שבוע לאחר פרוץ המלחמה, אבישי דהן (50), תושב יודפת בגליל, ראה בפייסבוק מודעה על סמ"ר דולב אמויאל ז"ל, לוחם גולני שנפל בקרב בנחל עוז לאחר שהגיע לסייע לחבריו מחופשה בביתו בנתניה. אחד מקרוביו ביקש שמישהו יכין ציור שלו בשביל להנציח אותו. דהן, מסגר אומן, החליט להיענות לבקשה.

"הגעתי לשבעה, ישבתי שם, שמעתי על דולב", הוא משחזר, "ותוך כדי ציירתי לעצמי את ההורים שלו וסבא וסבתא. בסופו של דבר הכנתי חיתוך פלדה של פורטרט שלו, משולב בעלים של עץ דולב ונתתי להם. שם זה התחיל. היצירה הזו נגעה באנשים, ועוד הורים שכולים ביקשו ממני".

"די מהר נוצרה רשימת המתנה. החלטתי עם עצמי שאני מכין דיוקנאות רק אם קרוב מדרגה ראשונה מבקש ממני. החלטתי גם לא להפוך את זה לפס ייצור. כל משפחה שמתקשרת אני מבקש שיספרו לי על הבן, אני מקשיב, אני לומד אותו, ואני כותב עליו. אחרי זה מבקש שישלחו לי הרבה תמונות".

"אנשים מקבלים את העבודה שלי ובוכים"

בעבר היה דהן בעליה של מסגרייה גדולה. הוא בנה פרגולות, ביצע עבודות לרשות העתיקות והתקין גשרים לרשות הטבע והגנים. לפני כמה שנים סגר את המסגרייה ופתח סדנה קטנה שבה יוכל לעסוק באומנות הברזל. בסדנה הוא יוצר מפלדה, בשיטה ייחודית שפיתח, פורטרטים של ציפורים ובני אדם.

"יצירת הדיוקן דורשת המון עבודה של צמצום פרטים", הוא מספר על תהליך העבודה, "אני עושה רישום, מכין עוד סקיצה, מוחק עוד ועוד פרטים, וכשזו סקיצה סופית אני מראה למשפחה הדמיה לפני חיתוך. גיליתי שהפחתת הפרטים עובדת חזק על הרגש, כי היא מדגישה את האישיות. רואים את זה מייד. אנשים מקבלים את העבודה שלי ובוכים".

פרויקט ההנצחה הייחודי שלו העביר אותו דרך סיפורים של גיבורים רבים: "שמעתי על החללים כל כך הרבה סיפורים מהמשפחות. זה יצר אצלי תמונה חיה של מה שקורה בישראל בשנה וחצי האחרונות. הרבה מהתקופה הזו לא האזנתי לחדשות, אבל קיבלתי תמונה מלאה מהעדויות של ההורים השכולים. זה ממש הרכיב לי את כל הפאזל של המלחמה הזו".

בכמה מקרים הסיפורים הובילו אותו מפורטרט לפורטרט: "פנתה אליי אימא של דודי תורג'מן שנהרג בנובה מטיל שפגע במכונית. ככל שנכנסתי לסיפור שלו, מכונית שכל חמשת נוסעיה נרצחו יחד, הבנתי שאני צריך להכיר גם את האחרים. אמרתי לה שתגיד למשפחות שאם הן מעוניינות אעשה לכל אחד פורטרט כזה, שיקשור את ההנצחה שלהם יחד. המשפחות האחרות קיבלו זאת ברצון".

"אהבתי לטבע הביאה אותי לצייר ציפורים"

בסדנה שלו, בין רתכת לגופי מתכת גדולים, דהן מספר על אהבתו לרישום. "הכול מתחיל ברישום. אני תמיד רושם. כבר המון שנים אני הולך לכל מקום עם פנקס ועיפרון ומצייר את מה שאני רואה, את מה שאני חווה. מצייר אנשים, מקומות, נופים. אהבתי לטבע הביאה אותי לצייר ציפורים".

ציור ציפורים ריאליסטי הוא תחביב ומקצוע שנלמד בעולם גם באקדמיות. דהן לקח את זה צעד קדימה. באמצעות שרטוט של ציפור, שגרע ממנו קווים, הוא הצליח ליצור מודל פלדה של ציפור בעובי של כסנטימטר. יצא יפה. אז הוא הכין עוד כמה דגמים והחל למכור אותם באתר שעיצב לבדו, 'דיה אמנות ומתכת'.

תהליך היצירה של ציפור פלדה די מורכב: דהן בוחר צילום של ציפור בפוזיציה או תנועה שמביעה משהו מעניין בעיניו. על בסיס הצילום הוא יוצר רישום שממנו הוא גורע קווים עד שמתקבל דגם, שאותו הוא חותך במכונה לחיתוך בלייזר. הוא יוצר ציפורים לתלייה בבית וציפורים להצבה בחוץ משני סוגי מתכות. את הציפורים הביתיות הוא מחליד קצת כדי שיקבלו גוונים של מתכת חיה, ואז צובע בלק. אלה שמיועדות לחוץ עשויות מלכתחילה מפלדה שמחלידה יפה באופן טבעי, בחלודה שאינה פוגעת ביצירה.

"הצבע הטבעי של המתכת הוא חלק מהקסם", הוא אומר, "אני גם משתדל שהציפורים יהיו אייקוניות. פעם יצרתי דוחל, אז שאלו אותי 'מה זה דוחל?' אמרו: 'תביא לנו נחליאלי, דוכיפת, משהו שמכירים".

ברבות השנים יצר דהן עשרות דגמים של ציפורי פלדה שאותן הוא מוכר לפרנסתו: "אני יוצר רק ציפורים ישראליות. עופות דורסים, עופות מים, ציפורי שיר קטנות, עופות בסיטואציה משפחתית. הציפורים מגיעות בגדלים שונים ומתאימות למגוון גדול של מיקומים – לתלות על קיר או בפרגולה, לשים בגינה או על עץ גדול, על שלט או על קיר חיצוני".

את הפורטרט האנושי הראשון מפלדה יצר, בטכניקה של יצירת הציפורים, עבור חבר שביקש, לפני כשלוש שנים וחצי, להנציח את אימו חובבת הציפורים. וכעת, מספר דהן, "יש הורים שמבקשים ציפורים כדי להנציח את יקיריהם, במקום פורטרטים. כי קשה להם עם הפורטרטים. למשל חייל שקראו לו דרור, ויצרתי למשפחתו דרור, או מפקד עורב נח"ל שיצרתי לזכרו עורבים".

"אני רק רוצה שהמלחמה הזו כבר תיגמר"

בנו של דהן השתחרר משירותו הצבאי זמן קצר לפני פרוץ המלחמה, ומאז היה די הרבה במילואים. "זה קשה לי מאוד", הוא אומר, "אני מתעסק כל היום בשכול בזמן שהבן שלי בעזה. זה ממש לעבוד בלגרש מחשבות מהראש. אני רק רוצה שהמלחמה הזו כבר תיגמר".

דהן מעוניין להמשיך להנציח חללים, על אף שקשה לו כלכלית ונפשית לעמוד בעומס האדיר הזה: "אני חושב שהתמכרתי לזה. למרות שיש המון בקשות ואני לא עומד בעומס, אני ממש בתוך זה ומשתוקק להמשיך לעשות את זה".

פרויקט ההנצחה יקר: בין 1,500 ל-2,000 שקלים רק לחומר וחיתוך המתכת של כל פורטרט. "הוצאתי על זה כבר עשרות אלפי שקלים שאין לי", הוא אומר. "הביקוש לפורטרטים של משפחות שכולות גדול בהרבה ממה שאני יכול לקחת על עצמי. בהתחלה הייתי אומר למשפחות השכולות: 'תשלמו כמה שאתם רוצים', אני לא יכול ממש לבקש מהם כסף. כעת אני מבקש: 'תקנו ציפורים. זה מאפשר לי להמשיך את מפעל ההנצחה הזה'".