השופט נועם סולברג אמר היום (חמישי) בעת השבעתו למשנה לנשיא בית המשפט העליון: "לא הכול נועד להיות שפיט. פסק דין הוא בדיעבד שבדיעבד. מלכתחילה, צריך כל אחד לפשפש במעשיו, לתקן את הליכותיו". נשיא בית המשפט העליון יצחק עמית אמר: "לצערי, כפי שציינתי בהזדמנויות קודמות, הרשות השופטת עומדת בפני ניסיונות לשחיקת החוסן המוסדי של המערכת, ולפגיעה בעצמאותם המקצועית של נושאי המשרה בה. רק שלשום, באחד הדיונים שהתקיימו בבית המשפט העליון, היו מי שביקשו למנוע מבית המשפט את עצם היכולת לשבת בדין ולעשות את מלאכתו בשירות הציבור – ולא בפעם הראשונה. ‏גם אל מול הניסיונות לשחוק את המערכת ולחתור תחת עקרונות היסוד שלה, הרשות השופטת תישאר איתנה, ותמשיך למלא את תפקידה בשירות הציבור ללא מורא וללא משוא פנים".

נשיא המדינה יצחק הרצוג אירח את טקס השבעתם של 35 שופטים חדשים, ובראשם סולברג. בטקס הצהירו אמונים בפני נשיא המדינה 35 שופטים חדשים: משנה לנשיא בית המשפט העליון, חמישה עשר שופטים לבית משפט מחוזי, שלושה עשר שופטים לבית משפט השלום, שופט אחד לבתי המשפט למשפחה וחמישה רשמים בכירים.

שר המשפטים יריב לוין הגיע לטקס, אחרי שהחרים בעבר את טקס השבעתו של יצחק עמית לנשיא בית המשפט העליון. השרה אורית סטרוק נכחה גם היא בטקס. במהלך הטקס תועד לוין מתעלם מעמית כשזה פנה אליו. 

"בני ישראל היו כל כך שקועים בעבדוּת, שלא היו מסוגלים להקשיב, לתת את דעתם על בשורת הגאולה. אנחנו מבינים שעבודת פרך קשה ומתישה יכולה להביא למצב שכזה. פחות אנחנו שמים לב לכך שקוצר רוח, אטימות, העדר קשב, יכולים לנבוע גם משעבוד שאיננו פיזי. אנחנו עסוקים קצת יותר מדי בעצמנו, מזניחים את זולתנו. השעבוד הזה מקהה את המחשבה, מסנן מסרים בינינו לבין עצמנו, בונה מחיצות, מאיים לזרוע הרס, מונע מאיתנו לשמוע את בשורת הגאולה.

סולברג ציטט את הרמב"ם, והפנה את דבריו אל השופטים החדשים שהושבעו בטקס: "הרמב"ם הוא מורה נבוכים: מחר-מחרתיים תדונו בסכסוך בבית משותף. אתם רואים את קוצר הרוח. כל אחד מבעלי-הדין היריבים רואה רק את עצמו; אטום לאילוצי הזולת. אולי השכן זקוק לקצת שטח כדי להחנות בו עגלת נכים? אולי הוא מאד רוצה ארבע אמות של דשא, ותמורתן יוכל לוותר על חלק מהגינה בפינה אחרת? אומר לכם הרמב"ם, תנסו לפקוח את עיניהם, שלא יראו רק את עצמם, שלא יהיו קצרי-רוח. אולי באמת אין צורך לחתוך את הדין. לעיתים קרובות זה לא שחור ולבן, אפשר ליישר את ההדורים.

"במצב של קוצר רוח, לא רק במזג השיפוטי שלנו, השופטים, אלא אצל בעלי הדין – אנחנו צפויים להיכשל; לא נצליח לגשר ולא לפשר. "הנה מה טוב ומה נעים", אומר הרמב"ם, אם הצלחנו לשקף לבעלי-הדין שעמדתו של כל אחד מהם איננה חזות הכל; שקוצר-רוח פוגע לא רק בזולתו, אלא גם בו-עצמו. שפתרון מיטבי, יושג במשותף. מבלעדי השיתוף, לא נוכל להימנע מחשש שמא אולי פסקנו שלא כהוגן, אולי לא הצלחנו לכוון לאמת ולצדק".

סולברג המשיך והתייחס למשבר סביב הרפורמה המשפטית. "ככה זה כנראה, לא רק באולם המשפטים, אלא גם במחלוקת בין הרשויות – הרשות המחוקקת, המבצעת והשופטת; גם במחלוקת הנוקבת, השסע שאנו-כולנו נתונים בו היום. מצב של "קוצר רוח ועבודה קשה", מונע מאיתנו לראות את התמונה בשלמותה; אנו זקוקים נואשות לאורך רוח ועבודה קשה. אורך רוח 'יעשה את העבודה' למוערכת ומועילה; לפתרון סכסוכים וליישור הדורים גם מחוץ לכתלי בית המשפט. בהסכמה. בהבנה. לא הכל נועד להיות שפיט. פסק דין הוא בדיעבד שבדיעבד. מלכתחילה, צריך כל אחד לפשפש במעשיו, לתקן את הליכותיו".

נשיא העליון יצחק עמית: "הרשות השופטת תישאר איתנה אל מול הניסיונות לשחוק אותה"

נשיא בית המשפט העליון יצחק עמית אמר: "לצערי, כפי שציינתי בהזדמנויות קודמות, הרשות השופטת עומדת בפני ניסיונות לשחיקת החוסן המוסדי של המערכת, ולפגיעה בעצמאותם המקצועית של נושאי המשרה בה", אמר. "רק שלשום, באחד הדיונים שהתקיימו בבית המשפט העליון, היו מי שביקשו למנוע מבית המשפט את עצם היכולת לשבת בדין ולעשות את מלאכתו בשירות הציבור – ולא בפעם הראשונה. ‏גם אל מול הניסיונות לשחוק את המערכת ולחתור תחת עקרונות היסוד שלה, הרשות השופטת תישאר איתנה, ותמשיך למלא את תפקידה בשירות הציבור ללא מורא וללא משוא פנים. ובמעמד זה אשוב ואדגיש כי הרשות השופטת בהובלתי עומדת מאחורי השופטים והרשמים שלנו, ומגבה אותם בכל צעד ושעל במילוי תפקידם"

נשיא המדינה יצחק הרצוג פנה לסולברג בנאומו ואמר: "אני מבקש לברך כאן היום על החברות, ההערכה ההדדית ותחושת השותפות העמוקה שלך עם נשיא בית המשפט העליון יצחק עמית. שותפות על אף השקפות ועמדות שונות, לעתים, אשר אני תקווה שתהווה מודל לחיקוי עבור השופטות והשופטים המתמנים כאן היום, ועבור הציבור בכללו. זו העת לחיזוק המכנה המשותף הישראלי, ואין מעמד מתאים יותר להדגיש זאת.

"מהו אותו מכנה משותף ישראלי? בעיניי התשובה ברורה, והיא מתחילה בקביעה שלפיה למרות מחלוקות העומק בתוכנו יש רוב מובהק בציבור בנוגע לכמה מושכלות יסוד. כך למשל, יש רוב מוחלט בציבור המבקש לשמור מכל משמר על זכויות האדם והאזרח. יש רוב מוחלט בציבור, שחפץ ברשות שופטת עצמאית, איתנה ובלתי תלויה, הכפופה אך ורק למרותו של הדין, שתגן על זכויות אלה. יש רוב מוחלט בציבור שמאמין שמערכת המשפט היא אחד היסודות הקריטיים עליהם נשענת חברה דמוקרטית. יש רוב מוחלט בציבור שסולד עד עמקי נשמתו מקריאות מדאיגות: למלחמת אחים, לאי ציות לחוק ולאי ציות לפסקי דין.

"אוסיף ואומר, יש גם רוב בציבור – רוב ברור ומובהק – שמסכים שיש צורך לשפר את מערכת היחסים הקיימת בין רשויות השלטון, ולעגן זאת בהסכמות רחבות ובחקיקת יסוד.  עלינו – על כולנו – לזכור שאנחנו בעיצומה של מלחמה, שיש לנו חטופים בידי האויב, ולוחמים בחזית. אני עושה כל שביכולתי לפעול לאור המציאות הזאת, ואמשיך לפעול לקדם הסכמות רחבות ומהלכים שישמרו עלינו כעם אחד במדינה אחת – יהודית ודמוקרטית.״