אלי-ה כהן (26) מצור הדסה, ששוחרר מהשבי בפברואר בפעימה השביעית של ההסכם עם חמאס, סיפר אמש (שלישי) על רגעי חטיפתו מהנובה, על השבי ועל החזרה בראיון לחדשות 12. 

כהן הוא בנם של סיגי ומומי והאח הבכור לשלוש אחיות: יובל, מיכל ותמר. גדל במשפחה דתית ויצא בשאלה. זיו עבוד היא זוגתו זה שבע שנים.

אזהרה: הכתבה כוללת תיאורים קשים

הוא תיאר את המפגש הראשון עם אלון אהל, החטוף שכהן הוחזק איתו בעזה, במיגונית שאליה ברח כהן עם עבוד (שהתראיינה אף היא). כהן ועבוד סיפרו על הרגעים הקשים במיגונית המופגזת, אז היו כדברי עבוד "קבורים מתחת לגופות".

כהן תיאר את רגעי החטיפה: "אני שומע אותם (את המחבלים) שמחים, משתוללים וצוהלים כאילו הם ניצחו. מפוצצים אותנו במכות, קתות לראש, דורכים עלינו ויורקים עלינו". כהן גם העיד שחטוף אחר קפץ מהרכב בניסיון לברוח, והמחבלים ירו בו למוות, והמשיכו את הנסיעה "כאילו כלום לא קרה".

עוד תיאר כהן את העינויים הקשים. "חודשים שלמים היינו עם השרשראות ברגליים, מורידים אותן רק כשאתה הולך להתקלח, פעם בחודשיים. אתה כל לילה הולך לישון ב'מה אני עושה מחר כדי להביא את חתיכת הפיתה הזאת', אתה מוצא את עצמך מתחנן – והם נהנים מזה". המחבלים היו "בודקים" את משקל החטופים כדי להחליט אם לקצץ להם בהקצבת המזון: "היו נכנסים אלינו לחדר פעם-פעמיים בשבוע, ו'יאללה, כולם להוריד את הבגדים והתחתונים'".

הוא סיפר על הפרידה הקשה מאלון אהל, שנותר בשבי: "מתחבקים ובוכים, אני אומר לו שיהיה חזק. מבטיח לו שלא אשכח אותו". כשחזר הביתה נודע לו על כך שחבריו נרצחו, אבל גם על כך שעבוד בחיים.

ביחס למדיניות הממשלה אמר: "זה פשוט לא הגיוני שאני מדבר אל הממשלה. שאנחנו מספרים להם מה עברנו שם, הרעבות, שרשראות ואלימות – ובכל זאת בוחרים לחזור ללחימה צריך לשבת בשולחן המשא ומתן ולשבור את הראש איך להוציא את האנשים האלה משם".