המועצות האזוריות אשכול ושער הנגב דורשות להרחיב את מתווה השיקום הלאומי כך שיכלול גם יישובים המרוחקים יותר מגבול רצועת עזה. לטענתן, אף שהם מחוץ לטווח שבעת הקילומטרים מהגדר, הקריטריון שנקבע בחוק תקומה, הפגיעה האנושה שספגו במתקפת 7 באוקטובר, מחייבת הכרה בזכאותם לתקציבי שיקום. אלא שהמדינה מתנגדת, בטענה שהמועצות כבר מקבלות תקציבים משמעותיים, שישרתו גם את הקיבוצים המרוחקים.

בעתירה שנידונה היום (שני) בבג"ץ, ביקשו קיבוצי אורים, צאלים וגבולות – כולם בתחום מועצה אזורית אשכול – להיות מוכרים כזכאים למענקים ממנהלת תקומה. הקיבוצים, המרוחקים יותר מ-7 ק"מ מהגבול, אינם נכללים בהגדרה המשפטית של "עוטף עזה", ולכן אינם זכאים כיום למענקים, תמריצים או תכניות שיקום, בניגוד ליישובים אחרים במועצה.

שלט הכניסה לקיבוץ גבולות (צילום: ד"ר אבישי טייכר, ויקימדיה)

בדיון טענה המדינה כי המועצה האזורית אשכול תקבל תקציבים שיכללו גם את צורכי הקיבוצים הללו, אך במועצה מתעקשים שמדובר במתווה מפלה. "האובדן האישי של כל אחד מאיתנו הוא לא טראומה אישית – אלא קולקטיבית", אמרה בבית המשפט ראש מועצת אשכול, מיכל עוזיהו. לדבריה, "חיילים מכל הארץ התכנסו לשטח הגיאוגרפי וחסמו את כל הכבישים. מחבלים שטפו את השטח של אורים והאזור היה שטח אסון בשטח גודל היסטורי".

חוק תקומה שאושר בכנסת בחודש שעבר מקצה כחמישה מיליארד שקלים לשיקום יישובי העוטף לשנים הקרובות. מתוכם כארבעה מיליארד יועברו ל"חבל התקומה", האזור המוגדר כיום כעוטף עזה, ויישובי החוק יזכו לעדיפות תקציבית ממשלתית למשך עשר שנים, גם לאחר סיום פעילות המנהלת.

הקיבוצים טוענים גם לפגיעה קשה כתוצאה מהמלחמה: תשתיות שניזוקו, פינוי ממושך במימון עצמי, פגיעה במערכות הכלכלה, החינוך והחוסן הקהילתי – זאת בעוד יישובים אחרים, שלא ספגו פגיעה ישירה, נכללו בתכנית הסיוע.

אורי אפשטיין, ראש מועצת שער הנגב (צילום: אלעד גוטמן)

נשיא בית המשפט העליון יצחק עמית דן בעתירה שהוגשה לפני כשנה והכיר בייחודיות המצב של הקיבוצים. הוא ציין כי אף שהפינוי לא הונחה ישירות בידי המדינה, הרי שבפועל המועצה לא תפקדה, שירותים אזרחיים לרבות חינוך לא פעלו, ואזור נרחב הוכרז כשטח צבאי סגור. עמית קרא לצדדים להגיע להסכמה בתוך חודש בדבר גובה פיצוי שיועבר לקיבוצים.

במקביל, ראש מועצת שער הנגב, אורי אפשטיין, פנה לממשלה בדרישה לכלול גם את קיבוץ רוחמה בתוכנית תקומה. רוחמה הוא הקיבוץ היחיד במועצה שלא נכלל במתווה, בשל מרחקו מהגבול. "הוצאתו של רוחמה היא פגיעה חברתית, מקצועית, כלכלית וערכית במועצה כולה", כתב אפשטיין. לדבריו, הקיבוץ מארח כיום מאות מפוני כפר עזה בשכונה זמנית, וחווה עומסים קשים על המערכות החינוכיות, העסקיות והטיפוליות, לצד עלייה חדה בפניות למרכז החוסן המקומי.

הקיבוצים שהודרו מהמתווה גם אינם נכללים תחת ההגדרה של "העוטף של העוטף" – יישובים כמו אופקים, נתיבות ויישובים נוספים במועצת מרחבים, שהמדינה בחרה להכליל בתכנית שיקום בהיקף של 1.3 מיליארד שקלים בשל המתקפה שספגו. "העדר הכללתם אינו רק טעות טכנית – זו פגיעה של ממש באמון הציבור ובערכי השוויון והצדק שעליהם נשענת החברה הישראלית", מוסיפים בתנועת 'עתיד לעוטף'. "אי-הכללת רוחמה יוצרת תחושת עוול עמוקה ופוגעת במרקם האחיד של המועצה האזורית".