אחד מצעדי ממשל טראמפ נגד הקהילה הטרנסית גורם לי לפחד לבקר את המשפחה שלי בארצות הברית. נשיא ארה"ב דונלד טראמפ קבע בצו נשיאותי שהמגדר בדרכונים חייב להתאים למין שנקבע בלידה. אלה שביקשו לשנות את המגדר שלהם בדרכון נדחו; אלה ששינו אותו בעבר וביקשו לחדש את דרכוניהם, סימון המגדר שלהם הוחלף בחזרה. החשש של אזרחים אמריקאים טרנסים שחיים מחוץ לארצות הברית, כמוני, הוא שאם ננסה להיכנס למדינה, אנחנו עלולים להיעצר על שימוש בדרכון שגוי.
הצעד הזה הוא חלק ממתקפה פוליטית מאורגנת, שגורמת לקהילה הטרנסית בארצות הברית לחיות בפחד. טראמפ הנחה בצווים שפרסם למחוק את ההכרה המשפטית בזהות מגדרית שאינה תואמת למין שיוחס בלידה; לאסור על שירות טרנסים בצבא, ולהגדיר את החיילים הטרנסים "חסרי כבוד" (Dishonorableׂ); ולמנוע טיפולי התאמה מגדרית לטרנסים מתחת לגיל 19.
העובדה שהגבלת טיפולי ההתאמה המגדרית כוללת בגירים עלולה להיות תקדים מסוכן לאיסור על שירותי בריאות לטרנסג'נדרים בכל הגילים, בניגוד לרטוריקה המתהדרת בניסיון "להגן על הילדים". הרטוריקה המניפולטיבית הזו מתבטאת גם ביחס להצעת החוק שמגדירה את לבושם של טרנסים "מגונה מינית".
חברת בית הנבחרים של מונטנה זואי זפיר, אישה טרנסית, אמרה על הצעת החוק הזו: "כאשר אני הולכת עם בני לבית הספר, זאת לא תצוגה של תאווה, לא פטיש. זו המשפחה שלי. יש לנו חוקים אחרים כדי למנוע הופעות מגונות בפני ילדים. החוק הזה הוא דרך לפגוע בקהילה הטרנסית". ההנהגה האמריקאית מקרבת את המצב שבו יציאה של אדם טרנס מביתו תיחשב לפשע.
למזלי, אני לא גרה בארצות הברית, כך שאני לא מושפעת מהצעדים האלו בחיי היום-יום. אבל יש לי חברות עם פחות מזל. בישראל טרם הונהגה מדיניות כה דרקונית, אך הקהילה הטרנסית בארץ חוששת שהממשלה הנוכחית תלך בעקבות ארצות הברית במתקפה על זכויותינו הבסיסיות. החשש הזה מקבל תוקף מהרכב הממשלה והקואליציה ומהתבטאויות של כמה מחבריהן.
מפלגת 'נעם' הלהט"בופובית של אבי מעוז מיהרה לתלות שלט באיילון המהדהד את טראמפ: "זכר ונקבה בלבד". אך מעוז אינו היחיד. שר האוצר בצלאל סמוטריץ' הצטרף ב-2022 להפגנות של הורי תלמידים בבית ספר דתי, על רקע הגילוי שאחד התלמידים, בן שמונה, הוא טרנסג'נדר. סמוטריץ' הצהיר אז ש"אין מקום בחינוך הממלכתי-דתי לבלבולי דעות והשקפות כאלה הפוגעים קשות בערכים, בבריאות הטבעית ובזהות של תלמידיו". במקרה דומה, תלמידה בת 7 בבית ספר בהרצליה יצאה מהארון כטרנסג'נדרית, וסגן ראש העיר מטעם דגל התורה אלעד צדיקוב אמר ש"הילדים מבולבלים ונבוכים", וכי "הרצליה מהווה קרקע נוחה לצקת תוכן פרוגרסיבי מעוות לילדי מערכת החינוך". כשחברי כנסת ופוליטיקאים אומרים שהכרה בקיום שלנו היא בלבול או עיוות, זה נותן לגיטימציה לפגיעה בנו.
הקהילה הטרנסית בישראל כבר מתמודדת עם קשיים בתחומים רבים, בהם תעסוקה, שירותי בריאות, הטרדה ואלימות. ארגון מעברים פרסם סיכום של מחקרים רבים בנושא, שממנו עולות תוצאות מדאיגות. נכון ל-2022, רבע מהמעסיקים אמרו שהם לא מוכנים להעסיק אנשים טרנסים. רק 25% מבני הקהילה הטרנסית עבדו במשרה מלאה, וחצי מהם – בשכר נמוך משכר המינימום. 40% מהאנשים הטרנסים דיווחו שצוות רפואי סירב לטפל בהם בגלל זהותם המגדרית, ו-57% נמנעים מפנייה לטיפול רפואי בגלל פחד מהתעללות.
אנשים טרנסים בארץ חווים גם עלייה במקרי ההטרדה והאלימות. בין 2021 ל-2022 הייתה עלייה של 53% בדווחים על אירועי שנאה טרנספוביים, ובין הרבעון הראשון של 2022 והרבעון הראשון של 2023 – עלייה של 400%. הנתונים האלה מראים שאפילו בלי חקיקה כמו בארצות הברית, לאנשים טרנסים יש קושי גדול להשתתף בחיים הציבוריים, ואף לשמור על ביטחונם האישי.
הרבה ממי ששונאים אותנו לא באמת מכירים אותנו. יש שקרים רבים שמופצים עלינו, וטעויות רבות בהבנה – וכל מה שצריך כדי להתגבר על כך הוא לדבר איתנו וללמוד. יום הנראות הטרנסית לא ישיג את מטרתו רק בכך שחברי הקהילה הטרנסית יתאמצו להעלות מודעות. נדרש שגם סיסג'נדרים (אנשים שאינם טרנסג'נדרים) רבים יבחרו אקטיבית להקשיב וללמוד, וגם להפיץ את המסר שאנחנו בני אדם כמו כולם, הראויים לביטחון, לבריאות ולכבוד.
