לפני חמש שנים התקשר אלי רב של אולפנה גדולה של הציונות הדתית במרכז הארץ עם בקשה מפתיעה. "יש לי בעיה חינוכית", הוא אמר, "אני מרגיש שיש הרבה בנות באולפנה שבוחרות בלבוש צנוע רק כי הן מחויבות לחוקי בית הספר, ומתקשות לבחור בצניעות כבחירה פנימית".
כרכזת בתנועת הנוער העובד והלומד, חיכיתי לשמוע איך הוא מצפה שאסייע. "רציתי לבקש שהבנות אצלכן שהובילו את מחאת המכנסונים יגיעו אלי לאולפנה לשיחה על צניעות". הוא שמע את השתיקה המופתעת שלי והוסיף: "אני רוצה שהבנות שלנו יפגשו נערות שבחרו להילחם על הזכות שלהן להתלבש בצורה חשופה, ויעצבו מתוך זה את תפיסת עולמן על צניעות". השיחה הסתיימה. התרשמתי מאד מהתעוזה החינוכית, והתחלתי לאתר נערות שירצו להיענות לבקשתו. כעבור שעתיים הוא התקשר אליי, וסיפר בנימה עצובה שהנהלת האולפנה אסרה עליו לדון במחאת המכנסונים בין כותלי המוסד.
כמובן שזכותו של כל מוסד להחליט במסגרת החוק וההיגיון הסביר את מי הוא מזמין לדבר עם תלמידיו או חניכיו. אך ככל שהקיטוב הפוליטי מחריף והשיח הופך אלים וקיצוני, היכולת לשאול שאלות, לפגוש את האחר ולאתגר הנחות מוצא, אפילו בתוך מפגש חינוכי, הולכת ונעלמת.
לפני כמה ימים פרסם קן כפר סבא של תנועת השומר הצעיר אירוע של ארגון 'עומדים ביחד', ובו הקרנת הסרט זוכה האוסקר "אין ארץ אחרת" המבקר באופן חריף את מדינת ישראל וצה"ל. לאחר מסכת איומים ולחצים כבדים החליטה התנועה לבטל את הקרנת הסרט מחשש לשלומם וביטחונם של חניכיה, מה שגרר גל ביקורת נוסף, הפעם מהצד השני. האירוע כולו לווה בגידופים והשמצות מימין ומשמאל, שמיהרו להאשים את תנועת השומר הצעיר באנטישמיות ושיתוף פעולה עם גדולי שונאי ישראל, או לחילופין בשיתוף פעולה והסכמה לאופני פעולה פאשיסטיים של ממשלת ישראל.
גילוי נאות: כאשת חינוך לא הייתי בוחרת להקרין את הסרט באחד מסניפי התנועה שאני עומדת בראשה בעת הנוכחית. עם זאת, המתקפה הדורסנית על תנועת נוער מפוארת עם שורשים היסטוריים וציוניים כמו השומר הצעיר, שמיטיב בניה חירפו את נפשם בהגנה על הארץ, היא בלתי מתקבלת על הדעת.
מותר להתנגד להקרנת הסרט, ולהתנגד לו נחרצות. מותר לתמוך בהקרנתו ולעורר את הדיון האם ראוי שתנועת נוער בישראל תקרין אותו באחד מסניפיה. אבל ברגע שתנועה ששולחת את חניכיה לשירות קרבי מואשמת באנטישמיות, ובמקביל אותה תנועה המתייצבת בחזית השמאל בישראל מואשמת בפאשיזם, המרחב לדיאלוג חינוכי נגמר.
אחד ממנהיגיה הבולטים של השומר הצעיר ומנהיג המחתרת בגטו וילנה, אבא קובנר, כתב ש"המחלוקת היא אבן יסוד בתרבות ישראל". בתרבות של שיח תוקפני ומפלג, נדרס הדבר הכי יקר שיש לנו – מסגרות בהן מתקיים חינוך ערכי. בלי היכולת לנהל מחלוקות חינוכיות, לדון בסוגיות לעומקן, להיכנס למערבולת חינוכית ולשרטט כיוון, אין עתיד לחינוך ולתנועות הנוער בישראל. ואם אין עתיד לחינוך, אין עתיד.
ניצן רוזנוקס-זיו היא רכזת תנועת הנוער העובד והלומד
