שחקנית הכדורגל אליענה נלסון לוי (מ.כ. רמת השרון) גדלה בשכונת קריית יובל בירושלים, בבית ללא טלוויזיה, במשפחה של שישה אחים עם רוח ספורטיבית ואנרגיות בלתי נגמרות. "כל הילדות שלנו גדלנו בלי טלוויזיה", היא מספרת ל'דבר', "אז באופן טבעי היינו בשכונה והלכנו להרבה חוגים. עשינו ג'וג'יטסו וג'ודו, ובשכונה היה גם המון כדורגל".

בינואר חזרה נלסון לוי בת ה-24 לישראל, לאחר שלוש עונות בליגת המכללות בארה"ב, והצטרפה למ.כ. רמת השרון בליגת העל. נלסון לוי, המשחקת בעמדת הבלמית, עזרה לייצב את ההגנה של הקבוצה. רמת השרון הבטיחה את מקומה בפלייאוף העליון, שיתחיל ביום חמישי הקרוב במשחק חוץ קשה מול האלופה מ.ס. קריית גת.

"מבחינתנו המטרה בתחילת העונה הייתה לא לרדת ליגה. אני שמחה שעמדנו במטרה, ואפילו עלינו לפלייאוף העליון. ברור לי שכבר לא ניאבק על האליפות העונה. אעשה כל מה שאפשר בהמשך העונה ואתן מעצמי בכל משחק את כל המאה אחוז שאני יכולה".

מגיל צעיר הכדורגל הפך לאהבה הגדולה שלה, וכבר בגיל 10 היא הצטרפה לראשונה לקבוצת הפועל קטמון, שרק פתחה אז מחלקת נערות. "התחלתי לשחק בשכונה ואחר כך הייתה ליגת השכונות שהייתה מאוד משמעותית בשבילי. שיחקתי שם עם רוב השחקניות ששיחקו איתי גם בנערות של הפועל קטמון".

בזכות הצטיינותה במדי הקבוצה צורפה לפרויקט אתנה ג'ונייר, ולאחר מכן הצטרפה לנבחרת הנערות עד גיל 16. במדי הנבחרת הבקיעה שלושער בניצחון 0:3 על צפון מקדוניה. נלסון לוי המשיכה לנבחרת הנערות עד גיל 19 ולאקדמיית הכדורגל ששיחקה באותה התקופה בליגת העל. בהמשך נלסון לוי שיחקה במכבי כישרונות חדרה ובמכבי בנות עמק חפר.

על האחות תמנע: "היא השראה, לא רק כספורטאית, אלא כבן אדם"

אליענה נלסון לוי אינה הספורטאית היחידה במשפחה. אחותה הגדולה תמנע נלסון לוי היא מדליסטית אולימפית בתחרות הקבוצתית בענף הג'ודו עם מדליית ארד בטוקיו 2020, אלופת אירופה ב-2022, זוכת שתי מדליות ארד באליפויות אירופה ב-2016 ו-2024 ומדליסטית הארד בתחרות הקבוצתית באליפות העולם ב-2022.

"אנחנו ממש קרובות, והקשר בינינו התחזק עם השנים", מספרת אליענה על תמנע. "כשהיא בארץ ולא באימונים או תחרויות בחו"ל, אנחנו יוצאות לרוץ ביחד בשבת בבוקר. אנחנו תמיד שם אחת בשביל השנייה. מבחינתי היא השראה, לא רק כספורטאית, אלא כבן אדם. תמנע היא בן אדם מיוחד, ואני חושבת שמה שמייחד אותה בתור ספורטאית הוא הצניעות שלה. עם ההישגים שלה היא הייתה יכולה להתנהג גם אחרת, אבל היא כבן אדם בוחרת להמשיך להיות צנועה, וזה משהו שאני סופר מעריכה בה".

העובדה שאליענה ותמנע הן אחיות ספורטאיות בכירות בשני ענפי ספורט שונים הוא דבר יוצא דופן בספורט הישראלי. בניגוד למצופה, הוריהן שמואל ולורה לא כיוונו אותן להיות ספורטאיות, אלא פשוט תמכו בהן כדי שיהיו הכי טובות במה שהן עושות ואוהבות. "מבחינת ההורים כל ילד הוא אינדיבידואל, ובאמת כל אחד מאיתנו עושה דברים מאוד שונים. אז תמנע המשיכה עם הג'ודו, ואני המשכתי עם כדורגל".

נלסון לוי היא האחות הצעירה. "כל האחים ממש קרובים. אנחנו דוחפים אחד את השני קדימה, זה לא משנה מה אנחנו עושים בחיים. יש לנו את הרצון להצטיין בדבר האינדיבידואלי שכל אחד מאיתנו עושה".

מרמת השרון ליוטה ולפנסילבניה

לאחר שסיימה את לימודיה התלבטה נלסון לוי לגבי המשך הקריירה. "הדילמה הייתה אם לצאת לאירופה או ללכת לקולג'. היו אז מעט שחקניות שיצאו לקולג'. מצד אחד, ברור שאירופה זה משהו מאוד מושך, זה לשחק ברמות גבוהות ולשאוף לשחק ברמות הכי גבוהות שיש. או שאני יכולה לעשות את מה שאני הכי אוהבת, בזמן שאני עושה תואר, משהו שהוא לא מובן מאליו בכלל".

נלסון לוי בחרה ללכת לקולג'ים בארה"ב והצטרפה לאוניברסיטת יוטה הדרומית. "באיזשהו שלב זה הפך לברור שאני הולכת לשם, הם העניקו לי מעטפת מדהימה ומלגה מלאה ללימודי התואר. היה לי חשוב גם השוויון המגדרי שיש בארה"ב. בישראל כשהייתי מגיעה למגרשי הכדורגל, אם את מראה שאת משחקת טוב מתנהגים אליך בצורה של 'וואו, את אישה ואת טובה בכדורגל, איך זה בכלל הגיוני?'. בארה״ב זה לא ככה, את ספורטאית כמו שהגבר בקולג' הוא ספורטאי. את מקבלת בדיוק את אותה המעטפת, ואת אותם התנאים".

בארה"ב זכתה למתקנים מהשורה הראשונה ולמסגרת שהעלתה את הסטנדרט. "במכללות יש לך פיזיותרפיסטים, בריכה, חדר כושר, תזונה, הכול. דברים שיש בליגת העל לגברים ושלא תמיד קיימים בליגת העל נשים בישראל".

השנה הראשונה באוניברסיטת יוטה הדרומית הייתה קשה, עם סביבת אימון רעילה ודינמיקה קבוצתית לא מיטיבה. "עוזר המאמן שהביא אותי עזב בסיום השנה ורוב השחקניות שהגיעו איתי גם עזבו. עברתי ביוטה דברים מאוד קשים, שאף פעם לא חוויתי לפני. אם זה מבחינה חברתית ואם זה מבחינת הרבה דברים שלא היו מקצועיים, שאת לא מוכנה אליהם".

בסיום העונה נלסון לוי החליטה לא להמשיך בקבוצה, והייתה צריכה להחליט אם לחזור לישראל לחיק המשפחה או להמשיך להילחם על החלום ולמצוא מכללה אחרת. נלסון לוי לא ויתרה, ועברה למכללת מיולנברג בפנסילבניה.

"הדבר הקל ביותר היה לחזור לישראל, אבל החלטתי לעבור לקבוצה חדשה. הרמה הייתה שונה, אבל זה היה תהליך שגם בנה אותי מנטלית. המעבר היה משמעותי בשבילי, אבל גם קשה בו זמנית, כי הייתי על גבול 'אולי נחזור לארץ'. בסוף החלטתי שאם התחלתי משהו, אני גם אסיים את זה. רציתי לעשות את זה עד הסוף".

בשתי העונות שלה במיולנברג הפכה נלסון לוי לבורג מרכזי בקבוצה, שיחקה 17 משחקים וכבשה שני שערים. "אחרי יוטה הבנתי שמה חשוב לי זה שיהיה לי טוב מנטלית. הייתי צריכה לעשות סוויץ' בראש, כי בהתחלה באתי בשביל הכדורגל ופתאום הייתי צריכה לעבור לקבוצה ברמה נמוכה יותר. הבנתי אחרי השנה הזאת שאני לא רק שחקנית, ואני רוצה שיהיה לי טוב ביומיום כבן אדם, ובטח כספורטאית. בסופו של דבר הכול מתחבר".

נלסון לוי סיימה את קריירת המכללות עם תואר במנהל עסקים ולאחר התהליך שעברה והתגברה על האתגרים שבנו אותה כאדם וכספורטאית, היא ממליצה לכדורגלניות הצעירות לעשות את הדרך לליגת המכללות בארה"ב. "שחקניות צעירות שואלות אותי אם כדאי ללכת לקולג, ואני קודם כול אומרת כן. אחר כך אני מסבירה על האתגרים שיכולים להיות. זה צעד מאוד אמיץ, זה לקפוץ למים העמוקים. זה דורש לצאת מאזור הנוחות, ובעיניי לצאת מאזור הנוחות בחיים או בספורט זה הדבר הכי טוב שאת יכולה לעשות לעצמך. בישראל את יכולה להתחיל להרוויח כסף, אבל במעבר לארה"ב יצא לך לחוות תרבות חדשה, תהליך של גדילה עצמית ולעשות תואר במקביל".

לאחר שחוותה את התנאים המקצועיים הכי טובים שניתן לקבל בארה"ב, נלסון לוי מקווה שגם בישראל ילכו יותר בכיוון הזה בענף. צעד קטן שקרה העונה בכיוון היה כשהפועל תל אביב אירחה את מ.כ. רמת השרון למשחק חגיגי באצטדיון בלומפילד. זאת הפעם הראשונה מאז הקמת הקבוצה מחדש שהיא מארחת משחק במגרש המרכזי של המועדון.

"זאת הייתה חוויה מדהימה, וכל כך כיף שיש מגרש כזה ששיחקנו בו. זה היה מצד אחד לטעום ממה שצריך שיהיו התנאים בליגת הנשים, ומצד שני מבאס, כי במציאות אנחנו לפעמים משחקות במגרש אימונים או במגרשים שלא מתאימים לרמת ליגת העל".

כשחקנית שגדלה בהפועל קטמון ירושלים, היא שמחה לראות את המועדון נושא את דגל השוויון המגדרי בכדורגל הישראלי. "גדלתי שם והם תמיד אצלי בלב. זה לא משנה אם אני משחקת שם או לא. זה ירושלים, זה השוויון המגדרי שאני תמיד אוהבת לשמוע עליו ולראות אותו. המועדון הזה מיוחד כל כך, בהסתכלות שלו ובגישה שלו, לכדורגל הנשים. והלוואי שלאט לאט זה יקרה בעוד מועדונים, שיעניקו את המעטפת המלאה לשחקניות ותנאים שווים".