מבוסס על האמירה המגוחכת של טרנספובים – we can always tell ("אנחנו תמיד מזהים"). זה לא משנה מה המין שלכם או אם הייתם ילד או ילדה בילדותכם. הדבר היחיד שמשנה הוא איך שאני תופסת את האדם שמולי. זה תוצר ישיר של טרנספוביה. טרנספובים רוצים לגרש טרנסים מהעולם, ולכן מנסים לזהות מי הטרף שלהם.
אך מה לעשות, אין לטרנספובים קרניות רנטגן בעיניים. זה מזכיר לי את הפעם ההיא שהזמינו טרנספוב מפורסם לתוכנית בידור, הראו לו תמונות של ספורטאיות אולימפיות ושאלו אותו מי מהמתחרות שהוא רואה לפניו הן גברים. הוא ענה שרוב הנשים שם הן "גברים", אף שכולן היו נשים סיסג'נדריות. לסמוך על האינטואיציה שלנו זה טוב ויפה כשמדובר בנושאים הקשורים לעצמנו, אולם אסור לשכוח כי האינטואיציה שלנו בהכרח מוטה.
אותם האנשים לא משתמשים ברטוריקה הזו כי אכפת להם מספורט. רולינג, טראמפ ואילון מאסק מעולם לא דיברו על ספורט בזמנם הפנוי. מה שהם כן דיברו עליו זה על כך שהם רוצים למחוק אנשים טרנסג'נדרים מהעולם. הדבר נכון לגבי כמעט כל ויכוח שאנשים טרנסים הם מרכזו. השאלה היא אף פעם לא אם מותר לטרנסיות להשתמש בשירותי נשים, אם מותר לטרנסים לצאת מהארון בפני ילדים או אם לטרנסיות מותר להשתתף בתחרויות ספורט. השאלה האמיתית שמתחבאת מאחורי כל השאלות האלו היא אם לטרנסים מגיע קיום ציבורי וזכויות, אם אנחנו רואים אותם בתור מה שהם, ואם מגיע להם לחיות.
האידיאולוגיה הטרנספובית מזמן לא פוגעת רק בטרנסים. היא פוגעת בכולם, ומתחילה בטרנסים, אחריהם בנשים לא לבנות – ואז בכלל הנשים. בימים קשים כאלו, שבהם האקלים העולמי מסרב להכיר בקיומם של אנשים טרנסג׳נדרים, בואו נבחר להיות בצד הלא מדכא של האנושות, ולזכור שטרנסים הם קודם כול אנשים.
הכותבת היא אקטיביסטית ומרצה טרנסית, מדריכה בהוסטל דרורים וחברת מטה בארגון חברותא
