משתמשי פייסבוק בצפון מוצאים את עצמם מטורגטים כבר כמה שבועות לסרטון של ראש מועצת מטולה, דוד אזולאי, שבו הוא מבקש מתושבי המדינה לתרום למען תושבי המושבה שהמדינה מסרבת לממן את המשך פינוים. "חזרה לא יכולה להיות למקום פגוע והרוס", צעק אזולאי בסרטון. "איך מחזירים ילדים למסגרות חינוכיות שאינן קיימות?" ברקע נראים גגות הבתים של שכונת הר צפייה שאינם עוד וגדרות הרוסות. "המדינה לא מוכנה להסתכל במציאות של מטולה בעיניים!"

כשנכנסים לדף הפייסבוק של המועצה, התושבים מתבקשים למלא קובץ דיווח על המפגעים בבתיהם, שבו הם נשאלים כמה זמן ייקח עוד, להבנתם, למס רכוש לתקן אותם. המועצה מנסה להוכיח כך שזמן השיקום ארוך ממה שמצהירים במס רכוש, ובכך לחזק את טיעוני התביעה, שהוגשה לפני חודש לבג"ץ, שלרשויות המדינה אין כלים להתמודד עם מושבה שבה 70% מהמבנים נפגעו מהלחימה.

"אני אומר את זה באופן חד-משמעי: אי אפשר לחזור למטולה", אומר ל'דבר' רמי רבינוביץ', מנהל מתנ"ס מטולה. הוא מונה את הסיבות העיקריות לכך, הגלויות לכל עין של מי שמבקר בה: כמעט כל הכבישים נמצאים בשיפוצים תמידיים שמקשים מאוד על הניידות במושבה; תשתיות נוספות הקשורות בחשמל, מים ושלל ההיבטים הנדרשים לתפקוד השוטף של מושבה נמצאים בשלבי שיפוץ ומשתקים חלקים נרחבים ממנו; גגות, קירות וחלונות של מבני ציבור רבים ניזוקו מפגיעות ישירות ובעיקר היקפיות, בהם בית הספר היסודי 'הנדיב' ואולם הספורט – ובכך נגזר עליהם להיות סגורים. בגוף העתירה בת 125 העמודים נגד המדינה, סגירתם המתמשכת של מוסדות החינוך היא הטיעון מרכזי לכך שמצבה של מטולה שונה מזה של שאר היישובים.

"אין מספיק קבלנים כדי שהשיפוץ יהיה מהיר", קובע רבינוביץ', את העבודות על התשתיות והתחזוקה הוא מגדיר לא פחות מסכנה לילדים קטנים, והן אחת הסיבות שלדעתו הורים לא חוזרים, מלבד הסכנה הביטחונית. "אין פה עולם חברתי. אין פה חינוך. זה לא מקום לילדים להיות בו וזה ברור לכולם – יש פה אירוע חריג. אז למה לפתוח חזית מולנו?"

מטולה ריקה מאדם. על פי נתוני מטה תנופה לצפון לסוף השבוע האחרון, כ-55% מתושבי הצפון כבר חזרו לבתיהם. על פי נתוני מטולה חזרו למושבה פחות מ-8%. מהליכה ברחובות בשיאו של היום זה נראה אפילו פחות, וזה לא שונה בהרבה מהליכה בו בימים הראשונים של הפסקת האש לפני ארבעה חודשים. הרחובות הנטושים מלאים בחפצים זרוקים. עובדי שיפוצים בבתים ובכבישים, שעליהם נוסעות בעיקר משאיות עם ציוד בנייה וכלי רכב צבאיים בדרכם לגבול – מעט מהתושבים מגיעים לבחון את השיפוצים ולנקות.

מאז עתירת המועצה, שבג"ץ אמור לפסוק לגביה בעוד שבוע, הגיע למקום נציג בית המשפט כדי לבדוק מקרוב. לטענת הנוכחים, גם הוא הופתע לראות כמה המושבה שוממה. ללא ספק, אם חוק בישראל היה קובע קריטריון למהו יישוב לא-מפונה בישראל – מטולה לא הייתה עומדת בו.

בדיונים בכנסת בדבר מערך החזרה לצפון ניסו להבין כמה כבר עולה לפנות 2,100 תושבים. התשובה לכך, אם רוצים לאפשר לילדים לסיים את שנת הלימודים, היא 44.5 מיליון שקלים. לשם השוואה, תקציב השיקום לצפון עומד על 15 מיליארד שקלים. זה יהיה תג המחיר של ארבעה חודשי פינוי נוספים, למושבה שכחמישית ממנה הם ילדים ונוער עד גיל 18, על פי תחשיב הפינוי הקבוע של 100 שקלים ליום לצעיר ו-200 למבוגר.

לטענת השר לשיקום הנגב והגליל זאב אלקין, התושבים לא הופקרו. להפך. התושבים שמפונים לבתי המלון יוכלו להיות שם עד סוף יוני, ולאלו ששוכרים דירה, המענק החד-פעמי אמור לאפשר את כרית האוויר הנדרשת עד סוף שנת הלימודים. טענת פרקליטות המדינה בעתירה של מטולה קובעת דבר דומה – המדינה אפשרה מספיק כלים עבור תושבי מטולה לאפשר לילדיהם להשלים את שנת הלימודים, כולל מערך הסעות מפותח לבתי הספר באזור ראש פינה. אך במטולה מתעקשים – מדובר בסכום שלא יכול לממן את המשך הפינוי של רוב האנשים ובכל מקרה, בניגוד לרוב היישובים האחרים שפונו, לרובם אין ברירה – המושבה שלהם אינה ערוכה לקליטה והנסיעות ארוכות ולא פרופורציונליות.

"בניגוד למה שאומר ראש המועצה, רוב הבתים במטולה במצב סביר", מספר אחד מתושבי המושבה. "התושבים אינם חוזרים כי אין פתרון אמיתי לחינוך, וכי ראש המועצה קורא לתושבים לא לחזור". לדבריו, קמפיין מימון ההמונים זוכה לתגובות שליליות מאוד במושבה, אף שהטיעון בבסיסו דווקא מקובל על כולם – תחושה שהמדינה החליטה להיצמד לתכתיבים ביטחוניים צרים (היישוב בטוח) ואינה מוכנה להתגמש עבור המושבה ולו במעט. בג"ץ כבר דחה על הסף את עתירת קריית שמונה להמשך מימון מוסדות החינוך מחוץ לעיר, ובמטולה יופתעו אם יפסוק אחרת לגבי מצבם.

הם גם מסתכלים על המושב אביבים ועל קיבוץ מנרה, שנמצאים בסיטואציה דומה (אף שאחוזי החזרה אליהם גבוהים יותר) ומבינים שאישור הארכת הפינוי במקום אחד יכול להכריע על אחרים וליצור תקדימים משפטיים כלכליים שהאוצר ייאבק בהם עד חורמה.

"מבחינת הבריאות הנפשית של הילדים שלי, לא יכולתי לאפשר חזרה – לא מעניין אותי כמה כסף זה ייקח ממני", אומרת מירי ערמון, תושבת המועצה ובת למשפחה ותיקה בה. היא מסרבת לשוב  למטולה כדי שלא תצטרך לתזז את ילדיה שוב בין מוסדות החינוך.

ביתה בתהליכי שיפוץ מתקדמים בגלל פגיעות הדף, אך מכיוון שרק חצי ממנו שופץ, היא אינה מוכרת כזכאית לפינוי על חשבון מס רכוש, לכן תיאלץ לשכור מכספי המענק החד-פעמי ולאחר מכן מכיסה שלה. "מאוד קשה להשיג את מס רכוש, וזה מעכב את השיפוצים להרבה אנשים עוד שבועות קדימה. לא מאפשרים ודאות לגבי החזרה. הדרישה שלנו לחזור למקום ראוי היא לא בכיינות".

עם זאת, גם היא חושבת שהקמפיין של ראש המועצה אינו ראוי ואינו מכבד את התושבים, וכי אין צורך לקושש תרומות מהציבור בזמן שמי שאחראי לבלאגן זו המדינה. "מפריע לי מאוד שבזמן המלחמה כל פוליטיקאי זוטר היה מגיע להצטלם פה בחמ"ל, ועכשיו לא רואים אותם בכלל. אני רוצה שיכירו שזה המצב, וממקום של חוזק יאפשרו לנו לחזור".