אנשי הרשות לאכיפה במקרקעין שתחת המשרד לביטחון לאומי הרסו בשבוע שעבר בית בואדי אל-חליל שבנגב. בבית התגוררו אם חד-הורית, ארבע בנותיה בגילאי 3-10 וסבתן של הילדות. שלוש מהבנות חירשות, והבת הבכורה חולה בסרטן. מרבית הבתים בכפר הבדואי הבלתי מוכר (264 מבנים) נהרסו כבר ב-8 במאי 2024, אך ביתן נשאר אז על כנו מתוך התחשבות במצבן.

נימר אבו עסא, אחיה של האם, מספר ל'דבר': "הם באו כמו קומנדו, כאילו אנחנו אויבים". לטענת התושבים לא הוצג בפני האישה צו הריסה שבועיים מראש, כנהוג.

האישה, תושבת אום בטין, עברה לגור בוואדי אל-חליל עם אמה על מנת לקבל עזרה בטיפול בבתה חולת הסרטן. הבית נהרס עתה על פי צו הריסה שהוצא ב-2002 והוקפא ב-2023 בשל מצב המשפחה. בית המשפט הורה למדינה לספק פתרון חלופי למשפחה בטרם הריסת הבית, ולהתריע מראש על הריסתו.

עם הריסת הבית המשפחה נותרה ללא פתרון מגורים. לדברי בני המשפחה המדינה לא סיפקה פתרון חלופי. הם חיו באוהל מאולתר מתחת לעץ בשטח הכפר ההרוס, בדומה ל-150 תושבים אחרים שבתיהם נהרסו כבר במאי. כעבור מספר ימים המשפחה עברה לגור בערערה שבנגב אצל בבית אחותה של האם, והילדות נותקו מהמסגרות חינוכיות והטיפוליות העונות על צרכיהן.

עו"ד חנאן אלסאנע, מנהלת המרכז לקידום זכויות נשים בדואיות ב'איתך מעכי – משפטניות למען צדק חברתי' ומי שמלווה את המשפחה, אומרת שההריסה לוותה בשתי עבירות על החוק. הראשונה היא התעלמות מצו בית משפט מ-2023 לעיכוב ההריסה עד למציאת דיור חלופי למשפחה. העבירה השנייה היא היעדר הודעה על ההריסה הצפויה בהתרעה של 14 יום לפחות, המאפשרת להגיש בקשה לעיכוב ביצוע או ביטול הצו, וכן לבצע כמוצא אחרון הריסה עצמית ולהימנע ממימון עלויות ההריסה.

"לפני יומיים הגיע שוטר עם תמונה של בית ואמר שהולכים להרוס אותו" אומרת עו"ד אלסאנע, "אבל אמרו לו שזה לא הבית, ומה שמופיע בתמונה הוא הבית של אח שלה".

אברהים, אח של האם, ביצע ביום ראשון הריסה עצמית של ביתו. ביום הריסת הכפר כולו ב-8 במאי 2024 דילגו עליו הכוחות, משום שאשתו של אברהים היא אחותו של אוסמה אבו עסא, שנרצח ב-7 באוקטובר בסמוך לקיבוץ רעים.

עלות ההריסה נגבית מיושבי הבית ההרוס. העלות כוללת את מחיר העבודה וכלי העבודה, עלות אבטחת העבודה והובלת כלי העבודה. עו"ד אלסאענע מסבירה שהאם "עלולה להתמודד עם קנסות של עשרות אלפי שקלים על ההריסה, כי היא לא הרסה את הבית בעצמה".

"האמא בתהליך מתקדם לטיפול בבת שלה" אומרת אלסאנע, "סוף סוף הייתה התקדמות חיובית, כי רק בתקופה שמצאנו פתרון לבית שלה היה לה שקט והייתה אפשרות להתפנות לזה. אבל מאתמול היא עסוקה בעניין הבית ופתרון לילדות. המצב של הבת הגדולה והשתיים הנוספות שהן חירשות עונה על הקריטריונים לאיסור על הריסה  ללא בית חלופי. ההתנהלות פה היא לא חוקית בהקשרי התכנון והבנייה, לא אנושית, וגם מנוגדת לדין ההומניטרי".