היום (ראשון) קיימה קהילת כפר עזה אירוע למען השבתם של גלי וזיו ברמן, שנחטפו מהקיבוץ ב-7 באוקטובר ומוחזקים מאז בשבי החמאס. האירוע התקיים בשכונת 'דור צעיר', שממנה נחטפו האחים ברמן. זהו ליל הסדר השני אותו יציינו החטופים בשבי, כשזיכרון היציאה מעבדות לחירות צורם במיוחד נוכח המציאות של 59 חטופים בעזה.

בשכונה הוצב שולחן סדר פסח וסביבו כיסאות צהובים. בין בקבוקי התירוש וחוברות הסדר, הונחו פרחים צהובים, ועל הצלחות שנערכו הונחו כרטיסים שעליהם כתוב: "הלילה הזה, הלילה הזה כולנו מסובין? גלי וזיוי עדיין חטופים בעזה". לשולחן ישבו הדוברים באירוע שקראו לחזרתם של גלי, זיו ושאר החטופים.

דורון שטיינברכר, בת הקיבוץ שנחטפה ושבה במסגרת העסקה, נאמה באירוע: "נמצאת פה מולכם, מסתכלת על שכונה השמחה והחיה זאת שעד 6 באוקטובר הייתה בית עבורי. בבוקר 7 באוקטובר התעוררתי לקול יריות ועכשיו אלו חורבות הבית שלי.
"זכיתי לחזור להתחיל את השיקום שלי אבל אני לא באמת יכולה. השער פה ממול הוא הפתח אל הגיהנום. גליו וזיוי עדיין שם. מגיעה להם חירות.
"מהיום שחזרתי אני חלק מהמאבק להשבת החטופים. אני לא באמת יודעת אם שומעים אותנו, אבל אם שומעים אנחנו לא מוותרים. זו משימה שלנו כקהילה, כקיבוץ, לא לוותר על החטופים שלנו".

אמילי דמארי, גם היא חזרה משבי חמאס בעסקה האחרונה, שאלה: "מה נשתנה הלילה הזה מכל הלילות? כשכבר עברו 548 ימים, מאז שהשמיים נפלו ועדיין לא כולם חזרו הביתה. שעברה שנה וחצי מאז שהלב שלנו לא הפסיק לבכות ולדאוג בלי סוף.
"בדיוק לפני 548 ימים, בבוקר השבת השחורה, ממש כאן, בשכונת 'דור צעיר' בכפר עזה, מחבלים שטופי שנאה פרצו לי לדירה באין מפריע. כשגלי ואני מסתתרים בחדר, הם פרצו לדלת וירו לי ביד. כשהם כיוונו את הנשק אל גלי וצעקתי בכל הכוח שיעצרו ויעזבו אותו. ככה נחטפנו לעזה ביחד עם זיו ברכב שני, לאור יום, בבוקר חג ושבת שקטה ומאז הזמן עצר מלכת.
"בכל שנה עם ישראל אומר בחג הפסח 'בשנה הבאה בני חורין'. השנה הגיע הזמן שלמילים האלה תהיה משמעות אמיתית. גלי וזיו יחד עם חמישים ושבע האחים והאחיות שלנו עדיין נמקים וסובלים יום יום, שעה שעה, בתופת הזאת שנקראת עזה, במחילות ובמנהרות החושך והפחד של ארגון הטרור חמאס. אסור לנו לוותר לרגע ולעשות הכל למענם".

עידן ברמן, אחיהם של גלי וזיו, אמר: "כפר עזה מלאה בגיבורים וגיבורות בעל כורחם, ואני גאה להיות חלק ממנה. כמשפחה אנחנו עוברים סיוט מתמשך ובלתי נפסק. גלי וזיו שורדים שם ואני יודע שהם חזקים, יודע שהם יחזרו. שומעים את הלחימה מעבר לגדר, וחובה להוקיר תודה ללוחמים שעושים הכל כדי לשמור עלינו.
"בקשה אחת מכל מי ששומע: לא משנה מה הדעה, מדינת ישראל קמה על הערך שלעולם לא עוד. כרגע יש דבר אחד שהוא החשוב ביותר – הצלת החטופים.
"אם אתם שומעים אותי שלא תיפול רוחכם, אוהב אתכם ומתגעגע אליכם. לעם ישראל – תהיו איתנו. אל תפסיקו. זה נותן לנו כוח ונותן לגלי וזיו כוח".

עידו שמריז, אחיו של אלון שמריז ז"ל, שנחטף ב-7 באוקטובר ונהרג בשוגג מאש כוחותינו, אמר: "באתי כי אין לנו תירוצים, בגן עדן שבו אנחנו חיים, לעומתה גיהנום שהם בו. גלי וזיו הם לא סיפור מהחדשות, הם בית, הם משפחה שלי. הם היו עושים אותו דבר בשבילי.
"היום העולם שכח מהם אבל אני לא שוכח, המשפחה שלהם היא המשפחה שלי. שותפים למסע המטורף של תקווה ושבר. מה עוד נשאר להגיד? אנחנו משברים מהלבבות הפצועים שלנו. הדברים שנגיד הם בלי פילטר, לא מתאימים למחנה כזה או אחר.
"לא יכולתי לדבר כאן בלי לדבר על אלון, שלא חזר, במוות שלו הוא מזכיר את החובה להיאבק על החיים. גלי זיו ושאר חטופים בעזה, ואנחנו חופשיים רק על הנייר".

מכבית מאייר, דודתם של האחים ברמן, אמרה כי בדבריה היא כתבה על גבורה: "לא מצאתי במילון הסבר טוב למה שהמשפחה הזו עוברת. דורון שלנו ניצול הטבח, איבד את הרצון לחיות. אנחנו יודעים שאתה מבין את המצב, אתה אוחז בחיים, ומחכה להם. טלי אהובתי, אחותי הגיבורה, נצולת הטבח, גלי וזיו התאומים שלך נמצאים בגיהנום חייהם. סועדת נפשית ורגשית ופיזית את דורון – את בוחרת לטפל בעצמך כדי להישאר חזקה.
"גלי וזיוי שלנו גיבורי על בעל כורחכם, לא בחרתם להיות גיבורים, רק רוצים שהסיוט הזה יגמר, להתאחד אחד עם השני – אני יודעת שאתם חזקים ושורדים כי יש לכם את הדי.אן.איי של אבא ואימא. אתם תצאו מהחושך לאור והאור יהיה כל-כך גדול שהוא יעלים את החושך".

פוסטרים עם תמונותיהם של גלי וזיו ברמן באירוע למען השבתם. "גיבורי על בעל כורחכם" (צילום: יהל פרג')

שיר סיגל, בתם של קית' ואביבה סיגל שנחטפו ושוחררו, אמרה: "כמעט בכל ראיון מבקשים לפנות אל החטוף, זה הפך לשגרה. כל פעם מחדש האמנתי ששומעים אותי. עם אבא שלי הבנתי שלא. אבל זה חיזק אותו, המסרים והתפילות. אבא שלי התחזק מכל מה שנשלח אליו. כי יש תחושה 'מה זה יעזור תפילה והתכנסות', אבל אני יודעת שאלו מגיעים אליהם, הם מרגישים את זה בנפשם ובגופם.

"פעם שנייה שאני בכפר עזה מאז. בפעם הראשונה הגעתי עם אבא שלי, בפעם השנייה עכשיו. גלי וזיוי, כמה דברים שתדעו: ההורים שלי לא מפסיקים להילחם עליכם, גם עכשיו זה מה שנותן להם כוחות. אני רוצה שתדעו שאני לא חוזרת לשום שגרה. רוצה שתחזיקו את הידיעה שתהיו בבית, וברגע שתחזרו תחבקו את המשפחה שלכם. מה שאתם עוברים עכשיו יהיה חלק מהעבר שלכם – העתיד שלכם מחכה.

ענבר גולדשטיין, אחותו של נדב גולדשטיין ז"ל שנרצח ב-7 באוקטובר, נשאה דברים: "האדמה מגואלת ב64 תושבי כפר עזה, בינהם אחי ובתו. מכת בכורות ואחריה מדבר מפרך. המאבק הפרטי שלנו נמשך 51 ימי נצח, אנחנו זכינו לסגור את הסיפור שלנו. מאז שחזרו אנחנו מחבקים אותם, אבל השבי כמו ענן, יושב איתנו בארוחות משפחתיות , מתעקש שהוא חלק מאיתנו. סגירת המעגל לא יכולה להיות נחלנו בלבד , כל אחד לביתו וכולנו יחד כעם נוכל יחד להתאבל ולבנות את מה שנהרס. ובכל דור ודור חייב אדם לראות את עצמו כאילו הוא שרד את השבעה באוקטובר, ודור השבעה באוקטובר לא מוותר על אף אחד".

שולחן החג באירוע למען השבתם של גלי וזיו ברמן בכפר עזה. "זו משימה שלנו כקהילה, כקיבוץ, לא לוותר על החטופים שלנו" (צילום: יהל פרג')