בית הדין האזורי לעבודה בתל אביב קבע כי מרכז החינוך העצמאי לתלמודי תורה ובתי הספר בית יעקב רשאים לנכות תרומה על סך 2% משכר עובדיהם ל'קרן חינוך לתורה' – וזאת בכפוף לכך שקיבלו מהם אישור לכך מראש ובכתב. הרשת תידרש להחזיר כספים רק לעובדים שלא סיפקו אישור מראש ובכתב, ורק ביחס לסכומים שנוכו משנת 2021 והלאה.
פסק הדין ניתן בתביעה ייצוגית שהגישו שתי מורות לשעבר בראת באמצעות עו"ד ענת שני-רבה ועו"ד פיני קלמן. העותרות טענו שהחינוך העצמאי העביר לקרן 2% משכר העובדות במשך חמש שנים לפחות, מבלי לבקש את אישורן בכתב. בחודש מרץ 2021, רק בעקבות פניית התובעות, פנתה הרשת לכלל עובדיה וביקשה מהם אישור לניכוי הסכום המוצג כתרומה משכרם.
רשת 'החינוך העצמאי', המזוהה עם יהדות התורה, מאגדת תחתיה מאות בתי ספר חרדים בישראל. תחת 'החינוך העצמאי' פועלים בתי הספר לבנות חרדיות של 'בית יעקב'.
הניכוי נחשב למצוות 'מעשר'
השופט דורי ספיבק קבע בפסק הדין כי על אף שיש שיקולים כבדי משקל שלא להכיר בניכויים האמורים כ'תרומה', המותרת בהסכמת העובד בהתאם לחוק הגנת השכר – הוא מקבל את טענת הרשת כי אכן מדובר בתרומה. בנימוקיו הדגיש כי הרוב המוחלט של עובדי הרשת הם יהודים חרדים הרואים עצמם מחויבים במצוות הפרשת 'כספי מעשר', כלומר תרומה של כעשירית מהכנסתם.
ספיבק ציין כי עם הקמת מוסד החינוך העצמאי ב-1953, החליטה מועצת גדולי התורה כי "כל אדם מישראל חייב לשאת בעול החינוך העצמאי על ידי השתתפות בתרומה החינוך בכל נפשו ובכל מאודו". בפסק הדין נאמר שלא מדובר בקריאה חד פעמית ש'פקע תוקפה', אלא בקריאה מתמשכת ומוכרת הידועה לכל בנות ובני המגזר.
עוד כתב ספיבק כי הוכח בפני בית הדין שרוב העובדים, גם אם לא כולם, מזהים את הניכוי שבמחלוקת עם מצוות המעשר. "הפרשנות שלפיה מדובר ב'תרומה' עולה בקנה אחד עם כיבוד המצווה הדתית, ואילו פרשנות שלפיה לא מדובר ב'תרומה' עלולה לפגוע בחברי הקבוצה, שהסתמכו בתום לב על המסר שהועבר אליהם מגדולי התורה, כמו גם ממעסיקם".
השופט הבדיל את הניכויים ברשת מאירוע קודם של ניכויים משכרן של מורות בתיכון לבנות חרדיות, אשר לא הוכר כ'תרומה' המותרת לניכוי – בין היתר כיוון שהניכוי היה גבוה משמעותית (10% מהשכר) והועבר ישירות לזכות המעסיקה. במקרה הנוכחי, כתב, בית הדין השתכנע שלא מדובר בתרומה ישירה למעסיק, כי אם לעמותה שהינה צד שלישי המנהלת חשבון בנק נפרד.
הוכח כי הקרן עשתה שימוש בכספים שנוכו משכר למימוש מטרות סוציאליות, בעיקר לטובת שיעורי העשרה ופעילות רווחה לתלמידי מוסדות טעוני טיפוח. ספיבק השתכנע כי אין מדובר במימון 'השלמת תקציב' למוסדות החינוך העצמאי, אלא בתקצוב פעילות שמעבר לשוטף.
התרומה צוינה ב'שיחות היכרות' למורים
השופט הבחין בין הניכויים בין 2014 ל-2021 לדיכויים מ-2021 והלאה. בקשר לניכויים המאוחרים, השופט ספיבק לא השתכנע שהרשת נמנעת מניכוי שכרם של עובדים שלא אישרו מראש ובכתב את הניכוי. הרשת ציינה שפנתה ל-6,000 עובדיה ואיפשרה להם לאשר את התרומה, אך גם שלא השלימה את הפנייה לעוד כאלף עובדים, ושכ-1,180 מהעובדים ביקשו להפסיק את התרומה.
לפי ספיבק, בשנה מאז הגשת התביעה ועד למתן פסק הדין לא עדכנה הרשת את בית הדין על השלמת הפנייה ליתר עובדיה, ולא על מספר העובדים שאכן חתמו על אישור להמשך ניכוי התרומה משכרם – ולא הציגה רשימות עדכניות או נתונים מספריים של העובדים שמהם מנוכית התרומה כיום.
לפיכך, קבע בית הדין כי כל מורה שבוצע משכרו ניכוי מבלי שלרשת יש אישור בכתב ומראש – יהיה זכאי להחזר, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית. ההחזר יינתן לכל המאוחר במשכורת חודש יוני הקרוב. השופט חידד שלא יתאפשר לרשת לקבל אישור לתשלום התרומה בדיעבד.
באשר לתרומות שנוכו בין 2014 ל-2021, השופט דחה את התביעה. נקבע כי הרשת הוכיחה שלעובדים נערכה 'שיחת היכרות' במשרדי ההנהלה בירושלים או בידי מנהלי בתי הספר, ובה הייתה מוצגת למורים האפשרות לתרום לקרן באמצעות ניכוי מהשכר.
"לא הוכח בפנינו כי בעניינו של כל מורה ומורה אכן בוצעה שיחה שכזו, ויש להניח שהיו מקרים מעטים שבהם בשל תקלה נקודתית או מסיבה זו או אחרת לא נערכה שיחה שכזו", סייג השופט. "בהינתן שמדובר בשיחות בעל-פה שנערכו בעבר, שיחות שאין מחלוקת שלא תועדו, לא מצאנו מקום לחייב את הנתבע בנסיבות העניין לבדוק ו/או להוכיח באלו מקרים נערכה השיחה, ובאילו לא, נוכח המורכבות והעלות הגבוהה הכרוכה בביצוע בירור עובדתי שכזה".
לדבריו, העובדה ש-75% מעובדי ההוראה בתקן לא תרמו בשנים אלו לקרן תומכת בטענת הרשת כי הניכויים נעשו בהסכמה – שכן לו היה מדובר בניכוי חובה, סביר שאחוז עובדי ההוראה מהם מהם היו מבוצעים הניכויים היה גבוה בהרבה.
לעורכות הדין שייצגו את התובעות נפסקו 100 אלף שקלים שכר טרחה בתוספת 15% (פלוס מע"מ) מכל סכום נוסף שישולם למורי ומורות הרשת מסגרת החזרי השכר עד סכום של 2 מיליון שקלים, ו-7.5% אחד מכל סכום שמעבר ל-2 מיליון שקלים. לטובת כל אחת משתי המורות שהגישו את התביעה נקבע פיצוי על סך 12,500 שקלים בגין עצם ההסדרה. בנוסף נקבע כי כל אחת מהן תקבל סך של 2% מכל סכום נוסף שישולם למורי ומורות הרשת, עד סכום של 2 מיליון שקלים, ואחוז אחד מכל סכום שמעבר ל-2 מיליון שקלים.
