מאות אנשים, מצעירים ומשפחות ועד מבוגרים, בחרו לציין את ערב יום השואה אתמול (רביעי) באירוע 'זיכרון בסלון' בכיכר החטופים, שבו שורדת השואה עליזה לנדאו סיפרה את סיפורה. לנדאו השתתפה בפאנל מיוחד עם קובי אהל, אביו של החטוף אלון אהל, וענת אנגרסט, אימו של מתן אנגרסט החטוף.

האווירה בכיכר הייתה פחות 'סלונית', ויותר דומה לעצרת שמתקיימת כל מוצאי שבת. רק החלל מסודר אחרת: בקדמת הבמה יש שורות של כיסאות שבהן יושבים חלק מהאנשים.

האירוע נפתח בסרטון המציג את כל 59 החטופים שעוד נותרו בעזה ובשיר 'אפר ואבק' המושר על ידי עברי לידר. לאחר מכן סיפרו ענת אנגרסט וקובי אהל על הקשר האישי שלהם לשואה.

"אבא שלי הוא ניצול יחיד ממשפחתו", אומרת אנגרסט. "עד היום יש לו צלקות בגוף מתאי הביוב שהתחבא בהם. יום השואה היה יום שהיינו עצובים בשביל אבא שלי. מתן היה הולך בכל שנה לטקס בלוחמי הגטאות בשביל סבא שלו. והיום אני עצובה בשביל אבא שלי ובשביל הבן שלי שבעזה". בזמן שהיא מדברת, מוקרנת תמונתם של הוריה של ענת כשהם אוחזים בתמונתו של מתן. "ההורים שלי, בשנות השמונים לחייהם, צריכים לדאוג לנכדם שבעזה, והדאגה הזאת משפיעה על בריאותם".

קובי אהל הוא דור שלישי לשואה – סבו היה באושוויץ. "השתתפתי בגיל 17 באחד המסעות הראשונים לפולין ועברתי את המסלול של סבא שלי. גם סבתא שלי הייתה ניצולת שואה, היא התחבאה אצל משפחה נוצרית. הם לא דיברו על זה אף פעם. אני לא חושב שצריך להשוות אבל אני כן מוצא נקודות השוואה. אלי שרעבי ואליה כהן, שהיו עם אלון בשבי, מספרים שהוא מתעורר בלילה מסיוטים ממה שהוא עבר ב-7 באוקטובר, כמו סבא שלי שהיה מתעורר באמצע הלילה בגלל מה שעבר עליו בשואה".

באירוע השתתפו גם המוזיקאים עברי לידר וסיוון טלמור. לידר סיפר על אימו ניצולת השואה דליה וביצע את שירו 'אישה לווייתן' שכתב עליה, וטלמור ביצעה את 'שורדת' שכתב בניה ברבי על פי סיפורה של לנדאו.

לנדאו נולדה בלודז' שנה וחצי לפני פרוץ מלחמת העולם השנייה, וכילדה בשואה הצליחה להתחבא בכפר פולני לאחר שניצלה מירי בבור הריגה וחשבה שמשפחתה נרצחה. אביה ואחיה נרצחו, אך אמה שרדה ואיתרה אותה בכפר כשהייתה בת שש.

היא מספרת על זיכרון מובהק מגיל שלוש. "היה זה יום הולדתי ואבי שר לי שיר ילדים בפולנית. כאשר הוא אמר לאיכר שהחביא אותנו שזהו יום הולדתי, האיכר נכנס לביתו והביא משם צלחת עם פרוסת לחם שמבחינתי הייתה עוגת היומולדת הכי טובה שיכולתי לבקש". לנדאו, שהייתה גננת במשך שנים רבות, ממשיכה ואומרת: "תמיד הייתי מספרת לילדים את הסיפור הזה והם לא היו מבינים: 'אבל למה התרגשת מלחם', לא הבנת שזאת לא עוגה?'"

מאז מתקפת 7 באוקטובר התלבטה לנדאו אם לספר את סיפורה, שכן "יש סיפורים אחרים שצריך להקשיב להם", אך לבסוף התרצתה "למען הדור הצעיר. הכוונה שלי היא שהסיפור שלי יגרום לצעירים להמשיך להקריב למען המדינה גם כשהמדינה לא איתם".