ריקוד ייחודי פותח במשך מאות שנים באימפריה הקמרית הקדמונית. להקת המחול המלכותית התגוררה בחצר המלוכה שבאנגקור, המלך סיפק את צרכיה, וחייהם של הרקדנים והרקדניות הוקדשו ליצירת המחול. כמו מרכיבים אחרים של תרבות הקמר העתיקה, ששרדו גם בקמבודיה המודרנית, משטר הקמר רוז' בראשותו של הרודן פול פוט השמיד גם את המחול, וחיסל את הלהקה המלכותית כחלק מרצח העם בקמבודיה שבו נרדפו אומנים, אינטלקטואלים, בני מיעוטי אתניים ודתיים, וכל מי שהיה 'עירוני'.

מעט היה ידוע על סיפורה של להקת המחול המלכותית, ועד לאחרונה הקשר האישי של פול פוט ללהקה לא הוכר כלל. יוצר הדוקו אנריקה סנצ'ז לאנש (61) הגיע לקמבודיה לראשונה ב-2011 כדי ללמד קולנוענים צעירים בפנום-פן הבירה את המקצוע. רק בביקורו השני במדינה הדרום-מזרח אסייתית נחשף לאנש לסיפור בלתי נתפס: צ׳יאה סמי, מנהיגתה של להקת המחול המלכותית, אימצה את הילד פול פוט.

הסיפור הזה עומד בבסיס סרטו התיעודי החדש של לאנש, "הריקוד האסור של פול פוט", שיוקרן באפוס 16, הפסטיבל הבינלאומי לסרטי תרבות ואומנות במוזיאון תל אביב (גילוי נאות: הכותב יישא דברי הקדמה להקרנה).

בשיחה עם 'דבר' מספר לאנש, גרמני-ספרדי שסרטיו מתעדים בין היתר להקות מחול ומוזיקה באזורים שונים בעולם, איך נחשף לסיפור הבלתי ייאמן: "רק בביקור השני שלי בקמבודיה הכרתי את סופילין צ'ים שאפריו, כוריאוגרפית שהייתה תלמידתה של צ׳יאה סמי שהלכה לעולמה ב-1994. צפיתי במופע מחול שהיא ביימה, ולאחר מכן היא סיפרה לי על סמי מורתה. זה היה כ-20 שנה לאחר מותה של סמי, והיא רצתה להכין פרויקט ריקוד שינציח אותה. הסיפור שלה הדהים אותי והחלטתי ללוות את הפרויקט".

בן טיפוחיה של הכוריאוגרפית שהיה לעריץ אכזר

צ׳יאה סמי נולדה בכפר נידח בקמבודיה. בשל כישרון הריקוד יוצא הדופן שהפגינה, היא נשלחה כבר בגיל 5 לארמון המלך, שם טופחה והייתה לרקדנית מסורתית מחוננת. עם השנים הפכה לכוריאוגרפית הראשית של להקת המחול המלכותית, ושימשה אימא מאמצת ליתר הרקדניות הצעירות שהגיעו לארמון.

נוסף על כך, אימצה ילד שגדל גם הוא בארמון – האח הקטן של בעלה. הילד המאומץ, שקראו לו סאלוט סאר, התלווה לנשות להקת המחול, והן שטיפחו אותו. הוא גדל והיה לעריץ פול פוט, שבשנות ה-70 של המאה הקודמת הנהיג את תנועת הקמר רוז' ועמד בראש המשטר הרצחני שהשמיד רבע מאוכלוסיית קמבודיה. סאלוט סאר שגדל בארמון וטופח בלהקת המחול, שינה את שמו לפול פוט, תפס את השלטון והורה על השמדתם של כל מי שקשור למשפחת המלוכה, וכל מי שעוסק באומנות, כולל גם אומנות הריקוד המסורתית שהתפתחה בקמבודיה במשך מאות שנים.

הסיפור הזה לא מסופר בספרי ההיסטוריה הקמבודיים, שבהם דאג פול פוט לטשטש את עברו, וטען שגדל בכפר נידח כבן למשפחה ענייה של חקלאים. אולם גרסתה של הכוריאוגרפית צ׳יאה סמי נתמכת בשלל עדויות אחרות, ובעשור האחרון גם החוקרים קיבלו אותה. לפי גרסה זו היא אימצה את סאר, ויחד עם חברותיה מלהקת המחול הן טיפחו אותו, ואף עזרו לו לקבל את מלגת הלימודים לבית הספר להנדסת רדיו באוניברסיטת פנתיאון-אסאס שבפריז, שם נחשף לאידאולוגיה הקומוניסטית, עבר רדיקליזציה והקים את תנועת הקמר רוז'.

אנשיו של סאר, שהחליף כאמור את שמו לפול פוט, זכו לתמיכת רוסיה הקומוניסטית וסין, וניצלו את המשבר ההומניטרי הקיצוני שנוצר בצפון קמבודיה בעקבות מלחמת וייטנאם כדי לכבוש את פנום פן הבירה.

עם כיבוש פנום פן הכריז פול פוט על תחילתה של "שנת אפס", שבה חוזרת האומה לעבודת אדמה וכל מוסדות החברה המודרניים בטלים. הדת נאסרה. המסחר במטבע נאסר וכל הבנקים נסגרו, כל אמצעי התקשורת נסגרו, כמו גם שירותי הדואר והטלפון. בתי המשפט, מוסדות החינוך.

האוניברסיטאות, בתי החולים והמרפאות. גם המשטרה והמוסדות הנבחרים במדינה נסגרו. האזרחים הזרים גורשו והשגרירויות הזרות נסגרו. לפי חזונו של פוט, האיכרים, ורק האיכרים, היו זכאים לייסד את "האוטופיה הקומוניסטית", ויתר האוכלוסייה נידון להשמדה, במיוחד מי שנחשבו אינטלקטואלים, אומנים ואנשי דת.

עם כיבוש פנום פן הורו הקמר רוז' לכל תושביה לעזוב את העיר ולצעוד דרומה. מי שסירב הוצא להורג ברחוב. כ-2 מיליון עירוניים גורשו מבתיהם בשיירות שנעו דרומה למרחב הכפרי. רבבות נהרגו בדרך. בהגיעם, מאות אלפי אזרחים הוצאו להורג בשדות מוקשים, בירייה או במכת מכוש. השורדים שועבדו בעבודות פרך בשדות האורז המוכרים עד היום כ"שדות הקטל של פול פוט". רבים מתו מתשישות, ממחלות ומרעב.

הקמר רוז' רצחו באופן מאורגן את כל מי ששירתו אי פעם בצבא או במשטרה ואת בני משפחותיהם. כחלק מאיסור הדת רצחו את כל הנזירים הבודהיסטים, את כל הנוצרים ואת כל המוסלמים במדינה. רבבות סינים ווייטנאמיים שחיו בקמבודיה נרצחו גם הם. חשודים בהתנגדות למשטר נורו למוות במקום או נלקחו לכלא 21-S בטואול-סלנג (בית ספר שהומר לכלא ב-1979-1976) שבו נרצחו כ-20 אלף בני אדם. משטר הקמר רוז' שאף לחסל כל זכר למעמד הבורגנות. מי שידעו קרוא וכתוב, דיברו שפה זרה או הרכיבו משקפיים, הוגדרו כאויבי המהפכה ונרצחו יחד עם בני משפחותיהם. גופות הנרצחים נטמנו ביותר מ-20 אלף בורות הריגה שאולצו לחפור בעצמם.

"גם אצלכם צעירים שיצאו לבלות ולרקוד היו קורבנות לאלימות וטבח"

הכוריאוגרפית סמי שרדה את עבודות הכפייה ואת האיום על חייה, והפכה עם שחרור קמבודיה בידי צבא וייטנאם למורה היחידה במדינה לריקוד המסורתי. היא הקימה מחדש להקות מחול, והקדישה את שארית חייה להציל את מרכיב הזהות הקמבודי הזה. בזכות פועלה שרד המחול המסורתי והועבר לדורות שאחריה.

לאנש, שנחשף לסיפור המורכב הזה, התלבט רבות כיצד ניתן להביא אותו לקהל צופי הדוקו. "סופילין צ'ים שאפריו עבדה על מחול שהיה אמור להביא את הסיפור הזה. לא ידעתי אם הריקוד שלה יספיק כדי לספר את הסיפור לציבור הרחב, כי המחול מורכב מרפרנסים המובנים אולי לקהל המקומי, אבל לא מוכרים בכלל מחוץ לקמבודיה. נדרשה הרבה עבודה".

הסרט מביא, בצילום מרהיב, קטעי ריקוד עוצרי נשימה וקטעי ארכיון של צ'יאה סמי עצמה, ודרכו מתגלה עולם של יופי, עדינות ואומנות יוצאת דופן שכמעט נכחדה בהרס ובחורבן של המלחמה בקמבודיה.

"התרבות הקמבודית כל כך שונה מהתרבות המערבית שקשה לגשר על הפער", אומר לאנש. "ניסיתי לעשות זאת באמצעות קטעי הריקוד הרבים שהכנסתי לסרט. אני מקווה שהקטעים האלה יכניסו את הצופה לאווירה שבה אני למדתי את הסיפור, לקצב הייחודי, לרפרנסים, לסמלים".

אתה יכול לתת דוגמאות לשונוּת?
"המחול, ויחד איתו הסרט, עברו גלגולים רבים עד לתוצר המוגמר. רצינו להריץ הופעת טסט של המחול ב-2018 מול קהל קמבודי מצומצם יחסית. הוחלט לעשות זאת ביום הזיכרון לרצח העם. נבחרה אנדרטה שבה הוקמה הבמה לערוך את המחול. כשהגעתי לאתר ההנצחה גיליתי לתדהמתי שחלק מהטקס הוקדש למעין סיאנס. מובילי הטקס העלו את רוחו של פול פוט ובני משפחתו כדי לבקש מהם רשות לערוך את המחול ולצלם את הסרט. הבנתי שללא הרשות מפול פוט הם לא היו מרשים לי ליצור את הסרט. וזה דבר כל כך משונה, הרי הוא רצח את בני משפחתם".

מה היה היחס של הרקדנים לרצח העם?
"בהתחלה הם התנגדו לעיסוק בעבר. לא הבינו למה אנחנו יוצרים מחול על הסיפור הרחוק הזה. אמרו שזה לא קשור לחיים שלהם. אולם ככל שנכנסנו לזה הסתבר שלכל אחד ואחת מהם יש סיפור משפחתי שהושפע מאוד מתקופת משטר הקמר רוז'. אחד מהם גדל בארה"ב, הוריו הגיעו לשם כפליטים. אחרת סיפרה על הנישואים בכפייה של הוריה, ורקדן אחר סיפר על רצח משפחותיהם של הוריו".

לאנש מספר שהכנת הסרט ארכה עשור, והייתה מלווה בקשיים רבים. על קשיי השפה הצליח להתגבר באמצעות מתורגמן, אולם קשיים אחרים עיכבו את הפרויקט לשנים. מגפת הקורונה התפרצה בשיא ההכנות, קמבודיה נסגרה לחלוטין והכנת הסרט נעצרה לכמעט שנתיים. הסרט יצא להקרנים בשנה שעברה והוקרן כבר ביותר מ-15 פסטיבלים ברחבי העולם.

"הקרנתי את הסרט גם בקמבודיה ביוני אשתקד כדי שכל המשתתפים יוכלו לצפות בו במסך גדול, וגם כדי לראות איך קמבודי מן השורה יגיב לתוכן. התגובות היו חמות. הזמינו אותי להקרין אותו גם בטקס הממלכתי שיציין 50 שנה לתפיסת השלטון של הקמר רוז' שייערך בקרוב".

יש לך מסר לקהל הישראלי?
"אני מעריך ואוהב את ישראל. ביקרתי בה כבר חמש פעמים, וסרטים שלי כבר הוקרנו בה. לצערי בכל פעם שנערכה הקרנה לא יכולתי להגיע מסיבות אישיות, אך בכל זאת מצאתי את הזמן לבקר בישראל כי זו מדינה שמעניינת אותי. אני יודע שהמצב בישראל קשה בעקבות המלחמה. מה שעברתם ב-7 באוקטובר נורא. לצערי, גם אצלכם צעירים שיצאו לבלות ולרקוד היו קורבנות לאלימות וטבח. אני מקווה שהסרט הזה יצליח לגעת בקהל הישראלי".

הסרט "הריקוד האסור של פול פוט" יוקרן בשבת 19 באפריל ב-17:00 במוזיאון תל אביב כחלק מפסטיבל אפוס. הפסטיבל ייערך ב-19-14 באפריל במוזיאון ובסינמטק תל אביב, ויתמקד בעידוד יצירה המתעדת את העשייה האומנותית בישראל. הפסטיבל יכלול תחרות סרטים ישראליים ארוכים, תחרות בשם 'יומן עירוני' בשיתוף מוזיאון העיר תל אביב-יפו שבה יתחרו סרטים קצרים המתארים את אופייה של העיר, תחרות סרטי AI ועוד