מאז אירועי 7 באוקטובר ופרוץ מלחמת 'חרבות ברזל', חלה עלייה בתופעות אנטישמיות באוסטרליה. מקרים רבים עלו לכותרות, כגון הצתת בית הכנסת 'עדת ישראל' במלבורן בדצמבר 2024 והדיווח בפברואר 2025 על אח ואחות בסידני שאמרו כי יהרגו כל מטופל ישראלי שיטפלו בו. בחודשים האחרונים, גורמים בממשל האוסטרלי ובמערכות האקדמיות מנסים להיאבק בתופעה.

בקמפוסים של האוניברסיטאות האוסטרליות מתקיים דיון פוליטי סוער גם בימים כתיקונם, אך לאחרונה סטודנטים יהודים רבים מדווחים כי הם מרגישים פחות ופחות בטוחים, תוך שהם מציינים מקרים של הטרדה, הפחדה והדרה מאירועי קמפוס. חלקם חוו אלימות מילולית או ראו כתובות גרפיטי אנטישמיות, וחלקם מספרים שטענותיהם בדבר אנטישמיות נדחות או נתקלות בעוינות כשהם מביעים אותם.

הנהלות האוניברסיטאות מתקשות לאזן בין חופש הביטוי לבין הטיפול בשיח פוגעני או גזעני. במצב זה, סטודנטים יהודים רבים שואלים את עצמם האם הקמפוסים שלהם עדיין מהווים מרחבים מקבלים ופתוחים עבורם.

ג'וש ברנס, חבר פרלמנט יהודי ממלבורן, תיאר את העלייה באנטישמיות באוסטרליה כחמורה ביותר. ברנס הוביל את החקירה הפדרלית בנושא אנטישמיות בקמפוסים, אחריות כבדה שלדבריו דמתה לפעילות החקיקה שלו בתקופת מגפת הקורונה.
"אני חבר בכיר בקהילה היהודית באוסטרליה, ויש לי את הזכות לייצג בפרלמנט הפדרלי" אמר ברנס. "החובה שלי היא להדוף את האנטישמיות אל הפינה האפלה ביותר של החברה שלנו".

ברנס חושב על שני ציבורין נפרדים בפעילותו במאבק באנטישמיות. הקהל האחד הוא הקהילה היהודית עצמה – כ-100,000 איש, פחות מחצי אחוז מאוכלוסיית אוסטרליה – שלהם הוא מעוניין להשיב את הביטחון ולתת להם את התחושה שיש להם ייצוג. הקהל השני הוא הציבור האוסטרלי הרחב, "שבכנות, הרוב המוחלט שבו שונא אנטישמיות" אומר ברנס. "אני מקבל שיחות ומכתבי דואר אלקטרוני באופן יומיומיים מאנשים שאומרים שהם מצטערים על מה שקורה לקהילה שלנו. הרוב המכריע חושב שזה פשוט לא אוסטרלי".

בחודש שעבר פורסם דו"ח מפורט על החקירה הפדרלית בהובלת ברנס בנוגע לאנטישמיות בקמפוסים. "זה היה חייב להיות ציבורי, רציני וממוקד. אבל היינו צריכים גם להיות מהירים יחסית בגיבוש המסקנות," אמר. "גיבשנו סדרת המלצות שאוניברסיטאות יכולות ליישם, אבל כולן מתמקדות בכך שהאוניברסיטאות יפגינו הבנה של מהי אנטישמיות, ידאגו להשלכות במקרה של תקריות אנטישמיות, וישמרו על קשר שוטף עם סטודנטים ואנשי סגל יהודים כדי להבטיח שהנושא מטופל ברצינות".

דיוויד סלוצקי, ראש המרכז האוסטרלי לציוויליזציה יהודית (ACJC) באוניברסיטת מונאש, סיפק פרספקטיבה אקדמית ומנהלית על האנטישמיות בקמפוסים באוסטרליה. המרכז שאותו הוא מנהל הוא המוסד המוביל לחקר היהדות בחצי הכדור הדרומי, עם כ-1,300 סטודנטים, שרובם אינם יהודים.

סלוצקי מסביר שחינוך בנוגע לאנטישמיות היה אחד מיעדי המרכז מאז היווסדו לפני 33 שנים, אך ההקשר של משימתו השתנה בעקבות מתקפות 7 באוקטובר: "האופן שבו אנו חושבים על אנטישמיות ועל השפעתה על תחום העיסוק שלנו ועל העולם בהחלט שינה את היעדים האסטרטגיים שלנו בטווח הקצר והבינוני. דבר אחד שהפך לברור הוא שהתמודדות עם אנטישמיות היא כיום חלק משמעותי מהסיבה שבגללה אנו עושים את מה שאנחנו עושים."

"אני חושב שהדרך הטובה ביותר להילחם באנטישמיות, או לפחות לנסות למנוע אותה, היא ללמד על יהודים ויהדות כתרבות היסטורית חיה ונושמת, ולא רק לראות יהודים כקורבנות," הוסיף סלוצקי. "אז חינוך על השואה הוא חלק חשוב ממה שאנחנו עושים, אבל הוא לא כל מה שאנחנו עושים. לפתע, העבודה שלנו קיבלה תחושת דחיפות מוגברת. בחלק מהמקרים אנחנו אפילו מגיבים ישירות לאנטישמיות"

דו"ח שפרסם המרכז בשנה שעברה על חוויותיהם של יהודים אוסטרלים בחמשת השבועות שלאחר מתקפת 7 באוקטובר, העלה ממצאים מדאיגים. יותר משני שלישים מהסטודנטים היהודים באוסטרליה דיווחו על עוינות כלפי ישראל מצד סטודנטים אחרים, וכמחציתם חוו עוינות כלפי ישראל מצד מרצים או הנהלת האוניברסיטאות. 90% מהסטודנטים היהודים ראו גרפיטי, פוסטרים או פליירים עם מסרים אנטישמיים או דימויים נאציים, ו-72% אמרו שהם מרגישים מואשמים במעשיה של ממשלת ישראל בשל היותם יהודיים.

כמובן, לא כולם יסכימו שעוינות כלפי ישראל היא בהכרח אנטישמיות, גם אם היא תורמת לתחושת חוסר הביטחון של סטודנטים יהודים בשבועות שאחרי המקפה הקטלנית ביותר נגד יהודים מאז השואה. מסיבה זו, מיקוד מרכזי של החקירה הפדרלית היה לקבוע הגדרה מוסכמת של אנטישמיות שהגורמים השונים יסכימו עליה.

למרות שהדבר נראה פשוט, ההבחנה בין ביקורת לגיטימית על מדינת ישראל לבין רטוריקה החוצה את הגבול לאנטישמיות התגלתה כמורכבת. כפי שסלוצקי ניסח זאת, "הגדרות אינן מושלמות, הן לא מדויקות ומשתנות עם הזמן".

עשרות מדינות, ערים וארגונים ברחבי העולם אימצו את הגדרת העבודה של הברית הבינלאומית לזיכרון השואה (IHRA) לאנטישמיות. הגדרה זו קובעת כי "אנטישמיות היא תפיסה מסוימת על יהודים, שעשויה להתבטא כשנאה כלפי יהודים.". ההגדרה מציינת כי ביקורת על ישראל יכולה להיות אנטישמית כאשר היא מטילה על כל היהודים אחריות קולקטיבית למעשיה, משווה את ישראל לגרמניה הנאצית או מציגה את עצם קיומה של מדינה יהודית כפרויקט גזעני.

ארגון "קבוצת השמונה"—המייצג את האוניברסיטאות הגדולות באוסטרליה—לא אימץ את ההגדרה של IHRA, אך הגדרת האנטישמיות שגיבש הייתה דומה מאוד. סלוצקי תיאר את ההגדרה החדשה כ"לא מושלמת" אך ציין כי הגדרה מושלמת לא תוכל להתקבל בקונצנזוס.
"יש כאן גם שאלה של כוונה מול השפעה," הוסיף. "יכול להיות שמישהו אומר משהו מבלי להתכוון להיות אנטישמי, אבל זה לא אומר שאפשר להתעלם מהאופן שבו זה מתקבל אצל הצד השני".

הקיטוב שיצרה המלחמה בישראל דחף רבים באוסטרליה לעמדות קיצוניות. "לא משנה מה הדעה שלך על ישראל ופלסטין, חשוב להבין מדוע רבים, ואולי רוב, היהודים האוסטרלים מושפעים כל כך ממה שקורה שם" אמר סלוצקי. "עבורם, זה לא רק עניין פוליטי אלא עניין של זהות, תרבות וחיבור".

למרות האתגרים, סלוצקי שואב תקווה מהסטודנטים שהוא פוגש: "אני רואה צעירים שמאוד אכפת להם מהעולם. ואני רואה מנהיגים עתידיים. יש אנשים צעירים מבריקים ומרשימים שיום אחד יובילו את הקהילה שלנו, ושבאמת אכפת להם להפוך את אוסטרליה למקום בטוח ומכיל יותר".