הסתדרות האחים והאחיות ערכה ערב הוקרה מיוחד לציון מורשתה של יושבת הראש היוצאת, אילנה כהן, אשר הנהיגה את האיגוד במשך כשלושה עשורים. באירוע, שנערך בתיאטרון גבעתיים בהשתתפות משפחתה, שותפיה מהאיגוד לאורך הדרך לצד בכירים במערכת הבריאות ובאוצר אשר נשאו ונתנו עמה לאורך השנים – סיפורים המתארים את דמותה, פועלה והשפעתה על עיצוב מערכת הבריאות ומקצוע האחיות בישראל.

"אני רוצה לומר לך תודה ענקית בשם כל אח ואחות, מטפל ומטופלת", אמר יו"ר הסתדרות האחים והאחיות הנכנס שאול סקיף, "כל מי שעובד במערכת הבריאות צריך להודות לך. את זו שהביאה את הסכם התקינה, את האקדמיזציה של המקצוע, את קיצור שעות העבודה ושיפור תנאי השכר. חתימה על עשרות הסכמים תוך התעמקות בפרטים הקטנים, ודאגה רבה הן לאחיות עצמן והן למטופלים. למדינת ישראל היה את בן גוריון, לאחים ולאחיות יש את אילנה כהן. את בנית את היסוד. לנו, נבחרת האיגוד שנבחרה, יש מחויבות אדירה לשמור על המפעל הזה ולהוביל אותו ברוחך".

"אילנה תמיד התערבה איפה שאמרו לה לא להתערב", אמר מנכ"ל הסתדרות האחיות עו"ד אורי פליישמן, "במו ידיה ופיה היא שיפרה את מערכת הבריאות באופן שהציל את חייהם של אלפי אנשים במדינה, כשדאגה להגדיר כמה אנשי טיפול יהיו על כל חולה, כשדחפה להוסיף עוד אלפי עובדים למערכת הבריאות כדי שהציבור יקבל טיפול יותר טוב". לדבריו, כאשת איגוד מקצועית, כהן ידעה להיאבק ללא פשרות מול הצד השני, אבל תמיד לגופו של עניין ולא לגופו של אדם: "תמיד עם הטרולי עמוס המסמכים, יודעת את הפרטים טוב מכולם. אף פעם לא ביקשה מקום או זכות, לקחה את המושכות בלי להתנצל – לא על היותה אישה, לא על היותה אחות, ולא על היותה איגוד מקצועי. את כל זה ידעה תמיד להקליל בבדיחה, בחטיף טוויסט ששלפה מהתיק והייתה מגישה גם לצד השני למשא ומתן, זה שעמו התווכחה רק לפני רגע".

"כשהגעתי להסתדרות מיד זיהיתי מי בת הברית האמיתית שלי, שיודעת להוביל מאבק – לא רק לשמו, אלא כדי לשנות את דעת הקהל", סיפר עמיר פרץ, שעמד בראש ההסתדרות בתחילת שנות האלפיים, ושגייס את כהן לצידו להקמת מפלגת 'עם אחד', במסגרתה נבחרה לכנסת ה-16. פרץ הוסיף: "לא פשוט להסביר לציבור מהו מאבק עובדים. קשה להסביר לאדם למה זה שביטלו לו את הניתוח בגלל שביתה זה בסופו של דבר לטובתו, כי השביתה נאבקת על קיום מערכת הבריאות. אבל אילנה ידעה לעשות זאת, להסביר את החשיבות של רפואה ציבורית ושיפור מעמד האחיות. אני שמח על העשייה המשותפת שלנו".

מנכ"ל איכילוב ומנכ"ל משרד הבריאות לשעבר, רוני גמזו, סיפר כיצד נעזר בכהן לגיוס תקנים שהיו חסרים בבית החולים: "כשפגשתי את אילנה בוועדת המעקב של הסכם האחיות, ראיתי שמעבר ליכולת שלה להילחם עם 100% כריזמה, יש לה גם מוח מתמטי, אנליטי וחכם. היא נתנה לי את השיעור הראשון שלי במערכת הבריאות. היא הייתה מגיעה למשרד של ברבש (אז מנכ"ל משרד הבריאות), מסתכלת בעיניים שלנו ואומרת: 'לא סתם קיבלת 100 תקנים, בוא נראה איך אתה מחלק אותם'. היא הייתה יושבת עם יו"ר הוועד ומסמנת את המקומות שחסר בהם. גם כמנכ"ל משרד הבריאות, הקצב והיסודיות שלה תמיד הרשימו אותי. באוצר לא היו רגילים לחדות ולמהירות הזו, וזה תמיד היה משולב עם סולם ערכים ולא לקבל את זה שדוחפים חולים לפרוזדור".

פרופ' זאב אקשטיין, לשעבר מנכ"ל בתי החולים שיבא והדסה, סיפר על עבודתו עם כהן בראשית הקריירה הרפואית שלו כנציג העובדים מטעם הרופאים המתמחים: "לא היה לי כל כך הרבה ממי ללמוד והחלטתי ללמוד ממי שלא עושה מאבקים מיותרים אבל יודעת להביא הישגים. אחר כך נאלצתי להתמודד מול אילנה בצד ההנהלה. היא התבלטה כ'צרה צרורה' שלא מתעסקים איתה, תדמית שבסופו של דבר סייעה לה מאוד מול המשרדים לאורך השנים. היא לא התביישה להאשים את האוצר בעזות מצח ובחוצפה כשאיים לפגוע באחיות".

משה בר סימן טוב, מנכ"ל משרד הבריאות ובעברו המשנה לראש אגף תקציבים באוצר, הודה שהוא מתקשה לדמיין את מערכת הבריאות בלי אילנה. "בכל משא ומתן, היא הייתה מגדירה מראש מה היא רוצה – ולא יעזור לך… כל מה שנותר לך זה להסכים. בסוף אם היא נחמדה אלייך היא מקסימום מוכנה לפרוש את זה לעוד פעימה… ראיתי את זה גם בתקופתי באוצר. למה כולם מתמכרים אליה? היא תמיד מסתכלת על הדברים דרך טובת המערכת, באופן אמיתי. עובדים אוהבים לדבר בשם הציבור הכללי, אבל אילנה באמת דיברה על בריאות הנפש, על שיקום, על העומסים במחלקות הפנימיות. הציבה יעדים והגיעה אליהם".

"את אילנה הכרתי בגיל 24 כשנבחרתי לוועד העובדים בקפלן", סיפר פרוספר בן חמו, יו"ר ארגון עובדי קופת חולים כללית, "בשנת 88' אמרו לי: 'צריך לעלות לירושלים. האחיות שובתות שם רעב, נלך לעודד אותן. הדבר הראשון שראיתי כשהגענו לשם היה את אילנה כהן מדברת. שמעתי אותה, ואמרתי בליבי 'אני רוצה להיות כמוה', אעשה הכול כדי להיות כמוה. אילנה אני תלמיד שלך. האחיות בישראל זכו במנהיגה, ביושרה, בחברות ובנאמנות שלך".

"אי אפשר בלי כל אמרות השפר של אילנה", אמרה ד"ר שוש גולדברג, האחות הראשית וראש מנהל סיעוד במשרד הבריאות, אשר הזכירה כמה מאמרותיה של אילנה שנאספו לספר לכבוד האירוע, דוגמת 'יום שעובר לא חוזר'. היא סיפרה כיצד סייעה אילנה לשפר את תנאי השכר של המדריכים הקליניים על מנת לגייס מדריכים נוספים ולאפשר את הגדלת מספר האחיות במדינת ישראל, תוך שמירת האיכות והמקצועיות של העובדות.

יושבת ראש חטיבת החינוך בהסתדרות האחיות, שרה אפרתי, סיפרה על הביטוי השגור בפיה של כהן: 'סבתא בישלה דייסה, לזה נתנה, לזה נתנה – ורק לאחיות לא נשאר': "לאילנה יש סגנון ייחודי שמכיר רק מי שבילה איתה שעות ארוכות. אני מלווה את אילנה מהאוהל אז בשביתת הרעב בסוף שנות ה-80' בירושלים. נאבקנו יחד נגד הרצון לסגור לנו את בתי הספר לסיעוד. מאבק שבסופו של דבר הצלחנו בו, ומנענו את הסגירה".

"עם אילנה המשא ומתן תמיד היה נגמר כמו סוכרייה, כמו כניעה מתוקה. הסוכרייה מתוקה בהתחלה, ואחר כך החור בשן כבר יגיע", צחק הממונה לשעבר על השכר באוצר קובי אמסלם, "איך אתה יודע שאילנה באה לנהל משא ומתן ארוך? היא מתחילה ב'אני רוצה להגיד לך רק דבר אחד'".

"לצערי, לאורך השנים למדתי שבמדינה הזו לא עושים הסכמים בלי שביתה ובלי מאבק", אמרה כהן, "משא ומתן קיבוצי זה כמו שאדם הולך לרחוץ את המכונית שלו. קודם כל שוטפים אותך, אחר כך מסבנים אותך, אחר כך מייבשים אותך עד שיש לך את האור הירוק להסכם. למה צריך לעבור את כל המסלול הזה? אמרתי פעם לבר סימן טוב, כשנולד לו תינוק: קנית לו בגדים – אתה רוצה להלביש לו את אותה החליפה גם לבר מצווה? כי גם מדינת ישראל גדלה מארבעה מיליון תושבים לתשעה מיליון וגם למדינה צריך להגדיל את התקנים ואת כוח האדם בהתאם. אני מקווה שבתקופה האחרונה משהו מעט השתנה באוצר. ראינו שינוי ותפיסה של קצת יותר לתת לפסיכיאטריה, לגריאטריה ולשיקום. עם נחישות של האיגוד כמובן, אבל בלי צורך להגיע לשביתה. אני מקווה שזה אומר שאנחנו רואים שינוי".

כהן הודתה לכל מי שהגיע לאירוע, ואיחלה הצלחה רבה לשאול סקיף, שיחליף אותה בתפקיד. "אם יש אדם שצריך להדליק משואה ביום העצמאות, זה בעלי יוסי. כל כך הרבה שנים נתן לי גב והיה מאחורי הקלעים במשאים ובמתנים. כמה ניג'סתי לו. יש לי גאווה גדולה שאני הולכת ברחוב ואומרים עליי 'זאת אילנה של האחיות'. יש לי סיפוק שהצלחתי להביא שינויים משמעותיים, ולשפר את מעמד המקצוע".