ביום חמישי התכנסו כ-150 נשים במע'אר להשקת השלוחה הדרוזית של תנועת 'בונות אלטרנטיבה' – הפועלת למען זכויות נשים וייצוגן.

"הגיעו כמעט מכל כפר דרוזי, אפילו מרמת הגולן", מספרת לילא מנאל ח'ליפה, מצוות ההנהגה. באולם היו נשים מבוגרות לצד נערות צעירות, חילוניות לצד דתיות, אקדמאיות ונשות ציבור, אימהות ונשות קריירה. "זה היה מדהים, כי חשבנו שאנחנו מכוונות לקהל מסוים" אומרת לילא, תושבת מע'אר, "ההפתעה הייתה שבאמת נשים מכל האוכלוסייה הדרוזית, מכל החברה הדרוזית, התעניינו והגיעו לתמוך".

"בהתחלה מאוד חששנו שזה משהו חדש שאנחנו מכניסות לחברה, שלא כולן יגיעו, שלא כולן יתחברו, אבל התמיכה הייתה עצומה ומדהימה", מספרת לילא. "הרבה דברים הפתיעו אותי. בעיקר הפתיע עד כמה אנחנו באמת צריכות את זה וצריכות את השינוי, אפילו בדברים הכי הכי הכי פשוטים".

חלק מאותה חברה עם אותה מטרה

בכנס נאמו ענבל אמיר, מנכ"לית 'בונות אלטרנטיבה' וסלווה אבו יוסף מובילת השלוחה הדרוזית. לצד הנאומים, ד"ר סאוסן ח׳יר וד"ר רג׳דה זידאן סוויד, סיפרו על דרכן להצלחה והציגו את מחקריהן. "הן הציגו סיפור של הצלחה ועבודה קשה. הן דאגו להציג גם את בני הזוג והמשפחה שתמכו בהן", אומרת לילא.

בקהל היו גם מספר גברים, ביניהם ד"ר תאיר קזל, ראש עיריית מע'אר, וד"ר אמיר ח'ניפס, ראש המרכז הישראלי-דרוזי. "מאוד מעודד לראות את זה" אומרת לילא, "גברים שהגיעו ללוות את הנשים שלהם, את הבנות שלהם, את האחיות שלהם, שפשוט אמרו: 'אנחנו רוצים להיות חלק'. בסופו של דבר, אנחנו חלק מאותה חברה, ולכולנו יש אותה מטרה, לקדם את החברה שלנו למקומות טובים יותר".

היא מספרת על ההצגה, שהועלתה באירוע על ידי מייס נאטור ג׳ודייה וביאן ענתיר על הבעיות והדילמות של האישה הדרוזית, ועוררה הזדהות בקהל. "אנחנו הרבה פעמים נוטות לוותר על עבודה מסוימת או על תפקידים מסוימים, כי ישנה תפיסה שהתפקיד שלנו הוא להיות בבית ולגדל את הילדים ותפקיד הגבר לפרנס את המשפחה".

להתייחס לקודים ולניואנסים הייחודיים

לילא מדגישה כי לצד הפעילות של ארגוני נשים כמו ויצ"ו ונעמ"ת יש צורך בארגון לנשים הדרוזיות. "צריך להבין שלחברה הדרוזית יש צרכים אחרים, וקודים אחרים שצריך להתנהל לפיהם. אנחנו חברה די שמרנית, מלוכדת ויחסית סגורה. על אף שאנחנו מפותחים ומפותחות, עדיין יש את הניואנסים הקטנטנים האלו, ואת הקודים האתיים, וצריך להיות מתוך החברה, מתוך הקהילה הזאת, כדי לדעת להתייחס אליהם".

לילא, אשת חינוך במקצועה, מקפידה לנווט בין המחויבות המסורת לבין הצורך בשינוי. "זאת חלקת האדמה שלנו, זה המקום הקטן שלנו. בסופו של דבר אנחנו לא מנותקות, לא מהחברה, לא מהדת, לא מהמסורת שלנו, מהתרבות, מההתנהלות היומיומית שלנו".

חלק מתנועה: "נתמוך בכל מי שמרימה את הכפפה"

לצד התמקדות בחברה הדרוזית, לילא מדגישה את אופיה הכלל-ישראלי של תנועת 'בונות אלטרנטיבה', שפועלת במקומות שונים בחברה הישראלית ובשכבות שונות באוכלוסייה. "אנו פעולות לקידום נשים. אני לא יודעת מה הצרכים של אישה חרדית בבני ברק, או של אישה בקיבוץ בדרום. אבל אנחנו נתמוך ונעזור לכל מי שבאמת מרימה את הכפפה, ורוצה לעשות שינוי בחברה הקטנה שלה".

בעוד שאיננה מתעלמת ממאבקיה הרחבים של התנועה, לילא מקפידה על סדר עדיפויות: "אלה נושאים גורליים. אנחנו חלק מהחברה וזה חשוב לנו. אבל אנחנו מאמינות שכדי לשנות דברים בסדר גודל כזה, אנחנו צריכות גם לשנות דברים קצת יותר פנימיים. יש לנו המון סוגיות שהן פנימיות בתוך החברה הדרוזית, שחשובות לנו, ואנחנו צריכות באמת לפנות ולענות על הצרכים האלו, עוד לפני שאנחנו עושות דברים אחרים".

"גם אישה, גם אזרחית וגם חלק מהחברה הזאת"

היא מודעת לדרך הארוכה שלפניהן, אך מחשבה זו אינה מרפה את ידיה. "אנו עדיין לא בכנסת, ולצערי גם לא ממש בשלטון המקומי. יש צורך לשנות את התפיסה, לשנות מודעות, לעלות מודעות בעצם לצרכי נשים".

היא מציינת שלצד הקדמה וההתפתחות במעמד הנשים ישנם אתגרים רבים: "במקומות הכי בסיסיים שלנו, בתוך המשפחה, בתוך זוגיות, בתוך השכונה, בתוך העיר, לא כל כך מקבלים את המקום של 'אני גם אישה וגם לי מגיע וגם אני אזרחית וגם אני חלק מהחברה הזאת'. לא כולם כמובן, אבל עדיין רואים את זה בכל מיני רגעים".

"להיות נראות ולממש את הפוטנציאל שלנו"

"לכל אחת יש את המקום שלה, אם זה בבית, במשפחה, עם הילדים שלה, ושכל אחת יכולה לשנות" אומרת לילא. "לאו דווקא שינויים דרסטיים, אבל שינויים קטנים של איך אני מדברת עם הבן שלי? איך אני מדברת עם הבת שלי? מה מגיע לבן שלי? מה מגיע לבת שלי? האם אני תומכת באותה מידה גם בבנים וגם בבנות שלי? האם אני מפרגנת לנשים אחרות שמצליחות? האם אני מודעת לצרכים שלי, לחלומות שלי?".

הרצון לפעול מלמטה הוא גם חלק מתפיסת העולם של לילא לגבי פעילות למען זכויות נשים. "אנחנו לא באות לקחת מקום של מישהו אחר, או לשנות את התפיסות שלנו מבחינה של דת, מבחינה של חברה, מבחינה של המנהיגות הדתית ובכלל" היא מבהירה, "אנחנו פשוט רוצות להיות נראות ולממש את הפוטנציאל שלנו, ולממש את הרצונות והצרכים שלנו".

"שלכל אחת יהיה קול כי כל אחת חשובה"

לצד החשיפה לציבור, החלו בארגון גם לקיים תהליכי למידה וליזום פעולות של שינוי חברתי. "ביקשנו מנשים לכתוב, חילקנו פתקים וביקשנו מהן לכתוב על הסוגיות שבאמת מפריעות להן או מעסיקות אותן בחברה הדרוזית. אני בטוחה שיש המון דברים שהם משותפים, ואולי גם יהיו נושאים חדשים לנו שאנחנו לא חשבנו עליהם מנקודת המבט שלנו. וזה מה שהיה חשוב, לראות את נקודות המבט של נשים מכל מיני גילאים, מקצועות ומקומות, כדי לראות איך אנחנו יכולות לפנות לזה בצורה הכי טובה".

בעתיד מתכננות לילא ושותפותיה, מובילות התנועה בחברה הדרוזית, הרצאות פתוחות וסמינר עמיתות, כדי להגדיל את מעגל הפעילות. הן מבקשות להקים צוות בכל יישוב דרוזי. "אנחנו מבינות שאנחנו עדיין בחיתולים. מה שחשוב זה שכל צעד מחושב. לא באנו סתם לזרוק סיסמאות, אלא באמת באנו לפעול. אנחנו צריכות ללמוד את השטח, להבין מה צריך, מה אפשר לעשות, מי השותפים והשותפות שלנו, וככה להתקדם, צעד צעד. אנחנו מאמינות שאנחנו יכולות להביא את החברה ואת הקהילה שלנו למקומות הרבה יותר טובים, שלכל אחת יהיה קול, את ההזדמנות להשמיע קול, כי כל אחת חשובה".