בבוקר ד' באייר, 13 במאי 1948, יום לפני שהוקמה המדינה, הסתערו כוחות הלגיון הירדני על הקיבוץ הנצור כפר עציון. חברי הקיבוץ ולוחמי פלמ"ח וחי"ש שישבו בו הצליחו להדוף כמה מתקפות. אולם התחמושת הלכה ואזלה והמשוריינים של הלגיון הצליחו לפרוץ לקיבוץ, לצד מאות לוחמים ערבים שהסתערו אליו ברגל. מרבית מגני כפר עציון נפלו בקרבות. המפקד אברהם פישגרונד, יצא בידיים מורמות. הוא הספיק להחליף כמה מילים עם אחד ממפקדי הערבים ואז נורה ונהרג. לאחר מכן קבוצה קטנה של מגינים נוספים התייצבו במרכז הקיבוץ, מניפים דגל לבן. רכב משוריין, שככל הנראה השתייך ללגיון, פתח עליהם באש מקלע ובעקבותיו גם הכוחות הערביים המקומיים ירו עליהם.

עקור מלידה

ישראל שדיאל (76) עוד היה ברחמה של אמו, עת שהחליטו חברי קיבוץ כפר עציון לפנות את כל האימהות והילדים מהקיבוץ. אביו, יהושע שדיאל קמפל, היה בין מגני הקיבוץ שנפלו באחד הקרבות הטרגיים ביותר בתולדות ישראל.

שנים רבות ניהל שדיאל את הארכיון המפואר של מרכז הנצחה ומורשת גוש-עציון ועובד  בארכיון גם כיום. הוא לא יודע הרבה על גורלו של אביו באותו יום אכזר. כבר ביום שלפני כן כבש הלגיון הערבי וערבים תושבי האזור, בפיקוד בריטי ובסיוע רכבים משוריינים – את המשלטים סביב כפר עציון. עם תום יום קרבות ארוך ומייגע הצליחו כמה מחברי כפר עציון לפנות כשישים פצועים לקיבוץ משואות יצחק באישון ליל. אנשי משואות יצחק השכן יצאו לקראתם וסייעו להעבירם לבית חולים מאולתר במשואות יצחק. שדיאל סבור שכל הפצועים שפונו בלילה הזה ניצלו בסופו של דבר בזכות מבצע החילוץ ההרואי.

242 חללים

בעבר סברו שמספר הלוחמים שנרצחו לאחר שנכנעו היה גדול יותר, אולם מחקר מעמיק של יוחנן בן-יעקב (79), שהתפנה מהקיבוץ בגיל שלוש ואביו יעקב קלפהולץ היה בין הנופלים בקרב, הוכיח על בסיס מכלול מקורות רחב,  כי רוב הלוחמים נפלו בקרב, בעמדות ההגנה.  פחות מעשרה נהרגו במרכז הקיבוץ לאחר שנכנעו.

חלק מהמגנים נותרו במרתף המנזר הגרמני "הבונקר", בעת שהושלכו אליו רימונים שהובילו לפיצוץ המבנה שהתמוטט וכל היושבים נהרגו. רק שלושה מבין 131 מגיני כפר עציון 3 לוחמים, חברי כפר עציון, ולוחמת פלמ"ח אחת שרדו את הקרב האחרון בכפר עציון.

במערכה על גוש עציון בתש"ח, נפלו 242 לוחמים-מגנים, חברי הקיבוצים ואנשי יחידות התגבורת. אנשי הלגיון והערבים הרסו עד היסוד את ארבעת הקיבוצים – כפר עציון, משואות יצחק, עין צורים ורבדים. שעות ספורות לאחר שהסתיימה המערכה בגוש עציון,  הוכרזה הקמתה של מדינת ישראל.

נוסף על הנופלים, 320 לוחמים הלכו בשבי הלגיון הערבי. אחרוני השבויים שבו למדינת ישראל בתום תשעה חודשי שבי. חברי הקיבוצים משואות יצחק, עין צורים ורבדים, הקימו את קיבוציהם מחדש בשפלה הדרומית, בחבל לכיש. שרידי כפר-עציון, שכמעט כל חבריו הגברים נפלו בקרב, שוכנו בגבעת עליה שבדרום יפו.

ילדי כפר עציון: "מי שהיה לו אבא היה חריג"

שדיאל נולד בגבעת עליה לאחר שמדינת ישראל כבר נוסדה. שם בבתים הנטושים של ערבים שנמלטו, יושבו חברות כפר עציון האלמנות, וכמה גברים ששרדו, יחד עם ילדיהם. "ייעדו להם להקים קיבוץ ליד חיפה" הוא מספר. "אך מדובר על עניין מורכב עבור קבוצה גדולה של אלמנות וילדים יתומים עם כמה גברים, זה לא מספיק להקמת קיבוץ, לכן חיברו אותם לגרעינים מיישבים של בני עקיבא. הקיבוץ הוקם על הר הכרמל, בנוף שמזכיר את כפר עציון, ליד עתלית ונקרא ניר עציון, על שם כפר עציון, אולם בסופו של דבר רק מעטים מאנשי כפר עציון השתלבו בו."

שדיאל מספר שבילדות שלו, כמעט כל חבריו, ילדי כפר עציון, היו יתומים, "מי שהיו חריגים היו אלה שכן היה להם אבא, אצל רובנו אבא נפל בהגנה על כפר עציון" הוא אומר. ערב מלחמת ששת הימים הוא התגייס לנח"ל, כמובן שהוא שמח מאוד לשמוע על שחרור גוש עציון, וכמה חודשים לאחר המלחמה, עם יציאתו לשל"ת כבר התייצב הוא ועוד כעשרים מחבריו, ילדי כפר עציון ההיסטורי, לייסד מחדש את קיבוץ כפר עציון.

19 שנים לאחר שחרב, כפר-עציון הוקם מחדש והפך לקיבוץ משגשג המתפרנס מתעשייה, תיירות וחקלאות. שדיאל מספר כי גידולי הנשירים בהרי גוש עציון היו מהמוצלחים ביותר בארץ בשל תנאי מזג האוויר. "בקיבוץ הוקמו גם לולים המשגשגים עד היום, ומפעל 'אמגזית' שהיה חלוץ בייצור פתרונות גז ניידים ועוד מגוון מוצרים."

ארבעה גלי התיישבות

"גוש עציון מהווה סיפור התיישבות מופלא," מוסיף בן-יעקב. "סיפור שאין דומה לו בתולדות ההתיישבות הציונית בארץ ישראל: ארבעה גלי התיישבות שכולם התמודדו עם קשיי התיישבות רבים – מצוקת מים וקרקע, מזג אוויר חורפי סוער, בדידות וניתוק. חרף כל זאת יהודים שבו והעפילו להר מתוך תחושת מחויבות וזיקה יהודית-ציונית עמוקה אליו."

עם הקמתו מחדש של כפר-עציון נפתח בו בית ספר שדה. אחת המטרות שלו הייתה לא רק ללמד על מרכיבי הנוף והטבע הייחודיים של פיסת ארץ זו, אלא גם על ההיסטוריה שלה, ובתוך כך גם על יישובי גוש עציון לפני קום המדינה. לצד בית-ספר השדה הוקם על חורבות הבונקר בו נפלו הלוחמים מרכז הנצחה ומורשת גוש-עציון. במרכז קיימים ארכיון, בית עדות ומיצג אורקולי. במיצג האור קולי מוצג סרט שהופק לפני כעשור, והוא למעשה גלגולו השלישי של המיצג שנוסד בתחילה בשנות השבעים. הסרט מוקרן  בשני אולמות שונים, וכולל מעבר בתעלה משוחזרת המכניסה את הצופים לבונקר המקורי, ולאווירת תש"ח.

שדיאל אומר שבתקופות של שגרה, כשאין קורונה או מלחמה, מגיעים מאות מבקרים מדי חודש למיצג האור קולי: חיילים, בני נוער, גמלאים, תיירים ומשפחות.

"היום הסיפור פחות מוכר"

סיפור הקמתו ונפילתו של גוש עציון ליווה את היישוב העברי, כמו צביטה בלב שהגיעה עם הקמת המדינה. יום הזיכרון הכללי לחללי צה"ל נקבע על ידי הכנסת ליום בו נפל כפר עציון בקרב, ד' באייר, וכך הוא מצוין בישראל כל שנה (השנה יום הזיכרון ויום העצמאות הוקדמו, עקב העובדה שיום העצמאות המקורי, ה' באייר חל בשבת).
עוד בטרם יציאתו לפנסיה, שדיאל החליט להקדיש את חייו לחקר העבר, והחל לנהל את ארכיון גוש עציון בעודו משמש כמורה להיסטוריה. לאורך השנים ראה כיצד ההתעניינות בסיפורו האישי והקיבוצי משתנה לכאן ולכאן.

"כשכפר עציון נפלה, כל איש ביישוב בכה" אומר שדיאל. "כשעלינו לקרקע מחדש, בספטמבר 1967, מדינת ישראל חגגה את זה. כיום הסיפור הזה פחות מוכר. אני אומר שאני מכפר עציון, ולא כולם מביעים התפעלות."

"ללוחמים שנפלו יש נכדים ונינים"

מתקפת חמאס בשבעה באוקטובר משפיעה גם על חוויית הביקור במיצג האור קולי. חילי קינן (47), מנהלת מרכז המורשת מספרת כי בימים הראשונים למלחמה היה קשה  יותר לצפות במיצג.

בעקבות המצב , צוות האתר משוחח עם הקבוצות לפני ואחרי הצפייה במיצג, כהכנה לקראת צפייה בתוכן שעשוי לגעת בנקודות רגישות ושם דגש על הדומה והשונה בין אירועי שבעה באוקטובר ובין פרשת הקרב על גוש עציון.

קינן מבחינה בין שתי גישות שהיו קיימות גם אז וקיימות גם כיום: "יש מי שרואה בזה עוד סיפור טרגי בהיסטוריה של העם היהודי. אנחנו כאן כדי לספר על תקווה ואמונה, על מורשת הרוח והגבורה של הנופלים, להוכיח דווקא את היכולת להשתקם. זה נכון על מגיני גוש עציון וזה נכון גם על תושבי הנגב המערבי, שלמרות כל מה שעברו בוחרים לחזור ולהקים מחדש את החיים שלהם שם. כפר עציון קם מחדש, גוש עציון פורח ומשגשג וללוחמים שנפלו שם יש נכדים ונינים. זה הנרטיב שאני רוצה לספר. זה מה שהופך את סיפור כפר-עציון לרלוונטי לימינו."

בן-יעקב מוסיף: "סיפורו של גוש עציון רלוונטי בימינו בשל העובדה שיהודים נאחזו בדבקות ובמסירות נפש בכברת ארץ זו – החל מהחרדים ויוצאי תימן שהקימו כאן את היישוב מגדל עדר ב1927; אנשי השומר, גרעין תנועת נוער מפולין ועולים מכורדיסטן, שהתיישבו כאן מחדש בשנות ה-30; וההורים שלנו – יוצאי מזרח אירופה אליהם חברו עולים מארבע כנפות הארץ, כולל גרעין בני עקיבא ממצרים, וילידי הארץ, אנשי הקיבוץ הדתי וחברי השומר הצעיר – שהקימו כאן ארבעה קיבוצים בשנות ה-40. כיום אנו חוזים בפריחה האדירה של ההתיישבות בגוש. גוש עציון נבנה על ידי קיבוץ גלויות ומגוון רחב של החברה הישראלית וחיים בו רבבות רבות."