מאז הכרזת טראמפ על תוכנית המכסים האמריקנית, שכוללת מכסים של לפחות 10% לייבוא מכל מדינה ונכון לכרגע 17% מכס על ישראל, קיים חשש כבד בנוגע להשלכות העתידיות של המהלך, שמתבטא בין היתר בירידות חדות בשווקי ההון ברחבי העולם. מה שאפשר כבר לומר בוודאות גדולה זה שהמכסים יפגעו במיוחד בתעשייה הישראלית – גם ישירות, וגם בעקבות שינויים בסחר העולמי. נשיא התאחדות התעשיינים בישראל, ד"ר רון תומר, מספר ל'דבר' על החששות לעתיד התעשייה הישראלית, לצד פתרונות שיכולים אפילו לחזק אותה.

איך אתה רואה את השפעת תוכנית המכסים האמריקנית על התעשייה הישראלית? יש תעשיות שיפגעו במיוחד?
"אנחנו כבר עכשיו יכולים להגיד שהנזק הישיר יהיה משמעותי. אנחנו צופים פגיעה של בין 2.3-3 מיליארד דולר, כ-10 מיליארד שקל פגיעה בייבוא ובתוצר הישראלי. לא פחות מכך, מדובר על אובדן של 18-26 אלף מקומות עבודה בענף התעשייה – מקומות עבודה איכותיים עם שכר גבוה, 25% מעל הממוצע במשק, ורובם בפריפריה. זה נכון שהאבטלה בישראל נמוכה והעובדים האלה כנראה ימצאו עבודה, אבל זה יהיה בשכר נמוך בהרבה וללא אותו הביטחון התעסוקתי.

הרבה תעשיות ייפגעו. בהן ציוד רפואי, אופטיקה, מכונות, פלסטיקה. יש תעשיות שמיועדות לייצוא לתעשייה האמריקנית, כמו חלקים למטוסים של בואינג. על כל אלה יהיה מכס גבוה, שהלקוחות שלנו לא ירצו לשלם, אולי הן ימשיכו לרכוש מאיתנו בטווח הקצר עד שהן יעברו לייצור מקומי. יש כרגע החרגות בתעשיות השבבים, המוליכים למחצה והתרופות שמהווים כמעט שליש מהייצור. אומנם אלה החרגות חשובות אבל אין הרבה סיבות לבנות עליהן – טראמפ כבר הודיע שהוא עובד על מס תרופות אחיד לכל העולם, ואין שום בהירות בנוגע למדיניות שהוא יבחר בתחומי השבבים".

הייתם מוכנים לתוכנית מכסים כל כך רחבה שתחול במידה כזו גם על ישראל?
"לא. אף אחד בישראל לא היה מוכן לתרחיש הזה. גם בגלל מסרים שקיבלנו מאמריקנים עצמם שישראל היא שותפת סחר קרובה ושלא ניפגע, וגם כי ישראל הקדימה וביצעה את רוב הדרישות האמריקניות. מלכתחילה 98% מהייבוא מארצות הברית פטור ממכס, היו מעט מכסים על ייבוא חקלאות, וגם הם בוטלו. הייתה גם הרחבה של רפורמת 'מה שטוב לאירופה טוב לישראל' גם לייבוא אמריקני, כדי להקל על הייבוא מארצות הברית.

ההכרזה של טראמפ באה מחישוב קר של הפרשי סחר ולא משום סנטימנט, וזה תפס את כולנו בהפתעה. אני גם מבין את טראמפ, אי אפשר לומר שהאסטרטגיה שלו הזויה. הוא הבין שהגלובליזציה שיחקה נגד ארצות הברית והובילה אותה לגירעון בסחר עם מדינות אחרות, והוא רוצה לפתח את התעשייה המקומית. הבעיה לטעמי היא שהטקטיקה שלו אגרסיבית ויכולה לפגוע בכלכלה העולמית. היה לי קשה אתמול לראות שמצד אחד טראמפ הזמין את ביבי ראשון לפגישה בנושא המכסים, אבל שהוא לא אישר שום הקלה במסיבת עיתונאים, אפילו לא צעד ראשון או ג'סטה שמאותתת על כיוון של הקלה. שמענו הרבה מילים טובות ממנו על השותפות עם ישראל – אבל לא ככה מתנהגים עם שותפים, ואני מקווה שזה יתוקן".

אז מה הממשלה צריכה לעשות כדי למנוע פגיעה בתעשייה הישראלית?
"אני מצפה מהממשלה להמשיך ולהילחם על החרגה של ישראל ככל האפשר, אבל אין ספק שאנחנו באתגר גדול: כשטראמפ אומר שהוא לא מוריד מכסים עד שפערי הסחר לא יצומצמו זה אומר בפועל שהוא לא מוריד מכסים. יש כוונה לסגור את פערי הסחר מול ארצות הברית, שנמצאת בגירעון של 7 מיליארד דולר מולנו.

ארצות הברית ייבאה סחורות מישראל בהיקף 22 מיליארד דולר, וייצאה אליה סחורות בהיקף 15 מיליארד דולר, ואין שום דרך להגדיל את הייבוא בעוד 7 מיליארד דולר. אנחנו יכולים להקטין את הייצוא לארצות הברית, שזו לא עונה על המטרות של טראמפ – להגדיל את הייצוא. יש לממשלה גם אפשרות מסוימת לתעדף רכש מארצות הברית על פני מדינות אחרות כמו סין, שזה יכול לעזור. בכל מקרה אסור לנסות לפתור את הבעיה על חשבון רכש מתוצרת ישראלית, כי ככה נגרום לעצמנו נזק לפחות כמו שהמכסים היו גורמים".

הכלכלה העולמית תשתנה – וצריך להשתנות בהתאם

"מעבר למכסים הישירים שהתעשייה שלנו תספוג, יש אירוע שמטלטל את השווקים בעולם", מסביר תומר, "יש סכנה של כניסה למיתון עולמי וירידה בצריכה העולמית. יש פה 'Distruption', הפרעה לסחר העולמי. מדינות אחרות, בייחוד כאלה שהוטל עליהן מכס גבוה מאיתנו, יצטרכו לתת פתרון לתעשיות המקומיות שלהן. להערכתי אנחנו נראה יותר פרוטקציוניזם ולוקליזציה (מקומיות) והעדפת תוצרת מקומית. ישראל חייבת להתאים את עצמה לחוקי המשחק החדשים, ולהתחיל לתעדף את השיקול המקומי, ולא תמיד לפי מה שהכי זול. אנחנו עלולים למצוא את עצמנו עם מפעלים נסגרים ועובדים שמאבדים עבודות איכותיות.

אנחנו מייצגים יותר מ-2,000 חברות תעשייתיות בארץ, ויש לנו מחויבות גם להשאיר את המשרות האיכותיות בפריפריה. חשוב לנו לשמור על העצמאות הכלכלית שלנו כמדינת אי, כדי שגם בשעות מלחמה לא יוכלו להשתמש בעצירת אספקה בתור נשק כנגדנו. אני חושב שזה הזמן שלנו לצאת בקריאה יחד עם גופים כמו ההסתדרות: להגיב למתרחש ולהגדיל רכש מקומי, כדי שאזרחים יבינו שהם צריכים לתמוך באחיהם. אם בסוף מפעלים יסגרו, כולנו נפסיד. בעלי העסקים והעובדים ביחד".