האם ידעתם שהים הוא מקום מסוכן גם לשחיינים מקצועיים? הסכנה גדולה עוד יותר כשמדובר בילדים, להם אין את הידע, הניסיון הנדרשים והמיומנויות להיחלץ מהסכנות שהים מזמן. במהרה הוא עלול להפוך למלכודת מוות עבורם. טביעה היא גורם תמותה מוביל בילדים, היא מהווה את סיבת המוות השנייה בהיקפה ומגיעה לשיאה מדי שנה בתקופת הקיץ.
התרבות בישראל של בילוי בים מושרשת עמוק, וגוברת על החשש לטביעה בחופים מסוכנים. ככלל, בישראל הדעה הרווחת בכל הנוגע להיפגעות ילדים בתאונות היא שזה קורה ל"אחרים", שהם לא "אני". משמעות הדבר היא שהגישה שעל פיה הורים רבים נוהגים היא "לי זה לא יקרה". לתמיכה בגישה קיימים טיעונים כמו: "אני הורה אחראי, אני אזהה סכנות, וברגע האמת אצליח לפעול ולשמור על משפחתי. יש לי ניסיון של שנים בים, ושום דבר לא יקרה, הסיכוי כל כך קטן".
שלשום נפתחה עונת הרחצה בישראל. מזג האוויר האביבי כבר הגיע לפתחנו, ומעכשיו הוא רק ילך ויתחמם עד לשיא הקיץ. העובדה שהכניסה לים בארץ היא ללא תשלום, והחום כבד, הופכים את הים למקור בילוי מועדף על הרבה משפחות. השהייה ליד ובתוך המים לצד הבריזה בשעות אחה"צ והערב מקלים מעט את עומסי החום, מהווים בילוי של ממש ומספקים אווירה של חופש.
רחצה בחופים שאינם מוכרזים, וללא שירותי הצלה פעילים, מסכנת את כל המשפחה, לא רק את הילדים, והיא מתקיימת בניגוד לחוק. יחד עם זאת, רק 7% מקו החוף בישראל הם חופים מוכרזים (אחרים אסורים לרחצה או חסרי מעמד). עובדה זו מביאה לכך שאין התאמה בין היקף החופים המותרים לרחצה, ובהם שירותי הצלה פעילים, לבין גודל האוכלוסייה. הדבר מוביל הורים רבים לבחור לבלות בחופים לא מוכרזים, וללא שירותי הצלה פעילים כלל.
בעיה משמעותית נוספת היא הפער בין שגרת החיים של המשפחות לשעות פעילות ההצלה. שירותי הצלה פעילים בחופים המוכרזים (המינימום בתקנות 8 שעות, ולדברי מנהלי חופים, רוב הרשויות המקומיות נצמדות למינימום), גורמים לכך שאין התאמה בין הצורך לבין המענה. יום העבודה בישראל מסתיים לרוב סביב השעה חמש, והורים שמעוניינים להגיע עם ילדיהם לים לאחר העבודה לא מספיקים להגיע לפני שש או שש וחצי. בפועל, ברוב הרשויות המקומיות שירותי ההצלה מסתיימים סביב שעות אלו. חלק מהחופים מתחילים להוציא את המתרחצים עוד קודם לכן, כדי לאפשר למצילים לסיים את המשמרת בזמן.
אמנם ישנן רשויות ספורות שהאריכו את שעות ההצלה לסירוגין – כך למשל, בראשון לציון. שלושה מתוך שישה חופים פתוחים עד שעות מאוחרות יותר. מדובר ביוזמה מבורכת של הרשות, אך היא נקודתית ולא מהווה פתרון רחב. רוב החופים בארץ לא נותנים מענה לשעות שבהן משפחות עם ילדים ובני נוער מגיעות לים. מצילים מדווחים כי בכל משמרת הם מתמודדים עם מקרי טביעה. עדות זו נותנת משנה תוקף לחשיבות שירותי ההצלה והתאמתם לצורך של המשפחות.
רחצה בים היא בילוי נהדר למשפחות עם ילדים בחודשי הקיץ החמים, אך רצוי להקפיד כי זה יתבצע באופן הבטוח ביותר. מלבד האחריות ההורית להשגחה צמודה על ילדים, יש חלק גם למדינה. ארגון בטרם לבטיחות ילדים פונה למשרד הפנים ולרשויות המקומיות לפעול יחד, כדי להגדיל את מכסת שעות ההצלה היומית, להרחיב באופן משמעותי את החופים המוכרזים ואת שירותי ההצלה. טביעות ניתן וחובה למנוע, חיי ילדינו הם הדבר החשוב ביותר.
אורלי סילבינגר היא מנכ"לית ארגון בטרם לבטיחות ילדים
